סימן רע״ג – שיעור הגליון וריוח בין שיטה לשיטה ובין דף לדף
סעיף א׳
שיעור הגליון למטה ד' אצבעות בגודל ולמעלה ג' ובין כל דף ודף שנים לפיכך צריך להניח בתחילת כל יריעה וסופה כרוחב אצבע וכדי תפירה ונמצא כשתופר היריעות ביחד יהיה בין כל דף ודף בכל הספר רוחב שתי אצבעות ובין שיטה לשיטה כמלא רוחב שיטה ובין כל חומש וחומש ד' שיטין פנויות בלא כתב ויתחיל החומש מתחילת שיטה חמישית ויניח בתחלתו ובסופו כדי לגלול על העמוד ועוד שתי אצבעות שישארו בין העמוד והדף:
סעיף ב׳
לא (א)ימעט הכתב מפני ריוח שלמטה ולמעלה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה:
באר היטב (1)
(א) ימעט. פי' שלא יעשה אותיות קטנות בשטה העליונה ותחתונה כדי שישאר שיעור גליון. ובין פרשה לפרשה פי' כגון פרשה סתומה שצריכה להיות פתוחה באמצע וכתובה מב' צדדים לא ימעט הכתב כדי להתחיל בסוף עכ"ל הטור וכתב הט"ז ומשמע דבדיעבד מותר וכמו שסיים בסוף הסימן כל אלו הדברים למצוה מן המובחר:
סעיף ג׳
נזדמנה לו תיבה בת ה' אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף וג' חוץ לדף אלא כותב ג' בתוך הדף ושתים חוץ לדף ואם אין מקום כדי לכתוב ג' בתוך הדף יניח המקום חלק ולא ימשוך האותיות לעשותן גדולות מחבירתן כדי למלאות עד סוף הדף (הגהמי"י בשם הרמ"ך) ותיבה בת ג' אותיות יכול לכתוב ממנה שתים חוץ לדף אע"פ שמיעוטה בפנים אבל אם אין בה אלא שתי אותיות לא יכתבנה (ב)חוץ לדף: הגה ואפי' אם ב' אותיות הם מתיבה גדולה (ג)ונראים כמו תיבה בפני עצמה לא יכתבם על הגליון (ב"י בשם מרדכי שכ"כ בשם סמ"ק):
באר היטב (2)
(ב) חוץ. כתב הש"ך דוקא כולה חוץ לדף לא יכתוב אבל אות אחד בפנים ואחד בחוץ מותר ודלא כהלבוש:
(ג) ונראים. ומדברי הט"ז ושאר פוסקים נראה דאין קפידא בזה רק דוקא תיבה שלימה אסור. ש"ך:
סעיף ד׳
נזדמנה לו תיבה בת עשר אותיות או פחות או יותר ולא נשאר מהשיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף אם יכול לכתוב (ד)חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב ואם לאו מניח המקום פנוי ומתחיל מתחלת השיטה:
באר היטב (1)
(ד) חציה. כתב הש"ך משמע דאפילו יותר מג' אותיות יכול לכתוב חוץ לדף כיון שאינה רוב התיבה וכ"פ הב"ח אבל לא משמע כן בכל הפוסקים וכ"כ המחבר עצמו בא"ח סימן ל"ב סל"ג גבי תפילין שלא יכתוב ג' אותיות חוץ לשטה ותימה שנראה שדברי המחבר סותרים זה את זה וצ"ע עכ"ל:
סעיף ה׳
כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר ואם שינה כשר:
סעיף ו׳
שכח לכתוב את השם כולו תולה אותו בין השיטות אבל מקצת השם בשיטה ומקצתו תלוי פסול ובשאר תיבות אם שכח כותב מקצת התיבה בשיטה ומקצתה למעלה: הגה יש סופרים מדקדקים לכתוב [אותיות] (ה)בי"ה שמ"ו בראש העמודים וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד ו' וקורין אותו ווי העמודים. ואין לדקדק בכל זה ואפילו המדקדק יותר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה (הגהות מיי' פ"ז) כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמכו (ב"י) :
באר היטב (1)
(ה) בי"ה שמ"ו. והם ב' דבראשית. יו"ד יהודה אתה יודוך. ה"א הבאים אחריהם. שי"ן שמר לך ויש עושים ש' שופטים ושוטרים. מ"ם מה טובו. וי"ו ואעידה בם כן הוא בהגהת סמ"ק אבל מדברי המרדכי נראה דוי"ו של בי"ה שמ"ו הוא וי"ו אחרת חוץ מואעידה בם ובהגהת מרדכי כתב מצאתי דבי"ה שמ"ו אפי' בדיעבד פסול אם לא נכתב בראש העמוד וכתב הט"ז ראיתי מעשה סופרים בורים הרבה כשאירע להם כ"ף פשוטה בסוף השטה ויש עוד מקום פנוי קצת וא"א לכתוב עוד תיבה אחרת הם מושכים הכ"ף פשוטה כזה ד וזהו פיסול גמור שהוא דלי"ת ולא ך' אלא הכ"ף פשוטה צריכה להיות רגל שלה פי שנים מן הגג וס"ת כזאת פסולה לקרות בה כלל וכשמתקן כ"ף פשוטה הזאת צריך למחוק אותה כולה ואח"כ יכתוב מחדש כראוי דאם לא ימחוק רק קצת מגגה יהיה כחק תוכות וכמ"ש בא"ח סי' ל"ב סי"ז ע"ש עכ"ל:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.