סימן ע״ה – דין מליחת המעיים
סעיף א׳
אין מחזיקין דם בבני מעיים כגון בכרס ובקיבה ובדקין ובחלחולת (פירוש הכרכשא והוא המעי הדבוק בפי הטבעת) בלא שומן שעליהם לפיכך אם בשלם בקדרה בלא מליחה מותר אלא אם כן (א)אסמיק: הגה וכ"ש אם נמלחו בכלי שאינו מנוקב (ב)דמותרים (מרדכי פכ"ה) מיהו לכתחלה צריכים מליחה בכלי מנוקב והדחה תחילה כשאר בשר (מרדכי וארוך) ויש חולקים בכרס ואומרים דמחזיקין בה דם ואפי' בדיעבד אסור בכרס ובית הכוסות כשאר בשר. (מרדכי ור"ן ואו"ה): אבל שומן שעליהם דינו כשאר בשר לפיכך כשמולחים החלחולת ושאר מעיים אין מולחים אותם בצד פנימי מעבר המאכל אלא בצד החיצון ששם (ג)השומן דבוק: הגה ואם מלח החלחולת מצד פנים ולא מצד חוץ הוי כאילו לא נמלחה כלל ואם נתבשלה כך (ד)טריפה אם יש עליה (ה)שומן מבחוץ ואם לא נתבשלה עדיין יחזור (ו)וימלחנה מבחוץ ומותרת (ארוך בשם הרשב"א) ביצים הנמצאים בעופות לאחר שחיטה אם לא נגמר החלבון שלהם רק החלמון לבד צריכים מליחה כשאר בשר ומותר למלחן עם בשר (ב"י סימן פ"ז) ואם נגמר אף החלבון אפי' הקליפה הקשה עליו כמו שהיא נמכרת בשוק נוהגין למלחה אך יזהר שלא למלחה עם בשר (מהרא"י בהגהת ש"ד) מיהו (ז)בדיעבד אין לחוש וכל שומן אפילו של עופות דינו כשאר בשר לענין מליחה והדחה (מרדכי):
באר היטב (7)
(א) אסמיק. כלו' דדוקא מסתמא לא מחזקינן בהו דם אבל אי אסמיק צריכים מליחה כשאר בשר וכ' הט"ז וש"ך דקורקבן לא הוי בכלל בני מעיים לענין זה ומחזיקין בו דם וגם בדקין עצמן דוקא הסובבים סביב הכנתא אבל כנתא גופא יש בה דם:
(ב) דמותרים. מן הסתם אי לא אסמיק:
(ג) השומן. כ' הש"ך ואע"ג שכתב המחבר בסי' ס"ט דלכתחלה צריך למלוח הבשר משני צדדים והר"ב שם אוסר אפילו בדיעבד וא"כ כאן כשאינו מולח אלא מצד החיצון נמצא שהשומן לא נמלח במקום שהוא דבוק י"ל דכיון דאין כ"כ דם בשומן וגם אית ביה חטי חטי סגי בהכי אף לכתחלה:
(ד) טריפה. כתב הש"ך בשם ת"ח מיהו אם יש ס' נגד השומן והגידין שבה הכל מותר ואע"ג דבשר שנתבשל בלא מליחה נהגינן לאסור אותה חתיכה אף בדאיכא ס' כדלעיל סי' ס"ט סי"א מ"מ הכא השומן נמס בקדירה ועוד כיון דאין דם נראה לעין בשומן יש להקל ולכך לא אמרי' ג"כ דלהוי איסור דבוק ונ"נ אלא ודאי משום דהדם הוא מעט מזעיר ראוי להקל בזה ובלא"ה איסור דבוק הוא רק חומרא:
(ה) שומן. פי' הש"ך אם ידוע שהיה שם שומן כדי לאסור אבל אין לאסור בדיעבד מטעם שא"א לנקרה שלא ישאר בה שומן:
(ו) וימלחנה. כ' הש"ך דאפי' לאחר י"ב שעות או אפילו לאחר מע"ל להי"א בס"ס ע' דפליטת ציר היא מע"ל נמי שרי לחזור ולמלחו ולא חיישינן שיבלע צד הפנימי מן החיצון מאחר שאינו מוחזק כ"כ בדם ובת"ח כ' דיחזור וידיחנה וימלחנה:
(ז) בדיעבד. כתב הש"ך דדעת מהרש"ל לאסור אף בדיעבד בין שנשאר החלמון לבד או גם החלבון בין שהקליפה קשה או רכה וכ"כ הט"ז משמו שנ"ל דשפיר בלע אפילו נתקשה לגמרי דהא אפילו כלי חרס שמלחו בו בשר אפי' הוא מנוקב אסור לאכול בו רותח כ"ש הכא ואפ"ה נ"ל שאינה אוסרת את התרנגולת שנמלחה עמה כמו גבי דגים ועופות עכ"ל ובא"ו שלו כ' עוד דאם נתבשלה הביצה הזאת הנאסרת אוסרת מה שנתבשל עמה עד ס'. וסיים הט"ז שדבריו נראין עיקר להלכה למעשה. (ואין לומר למה לא אמרינן כבכ"פ זה אינו דלא אמרינן כן אלא היכא שפולט בלא"ה ציר דידיה משא"כ בביצה שאינה פולטת כלום שעינינו רואות שאין פולטת לא דם ולא ציר וכן אמרינן בשפוד בסי' ע"ו ס"ד דלא שייך ביה כבכ"פ):
סעיף ב׳
בני מעיים בלא שומן שעליהם אף על פי שאין מחזיקין בהם דם מותר (ח)למלחם עם בשר: הגה ויש אוסרין למלחם עם בשר (טור בשי"א) והכי נוהגין (ט)לכתחלה ובדיעבד מותר (מרדכי בשם ר' יואל והגהות אשר"י ואו"ה בשם א"ז):
באר היטב (2)
(ח) למלחם. והטעם משום שפולטין ציר ואין בולעין א"נ דמישרק שריק:
(ט) לכתחלה. ורש"ל כ' דמותר אפי' לכתחלה ושכן המנהג:
סעיף ג׳
שומן הכנתא (פירוש שומן הדקים אינטרי"לייא בלע"ז) שעל הדקים מלאה חוטים דקים מלאים דם ולפיכך יש אוסרים אותה לקדירה אפי' על ידי חתיכה ומליחה ועכשיו נוהגין היתר ואותם חוטין של דם כשאדם בקי בהם מותחן ונפשלים היטב עד שלא ישאר אחד מהם:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.