שולחן ערוך יורה דעה

סימן ש״ז – דין הבכור אחר שחיטה ושאינו יכול למכרו ולא לשוחט ועד שיפול בו מום

3 סעיפים · 4 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

אין מרגילין בבכור דהיינו (א)להפשיט עורו שלם דרך מרגלותיו:

באר היטב (1)

(א) להפשיט. אפי' בעל מום דנראה כבזיון כאלו מוכרן לצורך מפוח בעודם על הקדשים. ט"ז:

סעיף ב׳

שחטו ונמצא טריפה עורו עם בשרו אסור בהנאה וטעון קבורה: (ולכן טוב (ב)למכרו לעובד כוכבים קודם שחיטה) (הגהות מרדכי פ' האשה וכ"כ הב"י בשם תשובה אשכנזית והיא בתשובת מהרי"ל):

באר היטב (1)

(ב) למכרו. דשמא יהיה טרפה אח"כ ומהרש"ל אוסר למכור לעובד כוכבים וכן מסיק בתשובת מהרי"ל בשם מהרי"א וכ"כ מהר"מ מטיקאטי"ן עכ"ל הש"ך (ואם מת הבכור נוהגין לקבור בסדין בבה"ק וצריך לקברן מעט בעומק פן יבא לחטט אחריהם):

סעיף ג׳

צריך הכהן לשהותו ולגדלו לעולם עד שיפול בו מום ויכול למכרו (ג)אפילו לישראל אע"פ שהוא תמים והלוקח ינהוג בו קדושת בכור בד"א שהלוקח קונה אותו לצרכו אבל אסור לעשות בו (ד)סחורה דהיינו לקנותו כדי להרויח ואם קנאו לצרכו ולא נצטרך לו יכול לחזור ולמכרו:

באר היטב (2)

(ג) אפי'. פי' לא מיבעיא לכהן אלא אפי' לישראל אבל לעובד כוכבים אסור. ש"ך:

(ד) סחורה. וע"ל סי' קי"ז מדברים האסורים לעשות בהם סחורה:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.