שולחן ערוך יורה דעה

סימן קל״ט – דיני אלילים וביטולם ומשמשיהם וכליהם

15 סעיפים · 12 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

אליל אסורה בהנאה היא ותשמישה ונויה ותקרובתה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אלא דשל עובד כוכבים אסורה מיד ושל (א)ישראל אינה אסורה עד שתיעבד ותשמישיה ונויה בין של עובד כוכבים בין של ישראל אינם אסורים עד שישתמשו בהם ותקרובתה משהביאו לפניה ועשה ממנו תקרובת נאסר (ישראל שזקף לבינה והשתחוה לה עובד כוכבים (ב)נאסרה) (הגהות אשיר"י פ' ר"י ורמב"ם פ"ח מהל' עבודת כוכבים דין ג' וש"ס פרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ג) סוף ע"א ופרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ג ע"ב):

באר היטב (2)

(א) ישראל. כתב הט"ז ודבר פשוט נ"ל דאפילו ישראל מומר נקרא ישראל ודינו עד שיעבוד דאע"פ שחטא ישראל הוא וכן לענין ביטול שאינו יכול לבטל אציל כמו ישראל ודלא כמ"ש בדרישה בהג"ה סימן קמ"ה דישראל מומר דינו כעובד כוכבים (ובנה"כ כתב דמדברי הרמב"ם פ"ב מה' עובד כוכבים משמע כהדרישה ע"ש עכ"ל):

(ב) נאסרת. אבל זקף עובד כוכבים לבנה אחרת משל ישראל והשתחוה לה אינה נאסרת דשמא לא ניחא ליה אלא בזו שזקף דאותה נאסרת ואין לה ביטול עכ"ל הג"א ובש"ס מבעיא בביצה דלא מינכר זקיפתה וסלקא בתיקו ולחומרא וכ"פ הרמב"ם וע"ל סימן קמ"ו ש"ך:

סעיף ב׳

אליל של (ג)ישראל אין לה ביטול אבל של עובד כוכבים ותשמישיה ונויה יש להם ביטול ותקרובתה אין לה ביטול:

באר היטב (1)

(ג) ישראל. וכן נוי' כדלקמן אין להם ביטול והטעם דתקרובת עבודת כוכבים אין לו ביטול דאליל עצמו ונויו תלוין בשלמותו וכל זמן שהוא שלם פלח ליה וכן מחזיק אותה לנוי אבל אם נפסל בטלה ממנו מחשבה זו משא"כ בתקרובת דאפילו דבר מועט שאינו חשוב מקריב לפניו נמצא דלא פקע איסורו אם נפסל. ט"ז:

סעיף ג׳

איזהו נוי ואיזהו תקרובת נוי כגון שמדליק לפניה נרות או שטח לפניה בגדי' וכלים נאים לנוי ותקרובת כל שכיוצא בו קרב על גבי מזבח כמו כל מיני מאכל כגון בשר שמנים וסלתות מים ומלח אם הניחו לפניה לשם (ד)תקרובת נאסר מיד אבל דבר שאין מקריבין ממנו בפנים אינו נאסר אלא א"כ עשה ממנו כעין זביחה או כעין זריקה (ה)המשתברת והוא דרך לעובדה באותו דבר אע"פ שאין דרך לעובדה בזה הענין כיצד אליל שעובדים אותה שמקשקשים לפניה במקל ושיבר מקל לפניה נאסר מפני ששבירת המקל דומה לזביחה אבל אם אין עובדים אותה במקל כלל ושיבר מקל לפניה אינו (ו)חייב ולא נאסר ואם עבדה בקשקוש מקלו והוא דרך עבודתה חייב ולא נאסר וכן בכל דבר שעובדה כדרך עבודתה בין אם הוא דרך כבוד או דרך בזיון ואינו כעין פנים חייב ולא נאסר אבל אם לא עבדה במקל כדרך עבודתו אלא (ז)זרקו לפניה אינו חייב ולא נאסר:

באר היטב (4)

(ד) תקרובת. כב"י דלהרמב"ם אם נמצא במקום עבודתה הכל אסור אפילו אינו קרב על המזבח א"כ הני נרות נמי אם הכניסן במקום עבודתה תקרובות נינהו ולית להו ביטול ע"כ ודבריו נכונים וכל בעל נפש יש לו להחמיר ולאו דוקא נרות אלא בכל הדברים שהיו בבית תרפותה איכא משום תקרובת עבודת כוכבים דשמא נכנסו במקום עבודתה ואין להם ביטול כלל להרמב"ם עכ"ל ב"ח וכתב הט"ז דהאי בשר ר"ל דוקא בשר בהמה אבל לא בשר חיה ועוף דלא כפרישה:

(ה) המשתברת. פרש"י כעין זריקת דם של פנים שאינה מחוברת אלא משתברת ונופלת טפין טפין לאפוקי זרק מקל אבל שיבר מקל הוי כעין זביחה ששובר צואר בהמה:

(ו) חייב. כתב הש"ך ולדעת הטור לענין חיובא אע"פ שאין עובדין אותה כלל במקל חייב ולא נאסר עכ"ל:

(ז) זרקו. דוקא כשאין עבודתה בזריקה אבל אם עבודתה בזריקה חייב ולא נאסר כ"כ הר"ן:

סעיף ד׳

שחט לפניה חגב נאסר אפי' אין (ח)דרך לעובדה בחגב כלל:

באר היטב (1)

(ח) דרך. והש"ך חולק ע"ז ופוסק כדעת הרמב"ם ותוספות ושאר פוסקים דהיכא דאין דרך לעובדה בחגב כלל לכ"ע פטור ואינו נאסר:

סעיף ה׳

כל דבר שכיוצא בו קרב לפנים אם מוצא אותו בפני אלילים או שמוצא אותו לפנים מהמחיצה הפרוסה לפניה אסור שאנו תולים שהכניסה שם לשם תקרובת ואפילו מים ומלח שאינו דרך כבוד וכל שמוצא חוץ מהמחיצה אם הוא דרך כבוד אסור משום נוי ואם לאו מותר ופעור ומרקוליס (פירוש אלילים שעבודתן היה זריקת אבן וקוליס שמה וכינו אותה מרקוליס שם גנאי כלומר חליפו של שבח כי כן מר פי' חלוף) כל מה שמצא עמהם אפילו דרך בזיון בחוץ הכל אסור:

סעיף ו׳

מה שרואין שמכניסין אותו לאלילים של עובד כוכבים ועדיין לא נכנס מותר שעדיין לא נעשה תקרובת:

סעיף ז׳

מצא בראשה מעות כסות וכלים אם מצאן דרך כבוד אסורים ואם הם דרך בזיון כגון כיס תלוי בצוארו ובגד מקופלת על כתפו וכלי כפוי על ראשו מותרים:

סעיף ח׳

הככרות שנותנים לכהנים (שלה) מותרים שאין מקריבים אותם לעבודת כוכבים אלא חק לכהנים:

סעיף ט׳

נרות של שעוה שמדליקין לפניה נויה הם ואסורים ואם משכנם או מכרן לישראל מותרים דכיון שכיבן לצורך עצמו זהו ביטולן:

סעיף י׳

חתיכות שעוה שנותנים לפניה מותרות דלאו נויה (הן) ולא תקרובתה:

סעיף י״א

מלבושים שלובשים הכהנים כשנכנסים לבית אלילים נוי שלהם הן ולא נוי של אלילים ואפילו ביטול אינם צריכים ויש מי שמצריך ביטול. (מרדכי פ' ר"י בשם ר"מ) (אבל מה שלובשין לעבודת כוכבים עצמה מיקרי נוי וצריך ביטול) (בסמ"ג ובהגהות מיימוני פרק ז' ובמרדכי פרק ר"י):

סעיף י״ב

כלים שאוחז בידו והמחתה שמקטיר בה משמשיה הם וצריכים ביטול ואם מכרן העובד כוכבים או משכנן לישראל זהו ביטולם ויש אומרים שאין זה ביטולם:

באר היטב (1)

(ט) שכיבן. משמע הא אם כבו ממילא אע"פ שמכרן או משכנן אסורים וק"ק דבסי"ב הביא המחבר סברת הפוסקים דבטלה במכירה ומשכון בסתם ואחר כך סברת ר"י בשם י"א וכן לקמן סי' קמ"ו ס"ח כתב הרב בפשיטות דבטלים במכירה ומשכון וצ"ע. ש"ך:

סעיף י״ג

נרות ושעוה של אלילים אסורים לנר (י)מצוה דשבת ודחנוכה ודבית הכנסת וכן תכשיטי הכהנים (כגון המעילים שלובשים כהניהם) לא יתקן מהם טליתות ולא שום דבר מצוה משום דמאיסי (ועיין באורח חיים סימן קנ"ד):

באר היטב (1)

(י) מצוה. וכן אפילו ללמוד בהן אסור הגה' תשב"ץ:

סעיף י״ד

לא יכתוב ישראל על ספרי עובדי כוכבים אלא אם כן מחקן שלא יהיה רישומן ניכר ויש מי שאומר דאפילו הכי לא יכתוב עליו דברי תפילות ותחנונים דאין קטיגור נעשה סניגור:

סעיף ט״ו

ספרי עובדי כוכבים ביד ישראל יש מי שאומר שאין איסור למכרם: הגה וי"א שאסור למכרם לכל עובד כוכבים אם הם ספרים (יא)השייכים לזמר בהם לעבודת כוכבים (ב"י בשם ס"ה וסמ"ג ותוספות פ"ק דעבודת כוכבים דף י"ד והג"מ וכלבו) וי"א דדוקא לכהנים אסור למכור אבל לא לשאר עובדי כוכבים (פסקי מהרא"י סי' כ"ז) (יב)והמחמיר תבא עליו ברכה ואפילו למכור להם קלפים ודיו לכתוב בהם ספרי דתן יש מחמירין לאסרן (הגהות אשיר"י פ"ק דעבודת כוכבים ופסקי מהרא"י סימן קי"ב) ויש מי שאומר שאסור להלוות לצורך בנין בית אלילים של עובדי כוכבים או לתכשיטיה או למשמשיה וכ"ש למכור לה תשמישים כגון מחתות והמונע מצליח ואין לקשור ספרי עובדי כוכבים חוץ מספרי הדיינים והסופרים ואם חשש משום איבה כל מה שיכול להשמט ישמט (וע"ל סימן קנ"א):

באר היטב (2)

(יא) השייכים. כ' רבינו ירוחם דה"ה ספרי הכ"ד שלהם הכתובים בלשון לע"ז או שאר לשונות שלהן אסור למכור להן כי מי שהעתיקן שינה בלשונו כדי לפקרם ולחזק אמונתם ע"ש שהאריך:

(יב) והמחמיר. והב"ח כתב דמן הדין הוא אסור ומהרא"י נסתפק אם אסור ליתן להשילע"ר של עובדי כוכבים הלומדים הכתיבה יעי"ם הנקראים ולעד"ר ווי"ש וכ' הב"ח דאין איסור בדבר אלא נכון ליזהר וכ"כ מהרש"ל וכ' בד"מ דכל זה אינו אלא בידוע שרוצה לכתוב ספר דתם אבל סתמא שרי:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.