סימן קס״ה
סעיף א׳
דין המלוה על המטבע והוסיפו עליו. ובו סעיף אחד: המלוה את חבירו על (א)המטבע והוסיפו על משקלו אם הוזלו הפירות מחמת התוספת (ב)מנכה לו שיעור התוספת ואפילו הוסיפו עליו כל שהוא ואם לא הוזלו מחמת (ג)התוספת אינו מנכה לו אלא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה במה דברים אמורים כשהוסיפו עליו עד (ד)חמישיתו כגון שהיה משקלו ד' ועשאוהו ה' אבל אם הוסיפו עליו יותר על חמישיתו מנכה לו (ה)כל התוספת אע"פ שלא הוזלו הפירות וה"ה (ו)למלוה על המטבע ופחתו ממנו: הגה ועיין בח"ה סימן ע"ד אימת יוכל להחזיר המטבע שהלוה לו אע"ג דנפסלה ואם הוזלו הפירות מחמת המטבע החדשה ולא הוסיפו עליה נותן לו מטבע החדשה (גמרא) והיכא שעשו מטבע חדשה ולא ידענו אם הוסיפו אם פחתו חומש סמכינן (ז)אאומנים עובדי כוכבים דבקיאים בכך במסיחין לפי תומן או הערכאות הממונים על כך (ב"י בשם ס"ה) ואם גזר המלך שכל מי שיפרע יפרע ממטבע חדשה הולכים אחר גזירת המלך דדינא דמלכותא דינא ואין בזה לא משום רבית ולא משום איסור גזל (ב"י בשם הרמב"ן ועיין ס"ק ח') ועיין (ח)בח"ה סימן ע"ד:
באר היטב (8)
(א) המטבע. כלומר שמלוה לו בענין שחייב ליתן לו המטבע היוצא:
(ב) מנכה. וכל היכא שצריך לנכות לו ולא נכה לו כתב ב"י די"א דהוי ר"ק וי"א דהוי א"ר:
(ג) התוספת. אע"פ שהוזלו מחמת השער שבא רוב תבואות לעולם אינו מנכה לו. ש"ס:
(ד) חמישיתו. דאם היה מחזירו לנסכא יפחות החומש לחסרון היתוך ושכר הצורף כ"כ ב"י בשם הרא"ש ופירש הט"ז שאם בא להתיכו ולעשות מטבע ממנו עתה צריך לשכור צורף וגם בחסרון ההיתוך נמצא שלא הרויח מאומה ובלבוש כתב הטעם דאף במטבע ישן היה שם קצת כבדים ושיעור חומש טפי על אחרים א"נ מסתמא גם דעת הלוה אם ישתנה המטבע לא ינכה לו כלום עד שיעור זה:
(ה) כל. ולא סגי בניכוי עד החומש דכיון דחייב לנכות מנכה את כולו דומה לזה איתא בח"מ סי' רכ"ט ע"ש. ט"ז:
(ו) למלוה. פי' המלוה בענין שחייב לשלם לו מטבע היוצא ופחתו מן המטבע צריך הלוה לשלם לו על הדרך שנתבאר וכתב הט"ז דלאו דוקא בדרך הלואה אלא ה"ה דרך משא ומתן ואין חילוק בין הוסיפו או פחתו על המשקל או שנעשה שינוי לענין עירוב עם נחשת בכל גווני אם לא נעשה שינוי לענין פירות או שאר דברים שנותנין עבורו לא ינכה עד חומשיתו:
(ז) אאומנים. ששואלים לשנים זה שלא בפני זה במסל"ת כדעבדינן בשטרי דפרסאי ועי' בח"מ סי' ס"ח ס"ב:
(ח) בח"ה. כתב הש"ך אף על גב דשם הביא רמ"א דעת החולקים מכל מקום כאן כולי עלמא מודים דענייני המטבעות דינן כמסים ומכסים ואומרים בהם דינא דמלכותא שאין לך עסק מלכות גדול מזה ולכל מילי שוה לקרקעות שגזירתן של מלך מתקיימת ועיין בח"מ סי' שס"ט:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.