שולחן ערוך יורה דעה

סימן רע״ד – שצריך לכתוב אותה לשמה ודין תיקון האותיות וזיונן

7 סעיפים · 6 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה ומספיק לכל הספר:

סעיף ב׳

צריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו (א)שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה:

באר היטב (1)

(א) שאסור. וכתב הר"ן דמוכח מהירושלמי דאם כתב שלא מן הכתב אסור לקרות בו שלא בשעת הדחק וה"ר מנוח כתב דוקא לכתחלה אבל אם עבר ועשה כך לא פסל וצ"ע אי אותן פרשיות שבתפילין יכול לכתוב בס"ת שלא מן הכתב כיון דגריסן עכ"ל ועיין בא"ח סימן ל"ב סכ"ט ונ"א וכתב הט"ז בשם סמ"ג אף שאמר בהתחלת הכתיבה שכותב לשם קדושת ס"ת יאמר עוד וכל האזכרות שבו לשם קדושת השם ע"כ ונראה שכן נכון דשמא ישכח אח"כ לקדש השם במקומו עכ"ל:

סעיף ג׳

יכתוב כתיבה נאה ומיושרת תמה ואם כתב אל"ף למ"ד ביחד כזה ﭏ אינו כשר:

סעיף ד׳

צריך שכל אות תהא מוקפת גויל מארבע רוחותיה שלא תדבק אות בחברתה אלא יהא ביניהם כחוט השערה ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים ויהיה בין תיבה לתיבה (ב)כמלא אות קטנה ולא יקרבם ביותר שלא יהיו שתי תיבות נראות כאחת ואם שנה שהרחיק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים או שקירב שתי תיבות עד שנראות כאחת פסול:

באר היטב (1)

(ב) כמלא. כתב הט"ז דשיעור זה אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד אינו פסול אלא כשהן ממש כאחת על פי תינוק דלא חכים ולא טיפש וכ"ש אם נחסר איזה אות בסוף התיבה ותולה אותו בין השורות דלא נפסל מטעם שנאמר דהוי כאלו נכתב אות התלוי ממש בשורה ואם כן אין הפסק בין התיבות כלל ופסול הא ליתא דהא עכ"פ אנו רואים עכשיו שהם ב' תיבות וכבר טעה בזה מורה אחד עכ"ל:

סעיף ה׳

צריך שלא תפסל צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בקרע בין בנקב שניקב בה בין בטשטוש: (ויכול ליטול (ג)דיו מן אות הכתוב כשצריך לדיו (הגהות מיימוני פ"ב) או שרוצה (ד)לגלול הספר) (הרא"ש כלל ג'):

באר היטב (2)

(ג) דיו. כתב הט"ז היינו לצורך כתיבת ס"ת אבל לא לצורך דבר אחר והש"ך כתב דמשמע שאפילו מהשם יכול ליטול דיו ואפילו לכתוב בו דבר חול מותר דאין כאן אכחושי מצוה מיהו נהי דמשום אכחושי מצוה ליכא מ"מ משום בזוי מצוה איכא ליטול מהשם לכתוב תיבה אחרת או ליטול מס"ת ולכתוב בו דבר חול ולמ"ד דאין מדליקין מנר לנר משום בזוי מצוה כמ"ש בא"ח סימן תר"ע ה"ה הכא אסור אא"כ שנוטל הדיו כדי שתתייבש מהר ולא להשתמש בו דבר וכן נ"ל עכ"ל:

(ד) לגלול. פי' הרא"ש בתשו' בעוד הדיו לח הוצרך לגלול הס"ת ונטל בקולמוס הדיו הכתובה כדי שתתייבש התיבה מהר ולא תמחק וכתב הט"ז נראה ברור דלא התיר הרא"ש אלא בטובל את הקולמוס ושואב מותרות הדיו ובו כותב אח"כ בתורה אבל אם ילך לאיבוד מהדיו שנתקדשה כבר הוי בזוי מצוה ותו דקיי"ל תשמישי קדושה אינן נזרקין (ובנה"כ כ' דאין בזוי מצוה כלל דהכא עושה בשביל כבוד התורה שתמהר להתייבש ולא שייך בזה תשמישי קדושה אינן נזרקין ע"ש):

סעיף ו׳

צריך ליזהר בתיקון האותיות ובזיונן כמו שנתבאר באורך בהלכות תפילין סימן ל"ב וסימן ל"ו:

סעיף ז׳

ספר המנוקד פסול ואפילו (ה)הסירו ממנו הניקוד וכן ספר שיש בו (ו)פיסוק פסוקים פסול: הגה ודוקא שעשה הפסק בדיו אבל אם הניח אויר בין הפסוקים כל שאין בו שיעור פרשה כשרה (תשובת ריב"ש) וספר תורה שעירב בו האותיות כמו בגט אינה פסולה אבל לכתחלה אין לעשות כן (שם סימן קמ"ו):

באר היטב (2)

(ה) הסירו. כתב הט"ז וא"ל למה יגרע מכותב מ"ם פתוחה ונדבקה דמהני אם גורר החרטום לחוד ונשאר כעין נו"ן ואח"כ כותב חרטום מחדש דכאן גרע טפי כיון שנראה כוונת הסופר שאינו חושש למסורת כלל ובודאי לשם זה כתבו והוה כמזויף מתוכו ופסול לגמרי משא"כ במקום שכתב בשוגג איזה טעות עכ"ל:

(ו) פיסוק. ונראה דאם היה בו פיסוק שיש תקנה לגרור אותה ול"ד לניקוד ששם עושה פיסול בגוף התיבה שנשתנה משמעותה בין מקרא למסורת אבל בפיסוק פסוקים אין פירוש התיבות משתנים ט"ז. וכתב עוד וראיתי בהרבה ס"ת שחם נזדמן השם בסוף שטה עושים סמוך להשם שני שרטוטין בדיו כזה ויש בזה עבירה שעושה שינוי ממה שהיה בתורת משה ע"כ יש לגרוד אותן השרטוטין יגמרי ועי' בסי' רע"ו ס"א. עוד נ"ל בס"ת שאין לה נקודות הראויות להיות על איזה מקומות כגון על אליו איה שרה או בשאר מקומות שאין לפוסלה מלקרות בה אף על פי שעדיין לא נתקנה שהנקודות הם רק מתקנת עזרא כמ"ש התוספות בזבחים פרק רבי ישמעאל עכ"ל [צ"ל בפיסקי תוס' פ' כל קרבנות סי' רל"ב]:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.