שולחן ערוך יורה דעה

סימן קנ״א – דברים המוצרכים לעבודת כוכבים אסור לישראל למוכרם

14 סעיפים · 15 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

דברים שהם (א)מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותם אלילים שבאותו מקום ואם קונה הרבה ביחד שניכר הדבר שהוא קונה אותם (ב)לסחורה מותר וכן אם אומר שצריך אותם לדברים אחרים והישראל יודע שכדבריו כן הוא מותר ודברים שאינם מיוחדים לה מוכרים אותם סתם ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לאלילים אסור למכור לו אלא אם כן פסלן מלהקריבן לאלילים: הגה אסור למכור לעובד כוכבים מים כשיודעים שרוצה לעשות מהן מים להטביל (בתא"ו ני"ז): היו מעורבים דברים המיוחדים עם דברים שאינם מיוחדין כגון לבונה (ג)זכה בכלל לבונה שחורה מוכר הכל סתם ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לאלילים וכן כל כיוצא בזה: הגה ודוקא לכהן עבודת כוכבים או לעובד כוכבים שחזקתו שיקטיר הלבונה לעבודת כוכבים אבל (ד)לסתם עובד כוכבים שרי י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר (מרדכי דפ"ק דעבודת כוכבים) ויש (ה)מחמירין ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו (ר"ן שם ובתוס' ואשיר"י והגמ"ר פ"ק דשבת לדעת הרב):

באר היטב (5)

(א) מיוחדים. משמע אם הדבר מסופק אי שייך לעבודת כוכבי' או לדבר אחר אזלינן לקולא. ט"ז. וכתב הש"ך דאסור למכור לעולם אפילו שלא ביום אידם ואפי' בזה"ז והב"ח כתב דלכל עובד כוכבים אסור אפי' אינו כומר דכיון דמיחדים אותו לעבודת כוכבים ודאי לעבודת כוכבים בעי לה:

(ב) לסחורה. ולא חיישינן דילמא אזיל ומזבין לאחריני דאלפני עור מפקדינן אבל אלפני דלפני לא מפקדינן. ש"ס. וכ' הט"ז ואם יש חשש שישראל יהיה נכשל אמרינן לפני דלפני כדאשכחן בחטין שנפלו למים שאסור למכור לעובד כוכבים בפסח שמא יחזור וימכרנו לישראל ועי' בא"ע ס"ס ה' בהג"ה:

(ג) זכה. כתב הב"ח והאידנא העובדי כוכבים אין מקפידין בזה הלכך אפילו אינה זכה אסור מיהו אם ניכר שקונה לסחורה פשיטא דאף בלבונה שרי כדלעיל עכ"ל:

(ד) לסתם. ולא חיישינן שיתננו לכהן דאלפני דלפני לא מפקדינן:

(ה) מחמירין. כתב הש"ך ולפע"ד נראה דלא פליגי דכ"ע מודים דבעובד כוכבים או מומר שרי ודעת המחמירין איירי בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור משא"כ בעובד כוכבים וישראל מומר שאינו חייב להפרישו שרי לכ"ע עכ"ל וכתב עוד דמה שנהגו להקל בזה"ז הטעם מפני שהגוים שאנחנו בתוכם מותר להשתתף עמהם כמ"ש בא"ח ס"ס קנ"ו שכונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים וד"א ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור שאין בני נח מוזהרין על השתוף:

סעיף ב׳

אם העובד כוכבים מחזר אחר דברים המיוחדים לאלילים ומערים לכלול דברים אחרים עמהם כדי שלא יבינו שקונה לצורך אלילים אסור למכרם לו:

סעיף ג׳

אסור למכור (ו)שעוה לעובדי כוכבים ביום חגו: הגה שדרכו לעשות נרות לעבודת כוכבים או ביום שלפניו אבל בשאר ימים שרי (מרדכי פ"ק דעבודת כוכבים) וע"ל סוף סימן קל"ט:

באר היטב (1)

(ו) שעוה. כתב הש"ך דצ"ע על הרב מה שאוסר ביום שלפניו ג"כ דכל הפוסקים לא כתבו לאסור אלא ביום האיד דוקא ואולי דהרב מיירי היכא דאסור יום שלפניו והיינו בארץ ישראל כדעיל סי' קמ"ח עכ"ל:

סעיף ד׳

מקום שנהגו שלא למכור (ז)בהמה דקה לעובד כוכבים אין מוכרין ובכ"מ אין מוכרין להם ולא לישראל החשוד למכור להם בהמה גסה אם לא ע"י (ח)סרסור או שיודע שקונה אותה לשחיטה ועכשיו נהגו (ט)היתר בכל:

באר היטב (3)

(ז) בהמה. כגון במקום שחשודים על הרביעה כן הוא בש"ס. ובבהמה גסה הטעם שמא ישאילנה לעובד כוכבים או ישכירנה ועביד בה מלאכה בשבת ועבר בלאו. דישראל מצווה על שביתת בהמתו א"נ דזימנין דזבנה ניהלה סמוך לשקיעת החמה בע"ש וא"ל תא נסא ניהלה ושמעת לקליה ואזלא מחמתי' וה"ל מחמר אחר בהמתו בשבת וכתב הטור בשם הרמב"ן כשמוכרה לטבח ודאי לשחיטה זבין ומותר ולבעל אדמה ודאי למלאכה ואסור דלעולם אזלינן בתר דידיה ולא בתר רובא דעלמא אבל מי שאינו לא טבח ולא בעל אדמה אז אזלינן בתר רובא למאי זבני. עכ"ל הט"ז:

(ח) סרסור. פירוש סרסור ישראל דלא שייך ביה הני טעמי:

(ט) היתר. הטעם בסמ"ג דלא שייך האידנא נסיוני שאין אנו בקיאין כ"כ בקלא וגם אין דרכנו להשאיל ולהשכיר לעובד כוכבים וכתב הר"ן מש"ה מקילין אפילו לקנות כדי להרויח במכירתה ומ"מ בעל נפש יחוש וימעט אבל בשאלה ושכירות יש למחות ביד הנוהגים היתר ועי' באו"ח סי' רמ"ו. וכל זה בבהמה טמאה אבל בטהורה כתב ס' התרומות ופוסקים דא"צ לכל זה די"ל דלשחיטה לוקחה וכמ"ש רש"י:

סעיף ה׳

אין מוכרים להם ולא לישראל החשוד למכור להם ולא לישראל לסטים דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות ולא שום כלי זיין ולא סדן (שטא"ק בלשון אשכנז כן פירש"י בעבודת כוכבים דף ט"ו) ולא כבלים וקולרין (פירוש מענין ויתנוהו בסוגר ויהבוהו בקולרין) (פירוש ברזל סביב הצואר) ושלשלאות של ברזל ואפילו עשת של ברזל ולא משחיזים להם כלי זיין ולא בונים להם מקום שדנים בו בני אדם:

סעיף ו׳

היו ישראל שוכנים בין עובדי כוכבים וכרתו להם ברית מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וגייסותיו מפני שעושים עמהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה ונמצאו מגינים עליהם שהרי הם שרויים בתוכה:

סעיף ז׳

אין מוכרין להם בארץ ישראל כל דבר המחובר כגון אילן וקמה אבל מוכרים על תנאי שיקוץ (י)וקוצץ:

באר היטב (1)

(י) וקוצץ. פירוש שהעובד כוכבים קוצץ אחר המכירה וא"צ להיות קוצץ בשעת המכירה. ש"ך:

סעיף ח׳

אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל אבל משכירים להם בתים ולא שדות ובסוריא מוכרים בתים ומשכירים שדות ובחוצה לארץ מוכרים אלו ואלו:

סעיף ט׳

לא (יא)ימכור ולא ישכיר לג' עובדי כוכבי' ביחד בשכונת היהודים אבל לאחד או לשנים מותר למכור או להשכיר כל מה שירצה ולא חיישינן שמא ימכור או ישכיר הוא לאחרים:

באר היטב (1)

(יא) ימכור. פירוש אף בחוצה לארץ. ש"ך:

סעיף י׳

אף במקום שהתירו להשכיר לא התירו אלא לאוצר וכיוצא בו אבל לא (יב)לדירה מפני שמכניס לתוכו אלילים בקבע: הגה והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה כיון שאין (יג)נוהגים להכניס עבודות כוכבים בבתיהם (טור) השוכר בית מעובד כוכבים יש להחמיר שלא להניח שם עבודת כוכבי' של עובד כוכבי' (הגהות אשיר"י ספ"ק דעבודת כוכבים):

באר היטב (2)

(יב) לדירה. כתב ב"י ונראה דלמכור אפילו לדירה שרי כיון שקנאו העובד כוכבים ואין לישראל זכות בו אע"פ שמכניס בו העובד כוכבים עבודת כוכבים לית לן בה:

(יג) נוהגים. כתב הש"ך קשה דהא חזינן שמכניסין עבודת כוכבים בבתיהם ואפשר בזמן הרב לא היו נוהגין להכניס עבודת כוכבים בבתיהן בקבע א"נ כדכתב הראב"ן דאפילו מכניסין עבודת כוכבים בבתיהם שרי משום דכיון דאותם ישראלים נותנים מס מקרקעות להעובד כוכבים אינו מיוחד הבית לישראל:

סעיף י״א

אסור ליתן מתנת חנם (יד)לעובד כוכבים שאינו מכירו:

באר היטב (1)

(יד) לעובד כוכבים. כתב הב"י בח"מ סי' רמ"ח דכל עובדי כוכבים במשמע אפילו ישמעאל לאפוקי גר תושב דלא וע"ש:

סעיף י״ב

מותר לפרנס (טו)ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום:

באר היטב (1)

(טו) ענייהם. משמע אפילו בלא עניי ישראל ש"ך וכ"כ הב"ח שכן נהגו וכ"כ הט"ז:

סעיף י״ג

אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים מליטול לקט שכחה ופיאה:

סעיף י״ד

אסור לספר בשבחן אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבי' זה בצורתו קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו מותר:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.