סימן קע״ג – הרבה פרטי דיני רבית
סעיף א׳
מכר לחבירו דבר ששוה עשרה זהובים בי"ב בשביל שממתין לו אסור אפילו אם (א)המוכר עשיר ואינו צריך למעות ולא היתה הסחורה נפסדת אצלו במה דברים אמורים בדבר שיש לו שער ידוע או דבר ששומתו ידוע כמו פלפל או שעוה אבל טלית וכיוצא בו שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידוע מותר למכרו (ב)ביוקר לפרוע לזמן פלוני ובלבד שלא יאמר לו בפירוש אם תתן לי מיד הרי הוא לך בעשרה זהובים ואם לזמן פלוני בי"ב ויש מי שאומר שאפילו אינו מפרש בהדיא אין היתר אלא במעלהו מעט אבל אם מעלהו הרבה עד שניכר לכל שבשביל המתנת המעות הוא מעלהו הוה ליה כמפרש ואסור: הגה דבר הנמכר בעשרה ולפעמים כשבאים שרים לעיר נמכר בי"ב אם רגילות ברוב פעמים שבאים השרים לעיר מותר למכרו בי"ב: (הגהות מרדכי פרק א"נ):
באר היטב (2)
(א) המוכר. כתב הט"ז ונראה פשוט דאף על פי שהלוקח רוצה להניחו עד שעת היוקר אסור דעל כל פנים בשעה שנוטלו הוא באיסור עכ"ל:
(ב) ביוקר. כ' בעה"ת דכל שלא א"ל אם תתן מעכשיו וכו' אלא א"ל סתם באייר תתן לי כשער של אייר בין שיהיה אותו זמן יוקר או זול מותר אע"פ שדרכן להתייקר באייר ואפילו יש לו עכשיו שער ידוע מותר ובקרקעות כיון דאין אונאה לקרקעות וגם אין כיוצא בזה נמכר בשוק כל שהוא דרך מקח וממכר שאינו נראה כרבית מותר אא"כ פירש בפירוש אם מעכשיו בכך וכך ואם לזמן פלוני בכך וכך שאז אסור אפי' לא החזיק הלוקח עדיין בקרקע וכן לכל דבר שאין לו קצבה ואונאה ומיהו אם עבר ומכר אף במקום שהוא אסור אינו אלא א"ר דכיון שאינו אלא דרך מכר הוה דרבנן עכ"ל הש"ך:
סעיף ב׳
היו לו פירות שאם ירצה למכרם בשוק וליקח דמיהם מיד מוכרם בי' ואם תבע אותם הלוקח לקנותם ויתן המעות מיד יקנה אותם בי"ב ה"ז מותר:
סעיף ג׳
מכר לו סחורה בי"ב על מנת לפרעו לאחר זמן יכול לומר לו תפרע לי מיד ולא אקח ממך אלא עשרה: הגה ודוקא שכבר נגמר המקח בי"ב וזכה בו הלוקח כבר (בית יוסף בשם נ"י ומרדכי) אבל קודם שנגמר המקח אם אמר לו תפרע לי עכשיו י' שוב אסור ליקח אחר זמן י"ב (פי' דברי נ"י הנזכר לדעת ב"י) אם לא ירצה הלוקח ליתן עכשיו:
סעיף ד׳
מי שיש לו שטר חוב על חבירו או מלוה על פה מותר למכרם לאחר בפחות ואפילו לא הגיע זמן הפרעון ואין בו משום רבית (בעל התרומות) ובלבד שיהא (ג)אחריות השטר והמלוה על הלוקח כגון אם יעני הלוה שלא יהיה לו ממה לפרוע שלא יחזור על המוכר אבל אחריות שבא מחמת (ד)המוכר כגון שנמצא פרוע או שטרפו בעל חוב מוקדם א"צ שיהיה על הלוקח ואם יש ביד המוכר משכון של הלוה מותר למכרו ללוקח וכן מותר שיבטיחנו הלוה בערבות או במשכון ואם עבר וקבל עליו המוכר אחריות תנאו קיים ואם אינו יכול לקבל חובו מחזיר לו מעותיו ואם יש בו ריוח יהיה למוכר וכשם שיכול למכרו לאחר בפחות כך יכול למכרו ללוה בעצמו: הגה אסור לאדם לומר לחבירו הא לך עשרה דינרין ופטרני ממה שאני חייב י"ב דינרין לפלוני אע"ג דאפשר שיפטור עצמו בי' דינרין ודוקא שחייב י"ב דינרין אבל אם אינו חייב אלא שהמלך יטיל עליו (ה)אומנות עם שאר בני מדינתו בעד י"ב דינרין אם אומר שקול עלי לאומנות אסור אבל אם אומר מלטני מן האומנות מותר דלמא יפייס אותו בפחות (תשובת הרשב"א סימן תרפ"ו):
באר היטב (3)
(ג) אחריות. דאל"כ אין כאן מכר אלא הלואה ויש כאן רבית מה שקבל יותר. ט"ז. וכ' הש"ך משמע דאפי' אין עליו רק אחריות הדמים שקבל מהלוקח אסור ואין חילוק בין מוכר מקצת חובו או כל חובו:
(ד) המוכר. וה"ה אם קבל עליו המוכר אחריות שאם לא יוכל לגבות מחמת גזרת המלך מותר. תשו' הרשב"א:
(ה) אומנות. פירש הרמב"ן שנותן לו עכשיו ר' זהובים שיכנוס תחתיו לאומנות המלך שהוא עליו בשוה ש' זהובים אסור דמשום דמקדים לו המעות פורע בשבילו יותר:
סעיף ה׳
אם הקהל צריכים מעות ימכרו עזר היין או הבשר לשנים או שלשה מיחידי הקהל לפרוע הסך לזמנים ידועים והקונים יתחייבו לקהל בשטר ואחר כך ימכרו הקהל החוב ההוא למי שיתן להם המעות מיד:
סעיף ו׳
היו חמריו ופועליו תובעים אותו בשוק ואמר (ז)לשולחני תן לי דינר טבוע (פירוש דינר שיש עליו צורה ויוצא בהוצאה) לפרעם ואתן לך יותר משויו מעות שאינם טבועות שיש לי בבית מותר והוא (ח)שיש לו כל דמי הדינר: הגה ולי נראה מדברי האשיר"י והתוספות דאין צריך שיהיה כל דמי הדינר בידו אלא אפי' מעט מהם כמו בהלואת סאה בסאה דלעיל סי' קס"ב וכן הוא בקצת ספרי הטור והוא (ט)הנכון לדעתי וכל זה לא שרי אלא דינר (י)במעות דהוי דרך מקח וממכר אבל מעות במעות דהוי בהלואה אפילו יש לו הכל אסור (טור וב"י בשם תוספות וריב"ש):
באר היטב (4)
(ז) לשולחני. כתב הטור דוקא לשולחני דאורחיה בהכי אבל באינש אחריני אסור עד דא"ל בפירוש דרך מקח וממכר דלא כמ"ש ב"י דתוס' והרא"ש לא ס"ל הכי. ש"ך:
(ח) שיש. דמעות שאינן טבועות ה"ל כפירות וכיון דיש לו מותר ב"י בשם הרמב"ן:
(ט) הנכון. ומהרש"ל והלבוש והב"ח והט"ז חולקים על הרב בזה דלא דמי זה להלואת סאה בסאה דהא נותן לו יותר משוי' ולא שרי אלא דרך מקח וממכר הלכך צריך שיהיה לו כל דמי הדינר בביתו וכ' עוד הט"ז ראיתי להזכיר מה שיש נוהגים לעשות היתר שהלוה כותב לו שמוכר לו איזה סך כסף וידוע שאין לו אותו הסך רק שהמלוה סומך על מה שהוא מודה שיש לו אותו סך זה נ"ל איסור דאורייתא דמה מהני הודאתו לשקר להפקיע איסור דאורייתא דנהי דיש בהודאה כח לחייב עצמו ממון מה שאינו חייב אבל חלק גבוה מי ימחול וראיה ממ"ש רמ"א סי' קס"ט י"א דמי שאינו מוחזק שיש לו משכנות של עובד כוכבים לא מהני הודאתו לשקר ה"נ כן הוא עכ"ל (ובב"י סי' קי"ג מיישב המנהג דיש לסמוך על היתר זה של זקוקים כסף והעמיד על תיקון מהר"ם שהיה מקודם במדינת פולין דהיינו קרוב לשכר ורחוק להפסד ואם יהיה הפסד אזי יהיה הלוה נאמן בשבועה על הרווחים ולא על הקרן וזהו ההיתר מהר"ם ז"ל והגאון מ"א צוה לכתוב משמעות בממרנו"ת בזה"ל נעשה עצ"ה כתיקון מהר"מ ז"ל ועי' בלחה"פ בק"א):
(י) במעות. שאינן טבועות שהוא מין אחר אבל מעות במעות אע"פ ששניהם אינן טבועות כיון ששניהם מין א' וכן פירות בפירות אסור דה"ל הלואה ולא שרי אלא סאה בסאה ולא עודף ומשמע דהיינו בסתמא אבל אם אמר בפירוש הלוה לי שהוא דרך הלואה אפי' פירות בפירות של ב' מינים אסור כמ"ש לעיל ס"ס קס"ב דאסור ללוות סאה חטין בסאה דוחן אפילו יש לו דוחן ע"ש. ש"ך:
סעיף ז׳
אם קונה דבר ששוה י"ב בי' בשביל שמקדים המעות אם ישנם ברשות מוכר אלא שאינו מצוי לו עד שיבא בנו או עד שימצא המפתח מותר ואם אינם ברשותו אסור אפי' יש לו מאותו דבר (יב)הקפה ביד אחרים: הגה ונאמן המוכר לומר שיש לו (הגהות מרדכי ריש איזהו נשך) וכל זה לא שרי אלא בסתם אבל אם מפרש לומר אם תתן לי עכשיו אתן לך בי' ואם לאחר זמן בי"ב אסור (טור בשם הר"ר ישעיה) וכל זה בדבר ששומתו ידוע אבל אם אין שומתו ידוע אפילו (יג)אין לו שרי (ב"י בשם תוספות ורא"ש) ובלבד בסתם אבל לא במפרש (שם):
באר היטב (2)
(יב) הקפה. אבל פקדון מותר כדלעיל סי' קס"ב ס"ב בהג"ה ודוקא כשיצא השער הוא דאינו אסור אלא בפחות אבל לא הוקבע השער אפילו בשווי' אסור למכור כשאינו ברשותו דשמא יתייקר והוי רבית כ"כ הריב"ש ולפ"ז כי שרינן באין שומתן ידוע אפי' באין לו נמי דוקא ביצא השער הוא דלא כדמשמע בלבוש עכ"ל הש"ך וע"ל סי' קס"ב ס"ב וסי' קס"ג ס"א וסי' קס"ט סי"ח ע"ש:
(יג) אין. הנה בט"ז האריך בראיות לחלוק על הרמ"א ומסקנתו דבכ"מ שיש חשש שמא יתייקר יש לאסור באין לו וכן הוא דעת הש"ך כמ"ש בשמו בס"ק י"ב דמיירי דוקא ביצא השער ע"ש וק"ל:
סעיף ח׳
המקדים לבעל הגנה מעות דמי עשר דלועים אלו (יד)שיתנם לו כשיהיו בני אמה בזוז אע"פ שעתה בני זרת בזוז מותר (הואיל וממילא קא רבו וגם כבר גדלו קצת) :
באר היטב (1)
(יד) שיתנם. כ' הד"מ דוקא שנותן לו הנהו דלועין שהיו לו בשעת פיסוק אבל אם נותן לו אחרות אסור:
סעיף ט׳
ההולך לחלוב עזיו לגזוז רחליו לרדות כוורתו ואמר לחבירו מה שעיזי חולבות מה שרחלי גוזזות מה שכוורתי רודה מכור לך המדה בכך וכך ומוזיל גביה בשביל הקדמת המעות (טו)אסור אבל אם אמר לו כל מה שעזי חולבות ורחלותי גוזזות וכוורתי רודה הן רב הן מעט מכור לך בכך וכך מותר שהוא קרוב להפסד כמו לשכר:
באר היטב (1)
(טו) אסור. דל"ד לדלועין דלעיל דהכא מה שגדל אח"כ אינו גדל מכח מה שהיא בבהמה בשעת מכר דהא כי שקלת להאי כולה לגמרי אתי אחרינא. ש"ס:
סעיף י׳
אסור לקנות פרי (טז)הפרדס קודם שיגמור ויתבשל מפני שזה שמוכר עתה בעשר הוא פרי ששוה עשרים כשיגמר נמצאת התוספת בשביל ההקפה (ולא דמי לדלועין דלעיל דשרי דאין דרך למכור פירות פרדס כך) (המ"מ פ"ט מה"מ ונ"י פא"נ) אבל מותר לקנות עגל בזול ולהניחו ביד המוכר עד שיגדל שאם ימות או יכחיש הוא ברשות לוקח והמיתה דבר מצוי תמיד:
באר היטב (1)
(טז) הפרדס. כתבו התוס' הא דאסור בפרדס כאן יותר ממשכנתא דסורא דשאני התם שקונה הקרקע מעכשיו לפירותיה אבל פרדס אינו זוכה בשום דבר והוה זוזי הלואה גביה עד הבציר:
סעיף י״א
המקדים מעות לבעל הכרם על השריגים ועל הזמורות לכשיכרתו שהם ביוקר והוא קונה אותם בזול עד שיבשו ויכרתו אסור אלא אם כן הפך בהם כשהם מחוברים שנמצא כקונה אילן לזמורותיו:
סעיף י״ב
שומרי השדות שבעלי השדות חייבים ליתן להם שכירותם מיד אחר הקציר אסור להוסיף להם בשכר כדי שימתינו אחר דישה ומירוח (פירוש טהרת התבואה מן הקש ועשותה כרים שוין פני הכרי בלוח) אלא אם כן יסייע לדוש ולהבר:
סעיף י״ג
מותר להקדים מעות על יין בשעת הבציר על מנת שיתן לו יין טוב בניסן וכן מותר (יז)להקדים מעות על חבית ידוע של יין ולהתנות עם המוכר שאם יוזיל או יתייקר עד זמן מכירת היין יהיה ברשות הלוקח ואם יחמיץ יהיה ברשות (יח)המוכר אבל אם אין הלוקח מקבל עליו אחריות הזול (יט)אסור אפילו מושכו לרשותו:
באר היטב (5)
(ו) עזר. פי' כמו אורנד"י במדינת פולין שלא יהיה רשות לשום א' מהקהל למכור יין או בשר רק זה הקונה:
(יא) ברשות. הטעם כיון דמן התורה מעות קונות הוי לענין רבית כאילו קנאם קנין גמור כ"כ ב"י בשם הריב"ש:
(יז) להקדים. פירש"י דהיינו בלא יצא השער ויש לו ול"ד לדלקמן סי' קע"ה ביש לו חטין לפי שהיין רגיל להחמיץ ושמא כולו החמיץ ואפ"ה שרי הכא מטעם שזה שהחמיץ מעיקרא קלקולו בתוכו אלא שאינו ניכר וכ' הש"ך בשם הטור ולא חשבינן רבית מה שהמוכר מקבל עליו אחריות שיהיה יין טוב אבל אם המוכר מקבל עליו ג"כ אחריות דיוקרא וזולא אסור ודלא כהדרישה וכ"כ הט"ז. ומ"ש המחבר בניסן ויש פוסקים עד טבת ונ"ל דהכל לפי המקום והזמן שהוא עת בירור היין:
(יח) המוכר. ואין חילוק בין אם מושכו לרשותו או לרשות המוכר. טור:
(יט) אסור. דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד. ט"ז:
סעיף י״ד
חבית (כ)של יין שהיא שוה עתה דינר ומכרה לו בשתים עד הקיץ על מנת שאם תארע בה תקלה הרי היא ברשות המוכר עד שימכרנה הלוקח הרי זה מותר שאם אבדה או נשברה אינו משלם כלום ואם לא מצא למכרה ולהרויח בה הוה ליה להחזירה לבעלים וכן אם מכרה לו בשתים ואמר ליה היתר על שתים יהיה בשביל שאתה מטפל למכרה ואם לא תמצא למכרה כמו שתרצה החזירה לי ה"ז מותר אע"פ שאם אבדה או נגנבה או החמיצה תהיה ברשות לוקח: הגה וכל זה כשקצץ קצבה לדמי החבית שמוכר אבל אם מוכר לו בלא קצבה כגון שמכר לו שבע חביות ואמר לו תשלם לי כל החבית כמו שיהיה השער בעת שתקח כל חבית שרי אע"ג דעכשיו אינו שוה כל כך: (הגהות מרדכי בשם רב האי וכן משמע מתשובת הרי"ף שהביא הב"י):
באר היטב (1)
(כ) של. כ' הש"ך דכל סעיף זה הוא לשון הרמב"ם והב"י וכל האחרונים נדחקו ביישוב דבריו אבל לבי אומר לי שטעות נפל בספרי הרמב"ם והאי שאם לא מצא למוכרה ולהרויח בה וכו' צ"ל אחר סוף דין השני אחר תיבת מותר אע"פ שאם אבדה או נגנבה או החמיצה תהיה ברשות הלוקח שאם לא מצא למוכרה ולהרויח בה ה"ל להחזירה לבעלים אבל ברישא לא שרי אלא מטעם דאבידה או שבירה תהיה באחריות הלוקח אבל לא היה יכול להחזירה למוכר כשלא היה מוכרה כמו שירצה עכ"ל:
סעיף ט״ו
מי שיש לו סחורה שנמכרת כאן בזול ובמקום אחר ביוקר וא"ל חבירו במקום הזול תנה לי (כא)ואוליכנה למקום היוקר ואמכרנה שם ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני ואפרענה לך כפי מה ששוה שם אם האחריות בהליכ' על הלוקח אסור ואם האחריות על המוכר מותר והוא שיתן לו (כב)שכר טרחו על הולכתה למקום היוקר ואם המוכר אדם חשוב שפוטרין ללוקח (כג)המכס בשבילו אין צריך לתת לו שכר טרחו:
באר היטב (3)
(כא) ואוליכנה. בש"ס איתא בהדיא אע"פ שגם המוכר עצמו היה לו ג"כ דעה להוליכה לשם:
(כב) שכר. בב"י משמע דבעי למיתן ליה שכר עמלו ומזונו משלם ולא די בדבר מועט אבל הט"ז כתב דאפילו בדבר מועט סגי:
(כג) המכס. פי' בחזרתו דאל"כ מה הנאה יש לו. ט"ז:
סעיף ט״ז
היו החטים במדינה ד' סאין בסלע ובכפרים שש בסלע מותר ליתן סלע לתגר כדי שיביא שש סאין מהכפר לזמן פלוני והוא שיהיו (כד)באחריות לוקח אם נגנבו או נאבדו בדרך ואדם חשוב אסור לעשות זה ובמיני סחורה אסור לכל אדם לפי שאין מיני סחורה מצויים כפירות: הגה (כה)ויש מתירין בפירות אפילו אחריות הדרך על התגר המביאם (הרמב"ם והריב"ש והרב המגיד וב"י בשם תוס' והמ"מ) ובלבד שיתן לו שכר טרחו ועמלו:
באר היטב (2)
(כד) באחריות. כ' הט"ז נראה דאם נותן לו שכר טרחא על ההבאה שרי אפילו בלא אחריות עכ"ל ואדם חשוב שמקבל עליו אחריות ונותן לו שכר טרחא ג"כ מותר. ש"ך:
(כה) ויש. והש"ך כ' דאין כאן מחלוקת דגם הרמב"ם והמחבר מודים בזה אלא דהם אמרו באינו נותן לו שכר טרחו:
סעיף י״ז
המוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר ואמר לו חבירו תנם לי ואני אתן שם פירות תחתיהם לזמן פלוני אם יש לו שם פירות מותר ואם לאו אסור:
סעיף י״ח
להלוות דינר זהב השוה כ' דינרים על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה כ"ד דינרים (כו)אסור: הגה ויש מתירין להלוות לאחד י"ב דינרין ושיקנה בהם סחורה על היריד ושיתן למלוה בשובו לביתו י"ג דינרים ובלבד שיקבל המלוה הסחורה ויוליכנה לביתו ויהיה אחריות הדרך על המלוה דהוי כמו שיש לו חלק בריוח הסחורה הואיל ומקבל עליו אחריות וכן (כז)נהגו בימי רש"י להקל (בנימין זאב סימן שס"ד):
באר היטב (2)
(כו) אסור. אע"פ שהמלוה מקבל עליו אחריות המעות כל ימי משך מהלך הספינה עד שובה עדיין לא יצא מידי הלואה דזוזי יהיב וזוזי שקיל ולא הדרי בעינייהו ומה שנוהגין לתת כ' לטרין למי שיבטיח ק' לטרין שיש לו בספינה זו דרך אחרת לפי שאין כאן הלואה אלא כעין מכר שמקבל עליו אחריות מעות בעד סך ההוא שנותן לו זה ואפי' יקדימו לו עתה הך' לטרין אין חשש בזה הריב"ש וע"ל סי' קע"ז (ועי' בתשו' מהריט"ץ סי' קפ"ו):
(כז) נהגו. גם כאן כתב הש"ך דגם המחבר מודה בזה דכאן אין שום הלואה אלא מכר גמור שהמלוה זוכה שם בהסחורה ובבואו לביתו מהיריד חוזר ומוכרו לו:
סעיף י״ט
לתת כ' ליטרין למי שיבטיח ק' שיש לו בספינה מותר:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.