סימן קצ״ב – דיני כלה הנכנסת לחופה
סעיף א׳
תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים בין גדולה בין קטנה ואפי' בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם כחרדל ולא הרגישה בו ומונה ז' ממחרת יום התביעה ואינה צריכה (א)הפסק טהרה שאף על פי שלא בדקה ביום התביעה להפסיק בטהרה מונה מיום המחרת ז' נקיים ומיהו צריכה בדיקה תוך ז' (כל יום לכתחלה (ב"י בשם הרא"ש וב"ח שג"כ דעת רמב"ן) מיהו בדיעבד אם לא בדקה עצמה רק פעם אחת תוך ז' סגי) (ב"י והאחרונים):
באר היטב (1)
(א) הפסק. והאידנא נהגו להפסיק בטהרה אף לבתולה ובודקים כל ז' נקיים כ"כ מהרש"ל והיינו לכתחילה אבל בדיעבד כו' כמ"ש רמ"א:
סעיף ב׳
שבעת ימים הללו מונים אותה משעה שהיא סומכת בדעתה ומכינה עצמה לחופה אע"פ שלא נתקדשה עדיין: הגה ויש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה בכל מה דאפשר (כך משמע במרדכי בשם רשב"ם ור"מ ורוקח בשם אביו ורבותיו ובהגהת מיימוני פי"א דהלכות א"ב) והמנהג לטבול הכלה ליל ד' אע"פ שלא תבעל קודם מוצאי שבת (מרדכי שם) אבל אין להרחיק הטבילה מן הבעילה יותר מזה ואם לא תבעל במוצאי שבת יש לה לבדוק עצמה בכל יום עד בעילת מצוה (שם בהג"ה ובתוספות פ"ק דיומא דף י"ח) ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אין להחמיר אם בדקה רק פעם אחת תוך ז' (ב"י) וכל חתן (ב)ישאל לכלה קודם שיגע בה אם שמרה שבעה נקיים (הגהת ש"ד):
באר היטב (1)
(ב) ישאל. ועכשיו לא נהגו כך ונראה שסומכין על מה שהשושבינים רגילים להודיע להחתן אם היא טמאה. ש"ך:
סעיף ג׳
אם דחו הנשואין מחמת איזה סיבה אף על פי (ג)שישבה שבעה נקיים צריכה לחזור ולישב ז' נקיים (ולטבול) כשיתפשרו לעשות הנשואין. (אע"פ (ד)שבדקה עצמה תמיד בימים שבינתיים לא מהני) (מרדכי הלכות נדה ובמהרי"ק שורש קנ"ט):
באר היטב (2)
(ג) שישבה. ואפילו טבלה וכ' הב"ח דהיינו שדחו הנישואין בסתם ולא הסכימו באותה שעה על איזה זמן יהיו הנישואין דאז חיישינן דלא אסקא אדעתה שתהא נזהרת יפה כיון שאינה יודעת קביעות הנישואין אבל אם הדיחוה מזמן הראשון ובאותו מעמד הקביעוה לזמן השני כשעדיין עסוקים באותו ענין אין ספק דא"צ לחזור ולספור ז' נקיים מחדש ואם בדקה עצמה באותה שעה ומצאה טהורה הרי היא טהורה מיהו אם מתוך הקטט נתפרדה החבילה ובאותו מעמד הסכימה הכלה לישא איש אחר ונכנסה לחופה מיד באותו היום הדבר פשוט דה"ל תביעה חדשה ממש ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה צריכה לספור ז' נקיים מחדש דאיכא כאן חימוד חדש מאיש אחר עכ"ל והט"ז כ' דאם אחר ריצוי עם החתן השני חזר החתן הראשון ונתרצה עמה צריכה ג"כ ז' נקיים מחדש כיון דאפסקא אחר בינתיים:
(ד) שבדקה. כ' בתשו' משאת בנימין בכלה שלבשה לבנים וספרה ז' נקיים אדעת הנשואין שהיו מוגבלים לר"ח ניסן וכשהגיע ר"ח ניסן לא בא החתן ולמחרתו בא ציר מהחתן דאתיליד ליה אונסא בדרך ומיד יבא ביום או יומים ועשו החופה ב' או ג' ימים אחר ר"ח ניסן בזה ודאי א"צ ז' נקיים אחרים אפילו לא בדקה עצמה בימים שבינתיים אם לא עברו עליה ז' ימים בלא בדיקה דמאחר דלא דחו הנשואין אלא שמחמת איזה אונס נתעכב הדבר לא נתייאשה מן ז' נקיים הראשונים וסמכה דעתה שיבא החתן אחר יום או יומים ורמיא אנפשה ויהבה אדעתה שתהיה נקיה שלא תבא לידי חשש חימוד עכ"ד והט"ז חולק ע"ז וכתב דהכלה ודאי מסופקת בדעתה דכל הדרכים בחזקת סכנה ושמא יש סכנה שלא יבא כלל ואחר שנודע לה שהוא בא ודאי הוה חימוד חדש ע"כ והש"ך כ' ובאמת אין להחמיר בדינים אלו דכל עיקר דין זה הוא מדבריהם (ומהרי"ט צהלון סימן ס"ז פסק ע"פ הדין אפילו היה נדחין הנשואין ב' או ג' ימים מן זמן המוגבל ליכא למיחש כלל לספור ז' נקיים מחדש ע"ש וע' בתשובת ש"א סימן ע"ה):
סעיף ד׳
עבר וכנסה תוך זמן זה וכן חתן שפירסה כלתו נדה קודם שבא עליה לא יתייחד עמה אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים: הגה יש אומרים אם היתה טהורה כשנשאה ולא בא עליה ופירסה נדה אח"כ אינה צריכה (ה)שימור עוד (ת"ה סימן רנ"ג והגהות אלפסי) והמחמיר תע"ב (ת"ה שם) ואין לחלק בזה בין בחור (ו)לאלמן או בתולה לאלמנה (ר' ירוחם נתיב כ"ו) יש אומרים שאסורה ליחד עמו ביום כמו בלילה ואין צריך להיות שתי שמירות רק הוא בין האנשים או היא בין הנשים (טור בשם הרא"ש) ואם אינם ישנים בחדר אחד אינם צריכים שימור כלל (ב"י בשם הרשב"א) וי"א דבלילה צריך שתי שמירות וביום מותר להתייחד (הראב"ד) והמנהג ליקח (ז)קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה ואין מתיחדין ביום בלא קטן או קטנה:
באר היטב (3)
(ה) שימור. דהא חזינן דלא תקיף יצרי' כיון שלא בא עליה עד השתא ומ"ש רמ"א והמחמיר תע"ב כ' הט"ז דאין זה בכלל המחמיר אלא דין גמור הוא דצריך שמירה והש"ך כתב דהאידנא שהמנהג שלא לבעול רק אחר ב' או ג' ימים אחר הנשואין אע"פ שהוא מנהג של שטות ויש בו איסור ונכון לבטלו מכמה טעמים מ"מ כיון שהמנהג כך א"כ אם פירס' נדה ודאי דצריך שימור דהא דלא בעל תחלה היינו משום המנהג וכן נוהגין להצריך שימור בכה"ג עכ"ל:
(ו) לאלמן. דל"ת דבאלמן שבעל כבר לא תקיף יצרי' קמ"ל: או בתולה כו'. כלומר דגם בבתולה אחר שבעל בעילת מצוה מותר לייחד אע"פ שלא ראתה דם נדות דדם בתולים חמיר ליה כמו דם נדות. ש"ך:
(ז) קטן. כתב הב"ח דצ"ל שיודעים טעם ביאה ושאין מוסרין עצמן לביאה:
סעיף ה׳
מחזיר (ח)גרושתו צריכה לישב שבעה נקיים:
באר היטב (1)
(ח) גרושתו. כתב הט"ז נראה דאם עבר וכנס תוך זמן דא"צ שמירה כיון דכבר בעלה כשהיתה אשתו בפעם הראשונה לא תקיף יצרי' עכשיו כ"כ וכתב עוד מעשה באלמנה אחת שהיה לה זמן מוגבל בתנאים עם החתן שלה לנשואין אלא שהחתן אמר לה שאפשר שיקדים הנשואין וכן עשה והיא אמרה שסמכה ע"ז וספרה ז' נקיים וטבלה ובא עליה נ"ל דאע"פ שהאלמנה עשתה שלא כדין כיון שלא היה לה בירור על הקדמת החתונה עד שבא החתן וכנסה תיכף נמצא שבשעה שהתחילה לדעת הבירור נתחדש החימוד וצריכה לחזור ולמנות ז' נקיים מ"מ כיון שכבר עברה ועשתה כן אין להפרישה מכח זה וראיה מסימן קצ"ו סעיף י"ב באם טעתה וטבלה כו' ע"ש עכ"ל:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.