סימן קל״ה – באיזו כלים יש לחוש משום ניסוך
סעיף א׳
(א)כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים בין שהיה תחילת תשמישן ביד עובד כוכבים בין ביד ישראל היו מזופתין וחדשים אם (ב)דרכן לשום בהם יין בשעת זפיתה וכל שכן אם הם ישנים שנתיישנו ביד עובד כוכבים בתשמיש יין קולף את הזפת ומשכשכן ומותרים. לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג' ימים והוא הדין לכלים (ג)שלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד היין טופח עליהם: הגה י"א דבכלים שלנו שהיה משקה טופח עליהם ונגע בהן עובד כוכבים אם הם של עץ ואבן או מתכת ושכשכן אפילו הם זפותים ועבר ונתן בהם יין אין לאסור בדיעבד (טור בשם ר"ת ובעל התרומה והרא"ש) ובהפסד מרובה יש (ד)להקל:
באר היטב (5)
(א) כלים. כתבו הט"ז וש"ך שבסי' זה לא נכללו כלי הגת שהם חמירי טפי אע"פ שאין מכניסין בהם יין לקיום לפי שמשתמשין בהם יין בשפע כדלקמן סי' קל"ח:
(ב) דרכן. וכ' הטור דאם אין דרכן לתת בהם יין בשעת הזפיתה ומראיתם צהוב. ניכר שלא נשתמש בהם אחר הזפיתה דאם היה נותן בהם יין היה ניכר:
(ג) שלנו. פי' הט"ז שיש חילוק בין זפותים לאינם זפותים וטופח פי' ע"מ להטפיח כ"כ רש"ל ובלא"ה אין בו כח לאסור וכמ"ש סי' קכ"ג סי"ז לענין החרצנים:
(ד) להקל. כ' הש"ך ומותר בשתיה והיינו לדין הש"ס א"נ מיירי כשאין ס' אבל יש ס' פשיטא דבכל ענין שרי לדידן דקי"ל סתס יינם בס' ומסתמא יש ס' כנגד קליפת הכלי שלא נאסר אלא כדי קליפה וכדלקמן סי' קל"ז וכל זה בכלים של עץ וכו' לאפוקי של עור שהן רכים והזפת מבליע בהן היין לכ"ע צריך עירוי:
(י) ובדיעבד. והרש"ל כתב דאפילו לכתחלה נוהגין להתיר לשתות בו ול"ד לכלי עץ דבס"א דכלי חרס הואיל ושבעים כבר לא בלעי והט"ז פוסק כהרמ"א דדוקא דיעבד ודלא כמהרש"ל:
סעיף ב׳
כלי שניקב וסתמו בזפת אינו נידון ככלי מזופף ולפי זה משפך שהוא מזופף מעט סביב הברזל אין לו דין כלי מזופף:
סעיף ג׳
כלי שהוא שוע (פירוש שהחליקו וטחו) בשעוה אין דינו כמזופף דשעוה לא בלעה:
סעיף ד׳
כלי חרס אם נשתמש בהם העובד כוכבים כל זמן שלא שבעו לבלוע צריכים מילוי ועירוי אפילו אינם (ו)זפותין ומאימתי שבעו מפעם שניה ואילך לפיכך אם נשתמש בהם העובד כוכבים פעם ראשונה ושנייה צריך מילוי ועירוי (טור) ואם נתן בהם מים שלשה פעמים ואח"כ נתן בהם יין ונגע בו העובד כוכבים מותר בשכשוך אבל אם לא נתן בהם מים אלא ב' פעמים ואח"כ נתן בהם יין ונגע בו העובד כוכבים יש אומרים שצריך (ח)עירוי ואם נתן בהם מים פעם אחת ושהו בהם שעה (ט)גדולה כמו רביע היום הוו בלועים ממים כמו נתן בהם מים שלש פעמים ואם הם זפותים צריכים לקלוף הזפת או מילוי ועירוי אפילו בשלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד משקה טופח עליהם (ובדיעבד דינן ככלי אבן ועץ כמו שנתבאר) (כך מפרש הב"י ל' הטור):
באר היטב (3)
(ו) זפותין. אפילו אין מכניסו לקיום ואע"ג דלענין הגעלה קי"ל דאין כלי חרס יוצא מידי דפיו לעולם כדלעיל סי' קכ"א שאני הכא גבי הכשירו מיין נסך שתשמישו על ידי צונן עירוי המים מקלישין טעם היין עכ"ל הלבוש:
(ח) עירוי. כ' הש"ך קשה הא מתחלה כ' דמפעם ב' ואילך שבעו ונ"ל דס"ל דדוקא ביין שבעו מב' פעמים ולא במים:
(ט) גדולה. כב"י דדוקא באין מכניסו לקיום אבל במכניסו לקיום אפילו לא נתן בהם העובד כוכבים יין אלא לפי שעה צריך עירוי אבל הב"ח כ' דבכלי חרס אפילו במכניסו לקיום היכא דכבר שבע לבלוע ביד ישראל א"צ עירוי כשנשתמש בו עובד כוכבים אח"כ אלא סגי ליה בשכשוך וכל זמן שאינו שבע לבלוע ביד ישראל אפילו לא נשתמש בו העובד כוכבים אלא לפי שעה נמי צריך עירוי:
סעיף ה׳
כלי נתר והם העשוים ממחפורת של צריף (פי' קרקע שחופרין משם צריף בלע"ז (יא)אלו"ם ובלשון אשכנז בייס"א. רש"י) בולעים הרבה ביותר ואין להם טהרה עולמית אפילו ביישון י"ב חדש ואפילו באין מכניסין בהם לקיום ואפי' היה תחילת תשמישן ביד ישראל:
באר היטב (1)
(יא) אלו"ם. והרמב"ם כ' שהוא הנקרא טפל בל' ערבי וע"ל סי' קצ"ט ס"ב:
סעיף ו׳
כלי חרס (יב)המצופים באבר או ברתוכי זכוכית (פירוש ממין כלי זכוכית שלא נתבשל כל צרכו והוא מן החול. תוספות) אם הם ירוקים דינם ככלי נתר מפני שיש בו קרקע מחפירת צריף אבל לבנים או שחורים אם הם חלקים שאין בהם בקעים דינם ככלי מתכות ואם יש בהם בקעים דינם כשאר כלי חרס שאינם שועים: הגה והא דכלי חרס מהני ליה עירוי היינו בדלא נשתמשו בו יין נסך רק בצונן אבל אם השתמשו בו בחמין כלי חרס אין לו תקנה ובשאר כלים צריכים הגעלה כמו בשאר איסורים (מרדכי פרק ב' דעבודת כוכבים בשם ראבי"ה):
באר היטב (1)
(יב) המצופים. כתב הט"ז דצריך ליזהר בהנהו כדים של חרס שפיהם קצר מלמעלה ומיוחדים ליין על הרוב שאין לשתות בהן יין של היתר אם הם של עובד כוכבים דתחלה נשתמש בו עובד כוכבים ביין ולא מועיל הדחה אבל באותן שממלאים בה גם מים הוי ספק דרבנן שמא נשתמש בו תחלה במים ומותרים בהדחה:
סעיף ז׳
כלים שמכניסים בהם יין לקיום צריכי' עירוי בין שלקחם ישנים מהעובד כוכבים בין שהם שלנו (יג)ונשתמש בהם העובד כוכבים אפילו לפי שעה ומיהו בעירוי סגי להו אפילו הם זפותים:
באר היטב (1)
(יג) ונשתמש. כתב בפרישה דדוקא כשנשתמש בהן אבל אם נגע בשעת טפיחה לא נאסר והט"ז חולק עליו מכמה ראיות שהביא ופסק דאוסר בנגיעה ג"כ ועפ"ז אסור במי שמכר יינו ונשאר החביות ריקם רק שמרים נשארו בו ומוכרם לעובד כוכבים שלא יקח העובד כוכבים השמרים משם כיון שהחבית יש בו טופח ע"מ להטפיח וגם בין השמרים עצמם נשאר קצת יין צלול נמצא שאוסר העובד כוכבים את החבית דהא מכניסין בו יין לקיום ויצטרך החבית להגעלה או עירוי ע"כ צריך שיוציא ישראל את השמרים ועובד כוכבים לא יגע בו וע"כ נראה דגם כאן אע"ג דנקטו לישנא דנשתמש ה"ה נגע דחד דינא אית להו עכ"ל (ובנה"כ מסכים לדעת הפרישה בכאן מטעם כיון דאינו מזופף לא גזרו בנגיעה כולי האי להחמיר להצריכו עירוי ע"ש):
סעיף ח׳
יש מי שאומר שלא החמירו בשביל שמכניסו לקיום אלא בכלי (יד)חרס בלבד ויש מוסיפים של עץ ושל עור ויש מי שמוסיף של אבן ושל מתכת וכן ראוי לנהוג אבל של (טו)זכוכית לדברי הכל אין מחמירים בו בשביל שמכניסו לקיום:
באר היטב (2)
(יד) חרס. כתב הט"ז א"ל הא בכלי חרס אפילו אין מכניסו לקיום אסור כמ"ש בס"ד תירץ בתה"ה דקמ"ל דאפילו בחרס דאיכא תרתי לריעותא מועיל עירוי:
(טו) זכוכית. לפי שהוא חלק מאד ולא בלע כלל:
סעיף ט׳
נודות אין חשובין מכניסן לקיום שהרי אינם עשוים אלא להוליך בהם יין מהגת לחבית אבל חמת של טייעים כיון שהיין נתון בו תמיד שמיד שמערין זה חוזרין וממלאים אותו דינו כמכניסו לקיום אבל כוסות אע"פ ששותים בהם תדיר מכ"מ אין היין שוהה בהם תמיד אלא ממלאן לפי שעה ושותה ומערה והלכך אין להם דין מכניסן לקיום (כלי (טז)שמכניסין בו יין לעמוד בו שלשה ימים מקרי מכניסו לקיום ולכן העירוי גם כן הוא שלשה ימים) (מרדכי פא"מ ובכל בו ובארוך כלל כ"ח דין ס"ט):
באר היטב (1)
(טז) שמכניסין. פי' שמתחלה ייחדו לכך אבל לא דרך מקרה שהיה בו יין ג' ימים. ט"ז. והש"ך כ' באם ידוע שעמד בהן יין ג' ימים לא מהני ליה עירוי דה"ל כבוש כמבושל ובלבוש משמע דאפילו ידוע שעמד בו יין ג"י זה אחר זה סגי בעירוי:
סעיף י׳
כלי (יז)עור הצריך מילוי ועירוי צריך שיוסיף עור וכיוצא בו על פיו כעין גדנפא כדי שיעלו המים על פיו או יהפכנו על פיו בתוך כלי מלא מים שלשה ימים אחרים:
באר היטב (1)
(יז) עור. וה"ה כל הכלים. כן משמע ברשב"א:
סעיף י״א
כ"מ שאמרנו שצריך שכשוך צריך להדיחו ג' פעמים (במים אבל לא ביין אפילו רוצה לאסור יין שמשכשך (טור וב"י בשם הרמב"ן) ויש מקילין בדיעבד) . (בא"ח בשם י"א):
סעיף י״ב
כל מקום שצריך עירוי צריך למלאותו מים על כל גדותיו ויניחם בו כ"ד שעות (יח)מעת לעת ולסוף כ"ד שעות ישפכם והמים מותרים (ויש (יט)אוסרים המים) (מרדכי פא"מ ובארוך ואגודה בשם ראבי"ה) ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ"ד שעות וכן יעשה פעם שלישית ואע"פ שלא היו שלשה ימים אלו (כ)רצופים אין בכך כלום ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם לא עלו לו אלא ליום אחד ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ"ד שעות לא (כא)עלו לו אותם המים: (מי מלח חזקים שיש בהן (כב)שליש מלח וב' שלישים מים מועילים במעת לעת (טור בשם הרמ"ה) כמו עירוי ג' ימים) (טור בשם הרא"ש):
באר היטב (5)
(יח) מעת לעת. כב"י בשם תשובת הרא"ש ואם לא יוכל לצמצם ישהה המים בתוכו יותר מכ"ד שעות. עכ"ל הש"ך:
(יט) אוסרים. כ' הש"ך נראה דוקא מים גרידא מחמירים לכתחלה אבל משקה אחר כגון שכר ודבש וכה"ג שרי ואף במים משמע במרדכי דאינם אסורים אלא כשנתנן בכלי להכשירו דכיון שעושה כן לכתחלה אם היה שותת המים היה עובר על אין מבטלין איסור לכתחלה וה"ה דלכתחלה אין לשומן בתבשיל אבל אם אירע במקרה שנתנו מים בכלי ועמדו שם זמן רב מותרים ולפ"ז שכר וכה"ג בלא"ה שרי דאין מכשירין בשכר ובזה מיושב דלקמן סי' קל"ז ס"ד כ' הרב דמותר לתת בהם מים ושאר משקים וכאן כ' דיש אוסרין המים אלא ודאי יש לחלק בין אם נותן שם להכשיר הכלים או לא:
(כ) רצופין. ואפילו לכתחלה יכול לעשות ג' ימים מפוזרין. טור ורשב"א:
(כא) עלו. בב"י כ' בשם תשובת הרשב"א דגם אותו יום עלה לו אלא שמשלים ביום שלאחריו אותן שעות שחסרו אבל כל הפוסקים אחרונים חלקו על זה וסבירא להו דאותו היום לא עלה לו כלל והכי נקטינן לחומרא והט"ז כ' דבדיעבד אם עשה ההכשר כהרשב"א ונשתמש בו אח"כ בהיתר לא אסרינן ליה דבאמת איני יודע טעם לחומרא זו עכ"ל (ובנה"כ כ' דהטעם כשוט הוא דכבוש לא הוי במעל"ע בסירוג ומטעם זה לא בעינן ג' מעל"ע רצופים אלא ג' פליטות זה אחר זה מיהו בלא"ה מותר בדיעבד ולאו דוקא הכא אלא בכל כלי היין שנשתמשו בהן בדיעבד בלי הכשר כלל משום דמסתמא איכא ס' נגד הקליפה ושרי לדידן כדלקמן סי' קל"ז עכ"ל):
(כב) שליש. והש"ך כ' בנה"כ שט"ס הוא וצ"ל ב' שלישים מלח ושליש מים וכן איתא בש"ס שבת דף ק"ח ע"ב וכ"כ המחבר בא"ח סי' שכ"א ס"ב עכ"ל:
סעיף י״ג
אפילו במכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי (כג)קליפה לפיכך אם העביר עליהם מלקט ורהיטני או קלפם בקרדום הוכשרו (אבל קליפת (כד)הזפת לא מהני בכלים המכניסים לקיום) (כך משמע מתשובת הרא"ש):
באר היטב (2)
(כג) קליפה. ב' הש"ך נראה דהיינו מסתמא שאינו ידוע אם נכבש היין בתוכו יום שלם אבל אם ידוע שהיה יי"נ בתוכו יום שלם ה"ל כבוש וכבישה אוסר כל הכלי ונראה עוד דבכל הסי' ובכל מקום דאמרינן בכלי היין נכשרים במילוי ועירוי וכה"ג היינו מסתמא אבל אם ידוע שעמד בו יי"נ יום שלם פשיטא דצריך הגעלה גמורה כל חד לפי דינו כאלו משתמש בו חמין דהא קי"ל כבוש הוי כמבושל ובכלי חרס לא מהני הגעלה וצריך שבירה מיהו עדיין צ"ע שאפשר לומר שאפילו ידוע שעמד בו מע"ל מ"מ כיון דלא נאסר אלא על ידי צונן אמרינן ביה כבכ"פ ומהני ליה מילוי ועירוי ומ"מ נראה דשאר איסורים שנבלעו בצונן ע"י כבישה לא מהני הכשר מילוי ועירוי ולא אמרו כן אלא ביין שהמים מקלישין טעם היין משא"כ שאר איסורים ומ"ש בא"ח סי' תנ"א סכ"א דחבית של חרס שנתנו בו שכר שעורים מותר בהגעלה או בעירוי ג' ימים אפשר דלא הקילו אלא כשאינו ב"י דתו ליכא איסורא דאורייתא אבל בבן יומו לא מהני עירוי ובכלי יין לא שייך לפלוגי בין ב"י לאינו ב"י כדלקמן סי' קל"ז גם י"ל דבחמץ יש להקל טפי בהגעלה משום דהיתרא בלע וכ' עוד ואם ירצה לעשות עירוי ביין אינו כלום מיהו היינו דוקא מדינא דיין ביין אוסר בכל שהו א"נ לדידן וכשאין ס' ביין גנד קליפת הכלי א"נ יש ס' ואפ"ה לכתחלה אסור ליתן בו יין אבל אם יש ביין ס' ואח"כ נתנו בכלי יין פעם אחרת היין מותר בדיעבד שכבר נתבטל טעם הכלי ביין הראשון עכ"ל:
(כד) הזפת. ומ"מ כל שעושה מילוי ועירוי א"צ לקלוף הזפת כ"כ הטור וע"ל בסי' צ"ט ס"ז:
סעיף י״ד
כלי חרס שנשתמש בהם יין נסך אם החזירן לכבשן והסיקן מבחוץ ונתלבנו אפי' לא השהם בתוכו עד שנשר הזפת אלא שנרפה שרי אבל אם הסיקן מבפנים לא מהני אלא אם כן הסיקן כל כך עד שעבר חומם לצד חוץ כל כך שהיד סולדת בו:
סעיף ט״ו
כלי עץ וכלי עור וכלי חרס אפילו מזופתים ואפילו מכניסן לקיום ניתרים בהגעלה בכלי ראשון: הגה ויש מתירין אפילו ע"י עירוי שמערה בהן רותחין ולגלגלן (טור בשם ר"ח ותשובת הרא"ש) ויש לסמוך על זה בדיעבד (ב"י) ואפילו לכתחילה נוהגין ליתן אבנים קטנים מלובנים תוך החבית או (גדולים) ונותנן על המשפך ושופך עליהם (כה)רותחים ויורדים לתוך החבית ומגלגלו ומחשבים זה לכלי ראשון (ארוך כלל נ"ח):
באר היטב (3)
(ה) משפך. וסגי ליה בהדחה בכלי עצמו או ניגוב אם הוא כלי שצריך ניגוב. ש"ך:
(ז) נשתמש. כ' הש"ך ודוקא כשלא היה בו יין נסך מע"ל אבל היה בו יין נסך מעל"ע אין חילוק בין שבעו ללא שבעו כדלעיל סי' צ"ג:
(כה) רותחים. כ' הט"ז נראה דוקא מכלי ראשון ובמזופף לא מהני שום דבר רק קליפת הזפת ולהכשירו אחר כך אם א"א שיכניסנו לכלי ראשון ואי לא עביד הכי אפילו דיעבד אסור ע"ש:
סעיף ט״ז
כל הכלים שישנן י"ב חדש שרי שודאי כלה כל לחלוחית יין שבהם ואפילו נתן לתוכם (כו)מים תוך י"ב חדש אין בכך כלום:
באר היטב (1)
(כו) מים. ואפילו יין וגם אין צריך להתיר הקשרים. הרשב"א:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.