שולחן ערוך יורה דעה

סימן קמ״ב – שהאלילים ותשמישיהם אסורים בהנאה

15 סעיפים · 27 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

כשם שהאלילים אסורים בהנאה כך כל הנאות הבאות ממנה אסורות אפילו אם (א)שרפה אסור ליהנות בגחלתה ואפרה אבל מותר ליהנות (ב)משלהבתה:

באר היטב (2)

(א) שרפה. פירש ישראל אבל עובד כוכבים ששרפה ביטלה. ט"ז:

(ב) משלהבתה. כתב הט"ז פי' כשאין שם אלא השלהבת לחוד אבל אם השלהבת קשורה בגחלת פשיטא שאסור לחמם משלהבת טפי מגחלת גרידא והיתר דשלהבת הוא לפי. שאין בה ממש ונראה פשוט דבגחלת אפילו עוממות ואינם לוחשות אסור כיון שיש שם ממש ול"ש הנאה רבה או זוטא דהא כתיב ולא ידבק בידך מאומה וא"כ אפילו דיעבד אסור והב"י כתב דדוקא לכתחלה אסור וכתב עליו הב"ח שכן הוא פשוט ולענ"ד לא דקו בזה כלל עכ"ל וכ"כ הש"ך בס"ק י' דאף בדיעבד אסור אם נהנה מגחלתה:

סעיף ב׳

סכין של אלילים ששחט בה הרי זה מותר מפני שהוא (ג)מקלקל (ואם הסכין (ד)חדש או ישן ולבנו מאיסור שבו אפילו לכתחילה מותר) (לעיל סימן י') ואם היתה בהמ' מסוכנת הרי זו (ה)אסורה מפני שהוא מתקן והרי זה התקון מהנאת משמשי אלילים וכן אסור לחתוך בה בשר מפני שהוא מתקן ואם חתך דרך הפסד והשחתה מותר:

באר היטב (3)

(ג) מקלקל. ואין זה הנאה שבחייה עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה. רש"י:

(ד) חדש. וכגון שחתך בה בקעת לאליל דאל"כ הא בלא"ה מותר דתשמישי אליל אינם אסורים עד שישתמשו בהם וכמ"ש בר"ס קל"ט ש"ך:

(ה) אסורה. כתב הש"ך מלשון זה משמע שכל הבהמה אסורה ולא מהני הולכת הנאת שכר סכין לשחוט בה לים המלח דיש כאן הנאה מרובה דשמא היתה מתה אם לא שחטה משא"כ בחתך בה בשר דאין הנאה מרובה כ"כ סגי בהולכת הנאה לים המלח ודרך הפסד והשחתה מיירי כגון שהחחיכות עומדות לדורון וכיוצא בו עכ"ל:

סעיף ג׳

נטל ממנה כרכר (פי' עץ או עצם שראשו חד ושובטין בו הבגד כשאורגים אותו למען יפרדו החוטין העליונים מן התחתונים) וארג בו את הבגד אסור בהנאה נתערב בבגדים אחרים יוליך דמי אותו (ו)הבגד לים המלח ושאר כל הבגדים מותרים:

באר היטב (1)

(ו) הבגד. ולא מהני הולכת הנאת הכרכר ליה"מ רק דוקא דמי כל הבגד וע"ל בסימן ק"י ובסימן ק"מ ומשמע שכל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה ליה"מ וכן גבי פת בס"ד ודלא כלבוש בא"ח סימן תמ"ה ס"ב שכתב גבי פת שנאפה בגחלי חמץ דיוליך הנאת האיסור ליה"מ ומותר בהנאה עכ"ל דליתא מיהו נ"ל מוכח מהירושלמי וכמה שאר פוסקים דיכול למכור הבגד והפת לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כשהעובד כוכבים יחתוך הבגד והפת לפני הישראל בענין שא"א שימכרנו שוב לישראל אחר כמו גבי יי"נ לעיל סימן קל"ד והא דבהולכת הנאה ליה"מ אסור היינו משום דכל זמן שלא נתערב ויש כאן איסור אליל בבגד או בפת אין פדיון לאליל אבל כשמוכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו דאין לו שום הנאה בעולם מאליל והאיסור עצמו אינו בידו מותר. ועיין בס"ס כ"ג ובסי' נ"ז סכ"א סימן פ"ד סעיף ה' וסוף סימן פ"ו וסימן קל"ד סי"א ע"כ לשון הש"ך:

סעיף ד׳

נטל ממנה עצים אסורים בהנאה הסיק בהם את התנור בין חדש בין ישן יוצן ואחר כך (ז)יחם אותו בעצי היתר ואם לא צננו ואפה בו את הפת (בעוד שהאבוקה כנגדו) (בית יוסף) הרי זה (ח)אסור בהנאה דיש שבח עצי איסור בפת (טור) נתערבה באחרות (ט)יוליך דמי אותה הפת לים המלח ושאר כל הככרות מותרים גרף את כל האש ואחר כך בישל או אפה בחומו של תנור הרי זה (י)מותר שהרי עצי האיסור הלכו להם: הגה הא דאמרינן יש שבח עצים בפת היינו בדבר שאסור בהנאה אבל אם אפה או בשל אצל דבר שאסור באכילה אפי' אבוקה כנגדו מותר (מרדכי פרק השוכר ותוספות וע"פ):

באר היטב (4)

(ז) יחם. דאז הוי זוז"ג ומותר וכתבו התוס' ושאר פוסקים אע"ג דזוז"ג אסור לכתחלה הכא כיון דלית ליה תקנתא אלא בנתיצה כדיעבד דמי ומ"מ בחדש דמותר כשיסיק אותו אח"כ היינו דוקא כשנותן עצים בתחלה וסתמא דמלתא מסיקים אותו תחלה ואח"כ נותנים שם הפת אבל אסור ליתן שם לכתחלה הפת ואח"כ יסיקוהו. ש"ך:

(ח) אסור. כ' הש"ך ומשמע דאפי' בישן מיירי והיינו ע"כ כשאבוקה כנגדו וכמו שפי' הרב דאי ע"ג גחלים או בחומו של תנור כ' בסמוך דמותר אבל לפע"ד אפי' בחומו של תנור או ע"ג גחלים אסור הכא דדוקא בערלה יש לחלק כך בין גחלים לאבוקה כנגדו אבל לא בעבודת כוכבים עכ"ל וגם הט"ז הסכים לזה לדינא דיש לאסור בעבודת כוכבים אפילו בחומו של תנור או ע"ג גחלים ע"ש:

(ט) יוליך. לשון הש"ך משמע הא כל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה לים המלח ומיהו כבר כתבתי דאפי' בלא תערובות יש היתר למכור לעובד כוכבי' כשיחתוך וכו' (כמ"ש לעיל ס"ק ו' ע"ש) ומ"ש דשאר כל הככרות מותרים משמע אפי' באכילה ול"ד ליי"נ שאסור בשתיה שנאסר משום מגע עובד כוכבים אבל פת בשביל שנאפה בדבר האסור לא מיתסר אלא משום הנאה אסרינן להאי פת וכיון שהוליך ליה"מ תו לא מתהני מעובד כוכבים:

(י) מותר. כ' הש"ך משמע דאפי' אחדש קאי וכן מ"ש בס"ו בישול ע"ג גחלים כו' משמע דאחדש נמי קאי אבל לא נ"ל דאע"פ שהרמב"ם לא חילק בין חדש לישן היינו בערלה שגחליה ואפרה מותר אבל בעצי אליל שגחליה ואפרה אסורים איך יהיה מותר בבישל ע"ג גחלים בתנור חדש הא כולו גורם דאיסורא הוא ועצי איסור עדיין לא הלכו להם ובאמת הב"י אזיל לטעמיה דס"ל דגחלת של אליל אינה אסורה אלא לכתחלה דוקא אבל בעיני יפלא דא"א לומר כן מכח כמה ראיות מש"ס ותוס' ופוסקים ע"ש שמאריך בזה ומסקנתו דלא כהמחבר אלא דגחלת של עבודת כוכבים אפי' בדיעבד אסורה וכ"פ הט"ז דאפי' בתנור ישן וגרף ממנו את כל האש ובישל או אפה בחומו של תנור אסור אף בדיעבד וכ' עוד הש"ך שגם בזה יש לתמוה על המחבר שבא"ח סי' תמ"ה פסק גבי חמץ דאם בישל או אפה. אותו הפת והתבשיל אסורים בהנאה וכן הפחמין שלו אסורים בהנאה ומשמע שם בב"י דאפי' אם בישל בגחלים עוממות ואפרו של חמץ הפת והתבשיל אסורים וכאן כ' בבישל על גבי גחלים דאפי' הן בוערות מותרות וצ"ע עכ"ל:

סעיף ה׳

קערות וכוסות וקדירות וצלוחיות שבשלן היוצר בעצי האלילים הרי אלו אסורי' (יא)בהנאה שהרי דבר האסור בהנאה עשה אותם חדשים. (הסעיפים ה' ו' ז' הוא ל' הרמב"ם פרק י"ז מהמ"א רק שהמחבר כתב עצי אלילים במקום קליפי ערלה):

באר היטב (1)

(יא) בהנאה. הפעם דבקערות וכוסות משתמשין אח"כ בלא גורם היתר וקדרה נמי אע"פ שא"א לבשל בה בלי עצים מ"מ הדרך ליתן בה מים ובשר ואח"כ שופתה על האש וא"כ משתמש בה בלא גורם היתר. ש"ס. ולפ"ז היכא דברור לו שלא השתמש בה עד אחר ששפתה לעצי היתר התבשיל מותר אלא דלכתחלה אסור בכל ענין מ"מ יש לתמוה על המחבר דמ"ש מתנור חדש שאפו בחומו שהפת מותר הא כשאפה בו נמי ליכא גורם דהתירא כלל ואפשר לחלק בין לכתחלה לדיעבד או בקערות וכו' שעיקר עשייתן על שם האש אבל כל זה דחוק עכ"ל הש"ך והט"ז כ' דמיירי כאן מקדירות קטנות ששותין מהן אבל אותן שמבשלין בהן ה"ל כמו תנור חדש דאמרי' בו יוצן:

סעיף ו׳

(יב)פת שבשלה ע"ג גחלים של עצי אלילים מותרת כיון שנעשו גחלים הלך איסורן אע"פ שהן בוערות:

באר היטב (1)

(יב) פת. ע"ל ס"ד ס"ק ח' מ"ש שם שהט"ז וש"ך חולקים על דין זה ע"ש:

סעיף ז׳

קדרה שבישלה בעצי אלילים ובעצי היתר הרי התבשיל אסור ואע"פ שזה וזה גורם (יג)שבשעה שנתבשלה מחמת עצי האיסור עדיין לא באו עצי ההיתר ונמצא מקצת הבישול בעצי היתר ומקצתו באיסור:

באר היטב (1)

(יג) שבשעה. ומיירי שבבירור בישל תחלה בעצי איסור. ט"ז ע"ש:

סעיף ח׳

אפרוחים שקננו באשרה ואינם צריכים לאמן מותרין אבל ביצים שעליה וכן אפרוחים (יד)שצריכים לאמן אסורים והקן עצמו שבראשה מותר מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר (ל' רמב"ם פ"ז מהל' עבודת כוכבים) (ולא (טו)יעלה על האשרה ליטלן אלא יתיז בקנה והם נופלין) (טור):

באר היטב (2)

(יד) שצריכים. מפני שצריכים לאילן וגזרו בהו רבנן כעל אילן עצמו. רש"י:

(טו) יעלה. לפי שנהנה ממנה שהיא לו במקום סולם:

סעיף ט׳

האשרה בין שהיתה (טז)נעבדת בין שהיתה אלילים מונחת תחתיה אסור לישב (יז)בצלה (ל' רמב"ם שם דין י"א) ואם יש לו דרך אחרת קצרה כמוה אסור לעבור תחתיה ואם לאו עובר תחתיה כשהוא (יח)רץ (ודוקא לעבור תחתיה אבל לעבור בצלה בכל ענין שרי) (ר"ן פ' כל הצלמים):

באר היטב (3)

(טז) נעבדת. פי' שנטעו מתחלה שתהא נעבדת כמ"ש בסי' קמ"ה ע"ש. ש"ך:

(יז) בצלה. ובש"ס אמרינן דאפי' בצל צלה אסור ופירש"י כל זמן שלא עברה מדת האורך הצל מדת גובה האילן והצל עב וחשוך נקרא צלה ומכאן ואילך הצל דק וקלוש והוא צל צלה:

(יח) רץ. ומשמע בש"ס ורבינו ירוחם דהיכא דאין לו דרך אחרת א"צ לרוץ. ש"ך. וגם משמע בש"ס דדוקא בגוזלת את דרך הרבים מותר אם אין דרך אחרת:

סעיף י׳

צל בית אלילים תוכו ונגד פתחו תוך ארבע אמות אסור צל (יט)שלאחריו מותר ואפי' תוכו אם גוזל הרבים שקדם לו הדרך ואח"כ בנה שם בית של אלילים מותר (כ)לעבור דרך שם אבל אם קדם הבית לדרך אסור ויש (כא)אוסרים בכל גוונא (רמזים):

באר היטב (3)

(יט) שלאחריו. כ' הש"ך לפי שאינו עשוי לצל מש"ה מותר אפי' לישב בצלו דאילו לעבור אפי' בצל אשרה שרי כמ"ש הרב:

(כ) לעבור. אפי' שלא במרוצה והיינו דוקא בשאין לו דרך אחרת אבל ביש לו אפי' היא גוזלת רבים אסור אפי' לרוץ וכן מוכח בש"ס עכ"ל הש"ך:

(כא) אוסרים. ארישא קאי דאוסרים אפי' בבית לישב בצל שלאחריו דס"ל דצל אשרה ובית הכל שוה אבל באינך גווני אין מי שאוסר. ש"ך וט"ז:

סעיף י״א

מותר ליטע תחת האשרה ירקות בין בימות החמה שהם צריכים לצל בין בימות הגשמים מפני שצל האשרה שהוא אסור עם הקרקע שאינה נאסרת גורמים לירקות אלו לצמוח וכל שדבר איסור ודבר מותר (כב)גורמין לו הרי זו מותר בכל מקום לפיכך שדה שזבלה בזבל של אלילים מותר לזרוע אותה ופרה (כג)שפטמה בכרשיני אלילים תיאכל וכן כל כיוצא בזה:

באר היטב (2)

(כב) גורמין. ואע"ג דזוז"ג אסור לכתחלה מ"מ ירקות דהנאה דממילא אתי מותר אפי' לכתחלה. הר"ן:

(כג) שפטמה. משמע דוקא בדיעבד אבל כתחלה לא וכן בשדה שנזדבלה כו'. ט"ז וש"ך:

סעיף י״ב

אילן ששומרים פירותיו לעשות מהם שכר לשתותו ביום (כד)חגם אסור בידוע שהיא אשרה:

באר היטב (1)

(כד) חגם. וכ"ש אם כהנים יושבים תחתיו ואין טועמין מפירותיה כלום דאסור כ"מ בש"ס ודו"ק. ש"ך:

סעיף י״ג

אילני סרק (פירוש אילנות שאין עושין פירות) שרגילין ליטע בפני אלילים לא גרע (כה)מנוי אלילים ואסור:

באר היטב (1)

(כה) מנוי. ואע"ג דנוי אלילים אינם אסורים עד שישתמשו כדלעיל ר"ס קל"ט זהו שעומדים בפני אלילים הוי תשמישן. ש"ך וכ' הט"ז דנראה אפי' לישב בצלן אסור ואע"ג דכ' ב"י בבדק הבית בשם הרשב"א דמותר לישב בצלן דלא הוי אלא תקרובות לא קי"ל כן דהא הטור מסיק דהוי משום נוי עכ"ל:

סעיף י״ד

מרחץ שיש בה אלילים מותר לרחוץ בה מפני שהיא נעשית לשם נוי ולא לעבדה שנאמר אלהיהם בזמן שנוהגים בה מנהג אלהות ולא בזמן שמבזים אותה כגון זו שהיא עומדת על הביב והכל משתינים בפניה ואם היה דרך עבודתה בכך אסור (ל' הרמב"ם שם דין י"ח):

סעיף ט״ו

אסור לשמוע כלי שיר של אלילים או להסתכל בנוי אלילים כיון (כו)שנהנה בראייה. (ומיהו דבר שאין (כז)מתכוין מותר) (מצא הגהה בשם רבי ישעיה האחרון ז"ל ועיין ס"ק ל"ד):

באר היטב (2)

(כו) שנהנה. וכן להריח בריח של עבודת כוכבים אסור והאי בנוי פי' בעבודת כוכבים עצמן שנעבדו אסור להסתכל בהן לראות נויין אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מבואר בתוס' והרא"ש דמותר עכ"ל הש"ך:

(כז) מתכוין. כתב הש"ך בשם הפוסקים דאפי' אפשר לו לילך למקום אחר מותר כשאינו מתכוין ומיירי בענין שיכול לאטום אזניו ולעצום עיניו ולסתום נחיריו שלא יהנה מן הקול והמראה והריח מותר כשאינו מתכוין להנאתם דלא הוי פסיק רישיה הא לא"ה אסור אבל כשמתכוין אפילו אם אפשר לו לילך למקום אחר אסור עד כאן לשונו:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.