שולחן ערוך יורה דעה

סימן קל״ח – דיני הכשר כלי היין

11 סעיפים · 13 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

גת של אבן שזפתה עובד כוכבים ונתן בה יין בשעת (א)זפיתה או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה העובד כוכבים בעוד משקה טופח עליה צריכה ניגוב ואם דרך העובד כוכבים בזפותה אין די לה בנגוב אלא יקלוף הזפת ואח"כ ינגב או עירוי בלא קליפה או יישנה י"ב חודש ושל עץ אם זפתה עובד כוכבים ונתן יין בשעת זפיתה אפי' לא דרך בה או שזפתה ודרך בה אח"כ או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה העובד כוכבים בעוד משקה (ב)טופח עליה דין אחד להם שצריכה קליפה וניגוב או (ג)עירוי בלא קליפה ואם יש (ד)נעורת של פשתן בין נסר לנסר או בלאי בגדים אין די לה בניגוב אלא צריכא מילוי ועירוי או הגעלה ושל חרס זפתה העובד כוכבים ונתן בה יין בשעת זפיתה אפילו לא דרך בה או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה העובד כוכבים בעוד משקה טופח עליה אינה ניתרת בקליפה וניגוב אלא במילוי ועירוי בלא קליפה ואם זפתה העובד כוכבים ודרך בה צריכה קליפה ומילוי ועירוי או (ה)הגעלה בלא קליפה או יישון י"ב חדש או להסיקה בכבשן עד שירפה הזפת וכל זה בזפותה אבל אם אינה זפותה יש לחלק שאם תחלת תשמישה ע"י עובד כוכבי' צריכ' ניגוב (ובשל חרס עירוי אם דרך בה) (טור) ואם תחילת תשמישה ע"י ישראל סגי בהדחה אם היא של (ו)עץ או אבן אבל אם היא של חרס צריכה ניגוב:

באר היטב (6)

(א) זפיתה. כלומר לאחר זפיתה אבל בזפיתה ה"ל כזורק מים לטיט. ש"ך וכ' בט"ז אע"ג דאין מכניסין לקיום בגת מ"מ הואיל ומשהין בה יין כל ימי הגיתות דומה לכלי שמכניסין בו לקיום דאסור אפילו לפי שעה אבל מ"מ לא לגמרי כמכניסו לקיום להצריכו עירוי ג' ימים. כ"כ הרשב"א:

(ב) טופח. ע"מ להטפיח הרשב"א וכ' הט"ז ובסי' קל"ה ס"א בכלי שאין מכניסו לקיום דבעי עירוי לכתחלה ולא סגי ליה בניגוב כמו הכא כבר כתבתי שם טעמו של דבר ע"ש עכ"ל:

(ג) עירוי. ג' ימים כדלעיל סי' קל"ה סי"ב ודע שכל הכשר שבס"ז היינו לכתחלה אבל אם עבר ודרך בגת או בכלי גת שלא הוכשר מותר בדיעבד דיש ס' כדלעיל סי' קל"ז ס"ב אם לא בגת רחבה מאד ואינה גבוה בענין שאין ס' במה שבתוכה נגד קליפתה אז אסור בדיעבד אם לא שהודח תחלה עכ"ל הש"ך:

(ד) נעורת. כתב הט"ז נראה דלאו דוקא נעורת אלא אם יש בקעים ואין דבר סותם כלל דאסור ע"ש:

(ה) הגעלה. בדרישה הקשה דכאן משמע דהגעלה עדיפא מעירוי ובסימן קל"ה כתב הטור בכלי חרס דאם מכניסו לקיום דלא סגי בהגעלה רק בעירוי ותירץ הט"ז דודאי במקום ששייך הגעלה אז היא עדיפא מעירוי אלא דבכ"ח לעיל לא שייך הגעלה כלל מטעם דהתורה העידה וכו' שם אמרינן דעירוי מהני יותר מהגעלה ממילא לדידן דקי"ל דמהני הגעלה בכ"ח בסי' קל"ה סט"ו באיסור זה הוי כלי חרס כשאר כלים והגעלה עדיפא בהו ג"כ כנ"ל פשוט עכ"ל:

(ו) עץ. והב"ח חולק על המחבר וס"ל דבשל עץ נמי בעי ניגוב אבל הט"ז כתב דדברי המחבר הם עיקר ונכונים ע"ש:

סעיף ב׳

גת הבנויה בלבנים או סיד וגפסים (פירוש חומר יותר לבן מהסיד ויס"ו בלע"ז) דינה כשל חרס:

סעיף ג׳

הגת וכליו הצריכי' ניגוב (ז)ניתרי' בהגעלה ע"י עירוי שמערה מכלי ראשון עליהם ולא תהא הגעלה זו פחותה מניגוב:

באר היטב (1)

(ז) ניתרים. ע"ל סי' קל"ה סט"ו שכ' הר"ב שם הכשר אחר ומועיל כאן ג"כ ע"ש ש"ך:

סעיף ד׳

גיגית (ח)גדולה שדורכין בה והמשפך וכלי המדה והמחץ והוא כלי שדולין בו מהבור לחבית (ט)כולם דינם כגת:

באר היטב (2)

(ח) גדולה. פי' הט"ז שיש שם ברזא שמושכין משם יין צלול אבל באין שם ברזא אין שם יין צלול כלל ואפילו הדחה א"צ:

(ט) כולם. ובכלל זה גם המינקת שקורין בל"א הייב"ר של עובד כוכבים שצריך הכשר גדול כיון שהיין מתאסף בעקמומיתו לא תועיל לו הדחה ויש למחות ביד המקילים. ט"ז:

סעיף ה׳

הקורה שעוצרים בה הענבים והדפים שמשימין על העביט (פי' כלי גדול) סגי להו בהדחה:

סעיף ו׳

העקלים (פי' כמין קופות מסורגות כמצודה שפורטי"ם בלע"ז) שכורכים סביב העביט העשוים מחריות של דקל ושל קנבוס מנגבן ושל שיפה ושל גמי בולעים יותר וצריך ליישנן י"ב חדש (ויש להחמיר בשל קנים כמו בשל שיפה וגמי) (סמ"ג) ואם רצה לטהרן (י)מיד מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים (דעת הרמב"ם) או מניחן תחת צנור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפין י"ב שעות ואח"כ יותרו:

באר היטב (1)

(י) מיד. כתב הש"ך דוה"ה לגת וכל כליה מהני הכשר זה ודוקא שסלק השולים שאז המים מקלחין ורודפין מעבר לעבר כדלעיל סי' קל"ה:

סעיף ז׳

משמרת של יין של עובד כוכבים אם היא של שער מדיחה ואם היא של צמר צריכה ניגוב ואם היא של פשתן צריכה ליישנה י"ב חדש:

סעיף ח׳

כלי חלף (פירוש מין עשב שעושין ממנו מחצלאות וחבלים) והוצין וכיוצא בהן מכפיפות שמסננים בהם היין אם היו תפורים בחבלים מדיחן ואם היו אחוזות זו בזו בחיבור קשה צריכים (יא)ניגוב ואם היו תפורות בפשתן מיישנן. (מפות שלנו שנפל עליהם יינם סגי להו (יב)בהדחה אפילו נפל עליהם יין רותח) (טור ומרדכי פרק השוכר ובהגהת אשיר"י):

באר היטב (2)

(יא) ניגוב. כתב הש"ך משמע דביישון א"צ להתיר הקשרים דהיתר הקשרים דבש"ס לא קאי אלא להכשר ניגוב בלבד מיהו דעת הש"ך דאף ביישון צריך להתיר הקשרים:

(יב) בהדחה. משמע בהדחת צונן מיהו באשר"י משמע דלא שרי אלא דוקא בכבוס שרגילין לכבסן בכמה כבוסים באפר וחמין בכלי שני ובצונן והיינו באיסור הנדבק עכ"ל הש"ך:

סעיף ט׳

כל מקום שצריך ניגוב צריך להתיר הקשרים אבל בהכשר מילוי ועירוי וכן ביישון שנים עשר חדש אין צריך להתיר הקשרים:

סעיף י׳

כל מקום שאמרנו צריך ניגוב אם הם לחים מקנחן באפר ואח"כ מדיחן במים ואח"כ מקנחן באפר פעם שנית ואח"כ מדיחן במים ואם הם יבשים מקדים מים ואח"כ אפר ואח"כ מים ואח"כ אפר ואח"כ מים:

סעיף י״א

גת שדרך בה עובד כוכבים כשבא ישראל לנגבה מכבד כדרכו ואין מחייבין אותו (יג)ללקט החרצנים:

באר היטב (1)

(יג) ללקט. בב"י מסיים בזה דאין זה מבטל איסור לכתחלה שלא נתכוין לבטל עכ"ל אין קושיא מזה על מ"ש בסימן קל"ז ס"ב דהיכא דאפשר בענין אחר הוה כמבטל איסור לכתחלה דהכא נמי כמו א"א בענין אחר דאחר שכבד אותו כראוי לא הטריחוהו עוד לחפש אחר החרצנים שאינם בעין לפנינו דכל מה שהוא בעין אזיל ליה ע"י הכבוד עכ"ל הט"ז:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.