סימן ק״פ – איסור כתובת קעקע וקריחה על מת
סעיף א׳
כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו (א)וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים:
באר היטב (1)
(א) וממלא. וה"ה כותב בצבע תחלה ואח"כ שורט במקום צבע. ב"ח:
סעיף ב׳
אם עושה כן על בשר חבירו אותו שנעשה לו (ב)פטור אא"כ סייע בדבר:
באר היטב (1)
(ב) פטור. כתב ב"י דנלמד מהקפת ראש דלקמן סי' קפ"א ולפ"ז כי היכא דהתם איסורא מיהא איכא אע"פ שלא סייע ה"ה הכא. ש"ך:
סעיף ג׳
מותר ליתן (ג)אפר מקלה על מכתו:
באר היטב (1)
(ג) אפר. פי' אפי' אפר כירה שהיא קשה ומקעקעת מקום המכה והרושם נראה שם אחר זמן אפ"ה מותר דמכתו מוכיח עליו ואפילו לאחר שחיתה המכה מ"מ נשאר שם רושם המכה וכ"ש עפר בעלמא דמותר. ט"ז:
סעיף ד׳
הרושם על עבדו שלא יברח פטור (ונראה דלכתחילה מיהא אסור) (ד"ע):
סעיף ה׳
השורט בבשרו אינו חייב אא"כ עושה כן על מתו או לעבודת כוכבים אלא שעל מתו חייבים בין ביד בין בכלי ולעבודת כוכבים אינו חייב אלא בכלי:
סעיף ו׳
גדידה ושריטה על מת אסור אפילו שלא בפני המת (ועל צער אחר (ד)שרי) (ב"י מפי' הטור):
באר היטב (1)
(ד) שרי. והב"ח כתב דאיסורא מיהא איכא אפי' על צער אחר:
סעיף ז׳
יש מי שאומר דדוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו עד שדמו שותת מותר ויש מי (ה)שאוסר:
באר היטב (1)
(ה) שאוסר. בעושה כן על המת אבל אם עושה כן בשביל התורה כלומר אדם גדול שמת ומצטער על התורה מותר. הרא"ש והטור:
סעיף ח׳
המשרט ה' שריטות על מת אחד או על ה' מתים שריטה אחת חייב ה':
סעיף ט׳
קרחה הוא שתולש משער ראשו על המת בכל מקום בראש בין ביד בין בסם ושיעורו כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער וי"א שתי שערות ויש מי שאומר דאיסורא איכא אפי' בשער א':
סעיף י׳
קרח קרחה אחת על ה' מתים אינו חייב אלא אחת אבל אם קרח ה' קרחות על מת א' חייב על כל או"א:
סעיף י״א
הקורח בראשו של חבירו והמשרט בבשר חבירו וחבירו מסייע אם שניהם מזידים שניהם לוקים אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה:
סעיף י״ב
גם הנשים מוזהרות בבל יקרחו: הגה וכל שכן בבל ישרטו (טור) ויש להזהירם שלא תתלשנה בשעריהן על מת שלא תבאנה לידי קרחה (טור בשם הירושלמי) וכן בשריטה:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.