סימן קע״ד – דין המוכר לחבירו על מנת להחזיר
סעיף א׳
מכר שדה לחבירו ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי קרקע לא קנה וכל הפירות שאכל רבית (א)קצוצה הוא ומוציאין אותם בדיינים: הגה ואפילו לא התנה כך אלא שהמנהג כן בעיר שכל מי שקונה צריך להחזיר כשיהיו למוכר מעות דכל המוכר אדעתא דמנהגא מוכר ואסור ללוקח לאכול הפירות (ב"י בשם תשובת הרשב"א): אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהי' לך מעות אחזיר לך הקרקע אינו (ב)תנאי והמקח קיים מיד לפיכך הלוקח אוכל פירות ואם כשאמר כן הלוקח חלטו ממנו המוכר וחזקו הרי הוא תנאי אבל כל שעשאו הלוקח ואפילו בתוך המכר ושתק המוכר ולא חזקו אין זה תנאי אלא כפטומי מילי והמכר מכר הואיל שלא עשאו המוכר שהיה לו לעשותו: הגה וכן אם מכר לו קרקע (ג)מעכשיו והמתין לו המעות הלוקח מותר לאכול הפירות והמוכר אסור דבשכר המתנת מעותיו קא אכיל (טור):
באר היטב (3)
(א) קצוצה. כ' הש"ך ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א"ר לעיל סי' קע"ב ה"ה הכא וכ"כ ב"י והרב לעיל ס"ס קס"ד ומה שלא הגיה כאן כלום מפני שסמך עצמו אמ"ש לעיל:
(ב) תנאי. כיון שלא התנה המוכר וכ' הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח אבל אם אומר כן בשעה שמתחיל המקח אפילו התנה הלוקח מהני כמ"ש בח"מ ס"ס ר"ז וע"ש איזה תנאי מבטל המקח ומשם תלמוד לכאן דכל היכא דהמקח קיים מותר ואם לאו אסור:
(ג) מעכשיו. וכתבו הפוסקים דה"ה אם לא אמר בפירוש מעכשיו אלא שהחזיק או קנה כראוי וזוזי הוי מלוה ע"פ על הלוקח. ש"ך:
סעיף ב׳
מכר לו שדה במנה ובאותו יום עשה לו שטר שאם יחזיר לו מעותיו יחזיר לו שטר המכר אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר כל מה שאכל אבל אם נעשה לאחר המקח אפילו שעה אחת הרי זה מכר גמור ואפילו עשה לו שטר ע"ז בקנין ובכל מיני חיזוקים חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו (תשובת הרשב"א הג"א בשם ר"ח וב"י בח"ה סי' ר"ז סי"א לדעת הרמב"ם):
באר היטב (1)
(ו) דאמרינן. בח"מ סי' ר"ז ס"ג וכתב הט"ז דהא דאסור ללוקח לאכול הפירות היינו משעה שנולד הספק ומ"ש אפילו בתנאי נראה דה"ק אפילו אם אומר אנכה לו אח"כ מן החשבון שזה מהני לעיל בס"ה הכא לא מהני וכו' ולענין הלכה כיון דרבית ע"מ להחזיר הוא מילתא דרבנן יש להקל ומהני תנאי דאנכה ולא תנאי דאשלם לו עכ"ל:
סעיף ג׳
האומר לחבירו קנה לי שדה מפלוני ואמר המוכר לשליח אני מוכר לך על תנאי שיחזירנו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה והלוקח חברים בטוב תתפשרו אינו מוכר אלא על זה התנאי וצריך (ד)להחזירה ומוציאים ממנו פירות שאכל (ועיין בח"ה סימן ר"ז איזה תנאי מבטל מקח):
באר היטב (1)
(ד) להחזירה. כתב הש"ך דהב"ח חולק ע"ז ואני אומר דהמחבר אזיל לטעמיה שפסק לעיל ס"ס קס"ד דר"ק הוא והרב שלא הגיה כאן סמך עצמו אמ"ש לעיל וגם בעיקר הדין נ"ל דהכא אפילו למ"ד דהוי א"ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל ולא דמי למשכנתא בלא נכייתא דהכא נהי דר"ק לא הוי מ"מ מחילה בטעות הוי וכן עיקר לדינא דמוציאין ממנו הפירות שאכל ודלא כהב"ח אלא דיש סוברים משום ר"ק ויש סוברים משום מחילה בטעות ועי' בח"מ סי' ר"ז עכ"ל וגם הט"ז פסק כן ע"ש:
סעיף ד׳
מכר לו שדה ונתן לו מקצת אם אמר ליה מוכר ללוקח קנה כשיעור מעותיך כל אחד מהם אוכל פירות כשיעור מעותיו:
סעיף ה׳
אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעו' תקנה מעכשיו (ה)שניהם אסורים לאכול הפירות אלא מניחים אותם ביד שליש אם יביא שאר המעות יתנם ללוקח ואם לא יביא יחזירם למוכר והוא יחזיר המעות שקבל ואם יאמר הלוקח אוכלם ואם לא יגמר המקח כשיבוא המוכר להחזיר לי מעותי אנכה דמי הפירות מותר וה"ה אם המוכר אומר כן: הגה ודוקא שאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף רבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו (טור):
באר היטב (1)
(ה) שניהם. מוכר לא יאכלם שמא ישלים הלוקח המעות ונמצא שקנה השדה למפרע והרי שאכל המוכר הפירות בשביל המעות שנשאר לו ביד הלוקח ולוקח לא יאכלם שמא לא ישלים המעות ולא יצאה השדה מרשות המוכר ונמצא שאוכלם בשביל המעות שהיה לו ביד המוכר. טור:
סעיף ו׳
אמר ליה המוכר כשתביא שאר המעות קנה ולא אמר מעכשיו המוכר אוכל פירות עד שיביא הלוקח ואם אכל הלוקח מוציאין ממנו:
סעיף ז׳
זבין ולא אצטריכו ליה זוזי דאמרינן דהדרי זביני וכן בזבין ארעא אדעת' למיסק לארעא דישראל ולא סליק או לא איתדר ליה הדרי זביני א"א ללוקח למיכל פירות אפי' בתנאי עד דידע דליקום זביני:
סעיף ח׳
השוכר מחבירו בית או שדה בדבר מועט בשנה והקדים לו שכר עשרים שנה והתנו שאחר שנה או שנתים אם ירצה המשכיר להחזיר לו ינכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו (ז)מותר (ח)ובדרך זה יהיה אחריות קרקע מנפילה או שריפה על בעל הקרקע:
באר היטב (2)
(ז) מותר. הטעם כיון שלא היה כאן שום הלואה מעולם וגם ל"ד למוכר שדה לחבירו ואומר לכשיהיה לי מעות תחזיר לי דאסור דהתם בטל המכירה למפרע משא"כ כאן דלא בטל שם שכירות על אותן ימים שדר בהם בתורת שכירות דכל שנה הוא שכירות בפ"ע. ט"ז:
(ח) ובדרך. משא"כ במשכנתא דלעיל סי' קע"ב ס"ג עכ"ל הש"ך:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.