סימן רכ״ט – דין נדר שהותר מקצתו או מי שנדר על דבר א׳ שני פעמים
סעיף א׳
נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד נדר להתענות או שלא לאכול בשר זמן ידוע ואירעו בו שבתות וי"ט אומרים לו אלו נתת ללבך שיארעו בו שבתות וי"ט לא היית נודר והותר הכל (רא"ש ורמב"ם) וכן אם אמר לחבורת אנשים קונם שאני נהנה לכולכם או שאמר שאני נהנה לך (א)לך לך הוי כלל ואם הותר א' מהם הותרו כולם אבל אם אמר קונם שאני נהנה לך קונם שאני נהנה לך כל אחד נדר בפני עצמו ואם הותר אחד לא הותרו כולם (ב)ולהרמב"ם אם אמר שאני נהנה לזה ולזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורים שאיני נהנה לזה לזה לזה צריך פתח לכל אחד ואחד וי"א דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא כשניתר על ידי (ג)פתח אבל על ידי חרטה לא וי"א דאפילו ניתר בחרטה נמי ואין דברים אלו אמורים אלא בנודר לעצמו אבל אם נדר או נשבע לחבירו לפרעו או לעשות לו מלאכה והתיר לו חבירו מקצתו לא הותרו לו השאר והוא הדין אם היו שנים והותר האחד:
באר היטב (3)
(א) לך. וכ"ש אם אמר ולך בוי"ו דהוי כלל (וכן אמר לזה לזה לזה או לזה ולזה ולזה ש"ך):
(ב) ולהרמב"ם. (דהוי כאומר לזה וזה הב' יהיה כזה הא' וזה הג' יהיה כזה הב' וקי"ל כהרמב"ם) וכב"י בשם הריב"ש נדר או נשבע שלא יאכל ענבים ושלא ילבש בגדי משי ונשאל על א' מהם לא הותר השניה להרמב"ם וכתב הש"ך ונראה דאם אמר קונם ענבים עלי קונם תאנים עלי אף להחולקים על הרמב"ם הוי ב' נדרים כיון דאמר קונם קונם:
(ג) פתח. דדומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו וכתב הט"ז דבסי' רל"ב ס"ח יתבאר דלא אמרינן הותר כולו כשהותר מקצתו אא"כ משנה דבריו ממה שאמר תחילה וכן הדין כאן בכ"מ דאמרינן הותר כולו וכ"כ ב"י בשם רמב"ן ור"ן ע"כ אין להקל בזה ודלא כמ"ש הב"ח להקל כאן והש"ך מסכים עם הב"ח וכתב שכ"כ בד"מ סי' רל"ב דהכא שאני כיון שאינו טעות מעיקר הנדר אלא ניתר ע"י התרה בכל ענין הותרו כולן וא"צ שיחליף דבריו:
סעיף ב׳
אם החרימו או נידו עשרה בני אדם והתירו אחד מהם הוא מותר וכולם אסורים וכן (ד)בהפרת בעל אם הפר נדר אשתו במקצת לא הותר כולו:
באר היטב (1)
(ד) בהפרת. דבהיתר זה והפרת בעל לא אמרינן דנעקר מעיקרא אלא מכאן ולהבא וכתב הש"ך מיהו היינו לדעת המחבר בסימן רל"ד סל"ו אבל דעת הר"ב שם אפילו מקצתו לא הותר בהפרת בעל ומה שסתם הר"ב כאן י"ל שסמך אלקמן דשם עיקרי הדינים:
סעיף ג׳
נדר מאחד ואמר על אחר יהא כפלוני (ה)כולם אסורים אפי' עד מאה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורין הותר האמצעי כל שקודם לו אסורין הוא וכל שלאחריו מותרים וכן מי שנדר ושמע (ו)חבירו ואמר תוך כדי דיבור ואני ושמע שלישי ואמר ואני ונשאל הראשון על נדרו והותר הותרו כולם נשאל האחרון והותר האחרון מותר וכולם אסורים נשאל השני והותר השני והאחרון מותרים והראשון אסור וה"ה לנודר מבשר והתפיס פת בבשר והתפיס דבש בפת אסר עליו ככר ב' פעמים או (ז)שנשבע עליו ב' פעמים אף על פי שנשאל עליו והתירו לו אסור עד שישאל עליו ויתירו לו פעם שנית:
באר היטב (3)
(ה) כולם. אפי' אמר כן אחר כמה ימים על אדם אחר יהא כפלוני וכן בנדר מבשר והתפיס פת בבשר אבל כשחבירו אמר ואני בעינן שיאמר כ"א תכ"ד של חבירו כדלעיל סי' ר"ד. ש"ך:
(ו) חבירו. וע"ל סימן רל"ד סכ"א באשה שנדרה והתפיס בה אחר ואח"כ הפר לה הבעל היא מותרת והמתפיס אסור. ש"ך:
(ז) שנשבע. כ' הש"ך אע"ג דאין שבועה חלה על שבועה מ"מ כשהותרה הראשונה חלה השניה למפרע וכ"ז אם אין כוונתו רק לשאול על הראשונה אבל אם נשאל על כולם בב"א סגי בהיתר א' כדלעיל סי' רכ"ח סמ"ו אבל הט"ז כתב שבשבועה א"י להתיר בב"א אפי' להתיר השניה קודם הראשונה אין להקל ע"ש מילתא בטעמא (ובנה"כ השיג עליו ודחה ראיותיו ומ"מ סיים דיש להחמיר ע"ש):
סעיף ד׳
נשבע על דבר אחד ונשבע שלא ישאל על שבועתו נשאל תחילה על האחרונה שנשבע שלא יתירו לו ואחר כך ישאל על הראשונה וכן אם נשבע או נדר שלא לעשות דבר פלוני בלא התרה ולא הפרה נשאל תחילה על מה שאמר בלא התרה ואח"כ נשאל על עיקר הנדר (תשובת רשב"א וע"פ ב"י סי' רכ"ח דף ער"ב סוף ע"א) וכן צבור שהטילו חרם והתנו שלא יעשו התרה ולא התרה להתרה עד סוף העולם יתירו תחילה חרם (ח)האחרון שהחרימו שלא להתיר ואחר כך יתירו הראשון: הגה מי שנשבע על דבר אחד ואמר שאם ישאל על נדרו אינו יהודי אסור לשאול על נדרו ואפי' אם נשאל עליו בדיעבד יש להוכיחו וליסרו שתלה אמונתו בנדרו וצריך כפרה וסליחה (מרדכי פ' האומנין) ודוקא בכהאי גוונא אין להתיר לו אבל אם אמר אם (ט)אעשה דבר פלוני לא אהיה יהודי אפי' היתר אינו צריך (פסקי מהרא"י סי' קצ"ב) ומ"מ נראה לי דלא טוב עשה מי שנשבע ויש להוכיחו על זה:
באר היטב (3)
(ח) האחרון. כתב הט"ז נ"ל דבחרם האחרון גופיה צריך ב' התרות דהיינו תחלה על מ"ש ולא התרה להתרה ואח"כ על מ"ש שלא יעשו התרה ואז אפילו אמר וכן לעולם שהוא לאין תכלית מ"מ לא נחשב רק לפעם א':
(ט) אעשה. דדוקא בנדר מתחלה ואח"כ אומר על הנדר שאם ישאל עליו לא יהא יהודי אין להתיר משום שאין מתירין נדר שיש בו נדנוד עבירה אבל אם אמר אם אעשה כו' לא אהיה יהודי או אפי' אמר בפי' אם אעשה דבר פלוני יכפור בהש"י אין זה לא שבועה ולא כינוי ולא יד הואיל ואינו מוציא שום רמז שבועה או נדר מפיו. ש"ך (וכ"כ לעיל סי' רכ"ח. נדר שלא ללבוש ושלא לנעול מנעלים הותר מקצתו הותר כולו רדב"ז ח"ב סימן רצ"א):
(יא) כלום. והט"ז חולק ע"ז וכ' ולענין מעשה נ"ל דאף כאן יעשה ב' התרות א' על מה שאמר שלא יהיה ניתר לעולם וא' על עיקר השבועה דאין הפרש בין זה לסעיף ד' (ובנה"כ השיג עליו דל"ד לס"ד דשם השבועה היתה גם ע"ז בכלל שלא יהא לו התרה אבל הכא לא כלל בשבועתו רק שאמר כן בתנאי בעלמא):
סעיף ה׳
אסר על עצמו מין מאכל אם יעשה דבר פלוני ואמר שיהא באיסורו בכל פעם ופעם שישאל ויותר מהאיסור שיחול עליו פעם אחרת וכן לעולם יתירו לו פעמים רבות כמו שישערו שאמר וכן בכל פעם ופעם וכו' ועוד יתירו לו על מה שאמר וכן לעולם:
סעיף ו׳
אם נשבע על דבר אחד והתנה שלא יוכלו להתיר לו אלא פלוני (י)ופלוני שהם בארץ מרחקים יתחרט על אותו תנאי ויתירוהו לו אחרים ואח"כ יתירו לו אחרים הדבר שנשבע עליו. (תשו' מיי' ב"י סי' רכ"ח דף ער"ב סוף ע"א והיא בתשב"ץ סימן ח' ובסמ"ק):
באר היטב (1)
(י) ופלוני. דוקא ב' אבל אם הזכיר ג' הוי עד"ר ודינו מבואר בסימן רכ"ח סכ"א. ט"ז:
סעיף ז׳
אם התנה בשעת שבועתו שלא תהא ניתרת לעולם אין תנאו כלום דדברים בעלמא הם כיון שלא כלל בשבועתו שלא ישאל על שבועתו דאם כן מתירין תחילה הב' ואחר כך הראשונה כאמור:
סעיף ח׳
קבל עליו חרם ונדוי לעשות דבר פלוני בלי שום פתח וחרטה מתירין לו שאין החרם צריך לא פתח (ולא) חרטה ואם אמר בלי שום פתח היתר וחרטה יש לחוש למלת (יב)היתר שאמר ומתירים לו תחילה הב' ואחר כך הראשונה:
באר היטב (1)
(יב) היתר. כ' הט"ז תמיה לי הא אי' בסי' רכ"ח סכ"ה אפי' הזכירו בפי' שבועה עם החרם לא הוה בו דין שבועה (ובנה"כ כתב דלק"מ דהתם מיירי מקהל שלא הוזכרו אלא לאיים יותר הלכך הם נודרים בעצמם ומתירים בעצמם וזה לא שייך הכא):
סעיף ט׳
נשבע שלא ידבר עם פלוני ונשבע אחר כך שאם ידבר עמו שיאסר בבשר נשאל על הראשונה ואחר כך על השניה שאין מתירין לא נדר ולא שבועה כל זמן שלא (יג)חלו וכן אם נשבע שלא יהנה לפלוני או לחכם שישאל לו על השבועה נשאל תחלה על הראשונה ואח"כ על הב' של חכם וכן אם נשבע שלא יהנה לפלוני והרי הוא נזיר אם ישאל על שבועתו זו ישאל על שבועתו תחלה ואח"כ על נזירותו וכן כל כיוצא בזה:
באר היטב (1)
(יג) חלו. דאין השניה חלה עד שידבר עמו והרי הוא אסור לדבר עמו נשאל תחלה על שנדר לדבר עמו ואז כשידבר עמו חלה השניה וכן בנשבע שלא יהנה לחכם כו' וע"ל סימן רכ"ח סי"ז ובסי' רל"ט סי"ג:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.