סימן קמ״ג – שלא לבנות ביתו סמוך לבית עבודת כוכבים ובאיזה אופן מותר ליהנות מעבודת כוכבים
סעיף א׳
מי שהיה ביתו סמוך לבית אלילים ונפל אסור (א)לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ובונה ואותו הריוח ממלאו קוצים או צואה כדי שלא ירחיב בבית אלילים היה הכותל שלו ושל אלילים ידון מחצה למחצה (ב)שלו מותר בהנאה ושל אלילים (אסור ואם אינו מכיר) (טור) הכל אסור בהנאה אבניו ועציו ואפרו. (מיהו מותר למכור להם חלקו בכל מקום שהוא) (ר"ן פ' כל הצלמים):
באר היטב (2)
(א) לבנותו. כ' הש"ך משמע מדברי הט"ו שאפי' אין הבית עצמו נעבד אסור לבנות כותל להבית כיון שמהנה לאליל וכן משמע בש"ס וברש"י דלא כהב"ח שמתיר אם הבית עצמו אינו נעבד רק שהעמידו בו עבודת כוכבים דלא נקרא מהנה לעבודת כוכבי' בבנין הכותל ואין דבריו נראין כלל עכ"ל:
(ב) שלו. וחלקו עולה לו שאם היה עביו של כותל ב' אמות מונה האמה שלו וכונס עוד ג' אמות לתוך שלו רש"י והר"ן. וכתבו התוספות ואפילו למ"ד אין עובדין לשברים מיירי הכא שהיתה עבודת כוכבי' של ישראל או של עובד כוכבים וישראל השתחוה לה ובירושלמי מוקי לה כגון שהשתחוה לכל אבן עכ"ל:
סעיף ב׳
אסור לבנות עם העובד כוכבים (ג)כיפה שמעמידים בה אלילים ואם עבר ובנה (אפי' עבודת כוכבים עצמה) (כל בו) (ד)שכרו מותר אבל בונה הוא לכתחילה (ה)הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה:
באר היטב (3)
(ג) כיפה. כ' הט"ז מכאן מוכח דאסור לעשות חלונות לבית עבודת כוכבי' דהיינו להחדר שהעבודת כוכבי' בתוכו ואין להתיר משום איבה דאיכא לאישתמוטי למימר דאסור לנו למיעבד וכמ"ש התוס' פ"ק דעבודת כוכבים דף י"ט לענין תכשיטין של אליל עכ"ל:
(ד) שכרו. משום דלא נקרא עבודת כוכבי' אלא במכוש האחרון שמכה בקורנס ומכוש האחרון ליה ביה שוה פרוטה וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכל פורתא דעביד שרי ליה למשקל אגרא עכ"ל הט"ז:
(ה) הטרקלין. כ' הט"ז ונראה דאין להתיר אלא דרך מסייע לחוד שיהא בונה עמהם אבל לבנות הוא לבדו אסור לכ"ע וכל זה להלכה אבל למעשה ודאי ראוי להחמיר ולהרחיק מהכיעור ודומה לו לאסור אף במסייע להם וב"י כתב בבד"ה דמפר"י מי שמוכר ביתו ברצון לעבודת כוכבים הדמים אסורים ויוליכם ליה"מ אבל אם הוא באונס הדמים מותרים:
סעיף ג׳
היה לאלילים גנה או מרחץ והטובה היוצאת מהם היא לכהנים מותר ליהנות מהם שלא בטובה ואסור ליהנות מהם (ו)בטובה ואפי' יש לאחרים חלק בטובה עם הכהנים ואם אין הטובה היוצאת מהם לכהנים אלא (ז)לעובדיה מותר ליהנות מהם אפילו בטובה אפילו הגנה והמרחץ לאלילים לבדה (כן משמע בטור לדעת רש"י): הגה וי"א שאין אסור ליהנות ממנה אם הטובה באה לכהני' אלא כשהם עומדים בחצר עבודת כוכבים עצמה אבל כשאין עומדין לפניה אע"פ שהטובה היוצאת מהם היא לכהנים מותר ליהנות ממנה אם לא שהטובה לעבודת כוכבים עצמה ויש לסמוך על זה (ח)להקל (טור בשם ר"ת ותוס' דף מ"ד ורא"ש ומרדכי בשם ר"ת):
באר היטב (3)
(ו) בטובה. כתב הט"ז ולפ"ז אסור לטחון ולאפות ברחיים ובתנור של עבודת כוכבים וכ' רש"ל דהך שלא בטובה פי' שכל העולם נהנין ממנה שלא בטובה אבל אם מוחלין ליחיד אסור דאדרבה נהנה מעבודת כוכבי' שמהנה אותו כדלקמן סי' קמ"ט גבי מכס והקשה בדרישה מ"ש מנרות שעוה בסי' קל"ט דאם כבו ומכרן הם בטלים והא מהנה הכהנים ע"כ ולק"מ דלא אסרו אלא כשעשו חוק לכהנים שלהם שכן יהיה תמיד משא"כ בנר שאדרבה חוק שלהם מביא שיהיה כולו לאליל רק שזה מוכרו דרך עראי הוה כאילו מוכר שאר דברים שאינם שייכים לאליל כלל ומותר עכ"ל והש"ך כתב דבטובת דברים אם היה לאחרים חלק בהן מותר דכיון דטובת דברים אינה אלא דרבנן אזלינן לקולא:
(ז) לעובדיה. פי' ההמון עם שעובדין אותו האליל כן פרש"י והר"ן:
(ח) להקל. והב"ח פסק להחמיר היכא דלא היה מגיע זה הריוח לכומרים אם לא ע"י ישראל זה שנתנו אבל אם לא היה קונה פירות אלו או רוחץ במרחץ היו באים עובדי כוכבים וקונים פירות או רוחצים במרחץ מותר וע"ל ס"ס קמ"ח וקמ"ט:
סעיף ד׳
חלילים של אלילים אסור לספוד בהם:
סעיף ה׳
חנויות של אלילים אסור לשכור מהם. (ואם נופל השכר למדינה והם קונים צרכיהם שרי) (טור והפוסקים מהירושלמי):
סעיף ו׳
גבאים שנוטלים מכס לאלילים אסור ליתן להם: הגה וכן בכאן אינו אסור אלא כשנופל השכר לצרכי עבודת כוכבים עצמה אבל כשנופל לכיס בני המדינה אע"פ שהם קונים צרכי עבודת כוכבים שרי. (טור):
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.