סימן ש״ח – איסור עבודת הבכור ואיסור גיזתו
סעיף א׳
הבכור אסור (א)בגיזה ועבודה ואפי' אם עבר וגזזו או תלשו בידו או אפילו נשר הצמר מעצמו אסור בהנאה לעולם לא שנא מת מעצמו ל"ש שחטו אח"כ ואפי' על ידי מומחה אין השחיטה מתרת הצמר שנתלש מחיים אבל צמר המחובר השחיטה מתירתו כבשרו:
באר היטב (1)
(א) בגיזה. בין תם בין בעל מום ואפי' הצמר מסובך כן מוכח בסי' שכ"א ס"ט. ט"ז:
סעיף ב׳
אם נתלש מחיים ועודנו מסובך בשאר הצמר את שנראה כשאר צמר ניתר בשחיטה ואת שאינו נראה כשאר הצמר והוא שעיקרו הפוך כלפי ראשו אין השחיטה מתירתו:
סעיף ג׳
כשבא לשחטו או לראות מומו (מותר) (ב)לתלוש הצמר של מקום שחיטה כדי לעשות מקום לשחיטה (והצמר שתלש אסור בהנאה) (ב"י בשם הרמב"ם) ודוקא ביד אבל לא בכלי כדי שלא יהא נראה כגוזז:
באר היטב (1)
(ב) לתלוש. בש"ס איתא ובלבד שלא יזיזנו ממקומו ופירש"י הטעם מפני שלא יאמרו מום עביד בקדשים אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן:
סעיף ד׳
גיזת בכור אפי' גיזת בעל מום שנתערב בגיזי חולין אפי' אחת בכמה אלפים כולן (ג)אסורות שהרי הוא דבר חשוב ומקדש בכל שהוא:
באר היטב (1)
(ג) אסורות. בהנאה וע"ל סי' ק"מ:
סעיף ה׳
האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד: הגה או יקבר (טור) וי"א דדוקא שארג דבר חשוב כגון ציור בבגד אבל אם אינו דבר חשוב בטל (ד)ברוב (ג"ז בטור ורא"ש):
באר היטב (1)
(ד) ברוב. כתב רש"י סוף תמורה ואי קשיא הא דאמרי' במס' נדה בגד שארג בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים ואמאי לא ליבטל האי חוט ברוב לאו פירכא היא דבכלאים לא אמרי' בטל ברוב דעיקר האיסור ע"י תערובות הוא ולא שייך בהו ביטול ברוב ע"כ ואין להקשות ממ"ש הטור בסי' ש"ג בכלאים דרבנן דינתק חוט א' ואמאי לא בטיל ברוב דהא דרבנן היא י"ל דלענין ביטול ברוב שוינהו רבנן כדאורייתא דכל שישנו בעין אוסר כמו מן התורה דמה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון משא"כ כשמסיר א' דאפשר דאינו בעולם בזה הקילו. עכ"ל הט"ז:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.