סימן שכ״ח – דין ברכת חלה ומי ראוי להפרישה
סעיף א׳
בשעה שיפריש חלה יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה (א)(או להפריש חלה) (טור) לפיכך אסור לאיש להפריש חלתו ערום מפני שאי אפשר לו לברך כשהוא (ב)ערום אבל האשה מותרת והוא שיהו פניה שלמטה טוחות בקרקע (ובמקום שמפרישין ב' חלות לא יברך רק כשמפרישין הראשונה) (כל בו):
באר היטב (2)
(א) או. וכתב רש"ל ע"כ נוהגים לומר שניהם תרומה חלה עכ"ל ומשמע דא"צ לומר מן העיסה ואע"ג דהדין הוא כן מ"מ א"צ להזכיר פרטי הדינים בברכה וע"ל סימן כ"ח שכתבתי הטעם למה אומרים בברכת כיסוי בעפר עכ"ל הט"ז:
(ב) ערום. אע"פ שהוא יושב מפני שערותו בולטת משא"כ באשה. טור:
סעיף ב׳
הסומא והשכור מפרישין חלה לכתחלה:
סעיף ג׳
אין מפרישין חלה בלא רשות בעל העיסה: הגה מיהו אם ידעינן דזכות הוא לבעל העיסה כגון שהיתה העיסה מתקלקלת מותר ליטול חלה בלא רשותו דזכין לאדם שלא בפניו וכן (ג)משרתת שבבית יכולה ליטול חלה בלא רשותו כיון שרגילה היא לפעמים שבעלת הבית נותנת לה רשות (ת"ה סי' קפ"ח) ב' שותפין אין צריכין ליטול רשות זה מזה (ב"י בשם הרמב"ם פ"ד דתרומות) אבל אחר צריך ליטול רשות משניהם (ב"י בשם סמ"ג) : ומיהו אם נתן רשות לאחר להפריש אפילו בעודו קמח מועיל אע"פ (ד)שעדיין לא נתחייב והאורח יאמר לבעלת הבית להפריש לו חלה מכל עיסות שתעשה לו בעוד שיהיה בביתה כדי שלא תצטרך ליטול רשות בכל פעם:
באר היטב (2)
(ג) משרתת. והב"ח השיג על הרב בזה דמהרא"י לא התיר לכתחילה במשרתת אפי' רגילה היא ליתן לה רשות אא"כ היכא דאיכא חשש קלקול ואז ודאי אפי' אשה שאינה משרתת נעשית שלוחה שלא מדעתה ומשמע כל שאינה משרתת ואין כאן קלקול אסור להפריש שלא מדעתה אע"פ שהיא מגבלת העיסה מיהו כתב דמ"מ בדיעבד אם הפריש הגבל בלא רשות וניחא ליה לבעה"ב שהפריש הוי חלה וא"צ לחזור ולהפריש אבל אחר שאינו גבל אפי' דיעבד לא הוי חלה וצריך לחזור ולהפריש עכ"ל הש"ך ובט"ז מאריך בדין זה ומסיק שנ"ל להלכה דבע"ש שמנהג הנשים להקפיד ע"ז שכל א' תטול חלה בעצמה אז לא תפריש שום משרתת בלא צווי בעלת הבית אם לא שיש חשש קלקול עיסה (וב"ה כ' אף שהעיסה מקולקל בע"ש אין רשות למשרתת לפרוש חלה אבל בשאר ימי השבוע מותרת המשרתת או א' מבני ביתה להפריש חלה כיון שרגילה לתת להם להפריש דאינה מקפדת ע"ז. עכ"ל):
(ד) שעדיין. משום דמ"מ יש בידו להביא עיסה ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח לכשיהיה נילוש. כ"כ התוספות:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.