שולחן ערוך יורה דעה

סימן רמ״ט – כמה חייב ליתן וכיצד יתננה

16 סעיפים · 12 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה מדה בינונית פחות מכאן עין רעה וחומש זה (א)שאמרו שנה ראשונה מהקרן מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה: הגה ואל יבזבז אדם יותר מחומש שלא יצטרך לבריות (ב"י בשם הגמ' פ' נערה שנתפתתה) ודוקא כל ימי חייו אבל בשעת מותו יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה (ג"ז שם פ' מציאת האשה ומייתי לה רי"ף ורא"ש ור"ן ומרדכי) ואין לעשות ממעשר שלו דבר (ב)מצוה כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה רק יתננו לעניים (מהרי"ל הל' ראש השנה):

באר היטב (2)

(א) שאמרו. ונראה דה"ה מעשר לבינוני שנותן שנה ראשונה מעשר מהקרן ואח"כ מעשר מהריוח. ש"ך:

(ב) מצוה. מהרש"ל והדרישה כתבו בשם תשובת מהר"מ דכל מצוה שתבא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכה"ג וכן לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאילם לאחרים ללמוד בהם אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה יכול לקנות ממעשר וכן לפזר מעשרותיו לבניו הגדולים שאינו חייב לטפל בהם מותר דאפי' לאביו מותר לתת אם הוא עני משום כבוד אביו (וכ"ש לבניו דמותר במקום שאין בעיר תקנה לתת לכיס של צדקה ואפי' יש יכולת בידו לפרנסם ממקום אחר דזהו הוי צדקה) ובט"ז כ' דאסור לפרוע בהם מסים ולענין לקנות מצות בבהכ"נ במעות מעשר נ"ל דאם בשעת קניית המצות היה דעתו על זה שרי דהא המעות לצדקה אזיל ואף שהוא נהנה הא בכל מעשר יש טובת הנאה לבעלים משא"כ אם בשעת קניית המצות לא היה דעתו ואח"כ רוצה לפרוע מהמעשר ה"ל כפרוע חובו מן המעשר וגם כשקונה ספר בעד המעשר צריך לכתוב עליו שזהו מן המעשר למען ידעו בניו דבר זה ולא יחזיקוהו להם עכ"ל:

סעיף ב׳

לעולם לא ימנע אדם עצמו פחות משלישית (ג)השקל לשנה ואם נתן פחות מזה לא קיים מצות צדקה:

באר היטב (1)

(ג) השקל. כ' הש"ך שלפי החשבון לקמן סי' רס"ה ס"ה הוא עשרה גדולים פוליש ע"כ נהגו בארצות האלו שהגבאי צדקה הולך בבהכ"נ שני וחמישי לגבות מעות צדקה מכל אחד ואחד ואפי' נותן מהפחות שבמטבעות הוא נותן יותר משלישית השקל לשנה ומנהג נכון הוא עכ"ל:

סעיף ג׳

צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות בשמחה ובטוב לבב ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו דברי תנחומין ואם נתנה בפנים זועפות ורעות הפסיד (ד)זכותו:

באר היטב (1)

(ד) זכותו. אפי' נתן לו הרבה ועובר על לא ירע לבבך וגו'. סמ"ג:

סעיף ד׳

אם שאל לו העני ואין לו מה יתן לו לא יגער בו ויגביה קולו עליו אלא יפייסנו בדברים ויראה לבו הטוב שרצונו ליתן לו אלא שאין ידו משגת: הגה ואסור להחזיר העני השואל ריקם אפילו אין נותן לו רק גרוגרת אחת שנאמר אל ישוב דך נכלם (לשון הטור לקמן סי' ר"ן בשם הרמב"ם):

סעיף ה׳

אם יכול לעשות לאחרים שיתנו שכרו (ה)גדול משכר הנותן:

באר היטב (1)

(ה) גדול. פי' יותר משאר עושי צדקה ברצון. ט"ז:

סעיף ו׳

שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו (ו)מתנה או הלואה או עושה (ז)שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל ועל זה נאמר והחזקת בו:

באר היטב (2)

(ו) מתנה. דכיון שעדיין לא העני לגמרי אינו מתבייש שכן דרך האוהבים לתת מתנה זה לזה. ב"י. ובטור כתב המתנה וכ' הט"ז דלפי גירסא זו אתי שפיר דה"ק דנתינת המתנה באופן היותר מועיל יהיה קודם שהעני לגמרי ע"כ אמר המתנה בה"א הידיעה:

(ז) שותפות. והוא עדיף מהלואה וכב"י הטעם מפני שהמלוה מעות לחבירו בלא ריוח הלוה בוש שהוא נהנה מחבירו בדבר שאין חבירו נהנה כלל אבל בעושה שותפות אינו בוש כלל מאחר ששניהם נהנין:

סעיף ז׳

פחות מזה הנותן צדקה לעני ולא ידע למי יתן ולא ידע העני ממי מקבל וקרוב לזה הנותן לקופה של צדקה ולא יתן אדם לקופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה עליה נאמן ויודע לנהוג בה כשורה:

סעיף ח׳

פחות מזה שיודע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי לוקח כגון גדולי החכמים שהיו הולכים בסתר ומשליכים המעות בפתחי העניים וכזה ראוי לעשות ומעלה טובה היא אם אין ממונים על הצדקה נוהגים כשורה:

סעיף ט׳

פחות מזה שיודע העני ממי נוטל ולא ידע הנותן למי נותן כגון החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהם ומשליכים אותם לאחוריהם ובאים העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להם בושה:

סעיף י׳

פחות מזה שיתן לעני בידו קודם שישאל:

סעיף י״א

פחות מזה שיתן לו כראוי אחר שישאל:

סעיף י״ב

פחות מזה שיתן לו פחות מהראוי בסבר פנים יפות:

סעיף י״ג

פחות מזה שיתן לו (ח)בעצב: הגה ועל כל פנים לא יתפאר האדם בצדקה שנותן ואם מתפאר לא די שאינו מקבל שכר אלא אפילו מענישין אותו עליה (סמ"ג מביאו ב"י סי' רמ"ז) ומ"מ מי שמקדיש דבר לצדקה מותר לו שיכתוב שמו עליו שיהא לו לזכרון (ט)וראוי לעשות כן (תשובת רשב"א סימן תקפ"ב):

באר היטב (2)

(ח) בעצב. והיינו שצר לו בנתינתו אבל עכ"פ אינו מראה לו פנים זועפות דא"כ לא נחשב בשמנה מעלות דהא הפסיד זכותו. ש"ך:

(ט) וראוי. שאז לא יוכלו הצבור לשנותו לדבר אחר. ט"ז:

סעיף י״ד

טוב ליתן פרוטה (י)לעני קודם כל תפלה שנאמר אני בצדק אחזה פניך:

באר היטב (1)

(י) לעני. וכ"ש אם נותן לקופה של צדקה קודם תפלה דעדיף טפי. ש"ך:

סעיף ט״ו

גבאי צדקה שיש בידם מעות צדקה ישיאו בהם (יא)בתולות עניות שאין צדקה גדולה מזו:

באר היטב (1)

(יא) בתולות. ובתשו' הר"מ אלשקר כתב דדוקא יתומות אבל לא ידעתי אם יכולים הקהל להשיא עניה שאין לאביה יכולת להשיאה בדבר של הקדש ששם בעליו עליו ואם נקרא זו דבר של מצוה עכ"ל:

סעיף ט״ז

יש מי שאומר שמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה ומצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים עדיף ממצות בית הכנסת: הגה מה שנוהגין לפסוק צדקה עבור מתים בשעת הזכרת נשמות מנהג ותיקין הוא ומהני (יב)לנשמותיהם (רוקח סי' רי"ז):

באר היטב (1)

(יב) לנשמותיהם. בא"ח סי' תרכ"א הביא בשם הרוקח הטעם משום שהוא ית' בוחן לבבות ויודע שאם היה אותו המת בחיים היה נותן צדקה אם היה לו ממון כו' אבל אם נותן עבור רשע אינו מועיל עכ"ל (וכת' בת' נ"ש אם רצו מקצת יחידים לקחת מעות המצות מה שהם קונים ביד עצמם ליתן לעניים שהם רוצים אין הדין עמהם אלא צריכין ליתן להגבאים):

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.