סימן קכ״ה – דין יין הבא מכח עובד כוכבים וכח כחו
סעיף א׳
נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצא היין אף על פי שלא שכשך נאסר בשתייה שהרי היין בא מכחו ומה (א)שנשאר בכלי אסור גם כן משום נצוק. (וי"א דלא אסרינן נצוק בכח עובד כוכבים) (טור והרא"ש ומרדכי ור"ן בשם רש"י ותוספות וראב"ן ותשובת מיי' המ"א סימן י"א) (ומכל מקום יש להחמיר אם לא בהפסד (ב)מרובה כדלקמן סימן קכ"ו) ואם הוא שלא בכוונה שלא ידע שהוא יין (או שלא (ג)הגביה הכלי) (בית יוסף סימן קכ"ד) הכל מותר אפי' בשתייה:
באר היטב (3)
(א) שנשאר. הקשה הש"ך דהא בסי' קכ"ד סי"ד פסק דמה שנשאר מותר וע"ק דהא ניצוק אינו אלא ביין האסור בהנאה כדלקמן סי' קכ"ו ס"ה והכא כיון דהיוצא לא נאסר רק בשתיה אמאי מה שנשאר בכלי אסור משום ניצוק וצ"ע. (ולי נראה דלק"מ דס"ל להמחבר דהגבהה שאני דדרך הוא לנסך בכך אף על גב שלא שכשך אמרינן גביה ניצוק חיבור ועשו הגבהה באיסור שתיה כמו שכשוך לאיסור הנאה וא"כ דברי המחבר נכונים רק על רמ"א יש להקשות למה אסרינן בסי' קכ"ד מה שיצא בשתיה וצ"ע) וכתב הש"ך דלדידן הכל שרי במקום הפסד דכל מה שאסור מן הדין בשתיה לדידן דעובדי כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבי' הן שרי אף בשתיה כבסי' קכ"ד סכ"ד:
(ב) מרובה. כ' הש"ך ונ"ל דע"כ לא כתב הר"ב כן אלא מן הדין אבל לדידן שרי כאן אפילו שלא במקום הפסד מרובה:
(ג) הגביה. הנה הט"ז והש"ך השיגו על רמ"א במ"ש דאם לא הגביה הכלי הכל מותר ולעיל סי' קכ"ד סי"ד אמרינן כשהוציא עובד כוכבים הברזא דאסור משום כחו מיהו כ' הש"ך דלדידן הכל שרי במקום הפסד:
סעיף ב׳
כח כחו ככחו דמי ואם הוא כח כח כחו כגון קורת הגת שגלגלה עובד כוכבים שיש שם ג' כחות הדפין והגלגל והקורה (ד)בדיעבד מותר אפילו בשתייה:
באר היטב (1)
(ד) בדיעבד. אבל לכתחלה אסור אפילו בעשרה כחות ויותר כן משמע בטור ופוסקים:
סעיף ג׳
אם כח ישראל וכח עובד כוכבים מעורבים יחד כגון ששניהם עירו ביחד מותר בדיעבד ואפילו אם היה העובד כוכבים יכול (ה)לבדו לערות בלא סיוע ישראל והוא שיהא הישראל המסייע גדול אבל אם היה נער קטן אסור משום דהוי מסייע שאין בו ממש:
באר היטב (1)
(ה) לבדו. ואפילו אם הישראל לבדו אינו יכול מותר בדיעבד אבל לכתחלה אסור אפילו הישראל יכול והעובד כוכבים אינו יכול כ"מ ברשב"א:
סעיף ד׳
אם היין מקלח מהחבית שבעגלה לתוך הכובא והעובד כוכבים מגביה העגלה כדי שיקלח היין יותר יפה (ו)מותר: הגה אבל אם לא היה מקלח בלא הגבהת עובד כוכבים אסור והוא הדין אם ישראל מריק מכלי אל כלי ובא עובד כוכבים ומנענע ידו של הישראל אם היה היין מקלח בלאו הכי שרי (סברת הרב לחלק במה שכתב המרדכי בשם ר' פרץ) ואם לאו אסור. עובד כוכבים שבא לפרוק חבית יין מעל העגלה ויצא מכחו יין לחוץ שרי דהוי שלא בכוונה דבמלאכתו הוא עוסק (מרדכי פר"י):
באר היטב (1)
(ו) מותר. (כיון דבלא"ה היה נמי היין מקלח ולא הועיל מעשה העובד כוכבים אלא שעי"כ מקלח יותר יפה מותר) משום דהוי מסייע שאין בו ממש. תוס':
סעיף ה׳
זרק אבן או חפץ לתוך היין מותר אפי' בשתייה אבל אם החפץ מתגלגל והוא דוחהו עד שנופל לתוך היין אסור אפילו בהנאה ואם עשה כן (ז)בחמתו מותר אפי' בשתיה:
באר היטב (1)
(ז) בחמתו. בפרישה הקשה דהא כתב המחבר לעיל סי' קכ"ד סי"ט דאסור בשתיה וגם הט"ז הקשה כך ולדעתו מ"ש המחבר כאן הוא עיקר דהפסק שם הוא נגד המשנה כמ"ש בסי' הנ"ל ע"ש:
סעיף ו׳
עובד כוכבים שהביא ענבים בסלים ובדרדורי' (פי' רש"י גיגיות קטנות) וזרקן לגת שיש בו יין דרוך מותר בדיעבד אף על פי שיש בדרדורים יין (ח)שזב מהענבים שבהם ואם ישראל מסייע לעובד כוכבים בזריקתו לגת מותר אפילו לכתחלה:
באר היטב (1)
(ח) שזב. בלבוש כתב אפילו היה שם יין צלול שכבר הומשך אפ"ה מותר מאחר שכוונתו היה לשפיכת הענבים והשיג עליו הט"ז ומסיק דאם היה שם יין צלול גמור אפילו בדיעבד אסור ע"ש:
סעיף ז׳
עובד כוכבים שזרק (ט)מים לתוך היין מותר אפילו בשתיה והוא שאינו מכוין למוזגו כגון שזרק מים לחביות גדולות או לכוס ולא ידע שהוא יין אבל אם מכוין (י)למזוג אסור בשתייה ואם אינו ידוע אם כוון למזיגה אם לאו (יא)מותר:
באר היטב (3)
(ט) מים. ואפילו מאן דאית ליה ניצוק חבור היינו דוקא יין ליין אבל מים ליין לא ולפ"ז אפילו נגע במים מותר. ש"ך:
(י) למזוג. ואפילו בחבית כשידוע שמכוין למוזגה אסור. ש"ך:
(יא) מותר. דהוי ספק דרבנן לקולא וכתב הר"ן דבכוס אפילו לא שפך אלא מעט מים או יותר מדאי שאסור שכיון שדרכן של בני אדם חלוק במזיגה בין מרובה בין מועט מזיגה מקרי עכ"ל ונראה דבארצות האלו שאין דרך למזוג בכוס שרי אא"כ ידוע שכוונתו היתה למזיגה ואם ידע שהוא יין מסתמא כוון למזיגה. ש"ך:
סעיף ח׳
עובד כוכבים שמערה מכלי שבידו לכלי שביד ישראל (יב)היוצא אסור בשתייה וישראל שמערה מכלי שבידו לכלי שביד עובד כוכבים מותר אפילו בשתייה ואם נדנד העובד כוכבים הכלי (יג)נאסר היין:
באר היטב (2)
(יב) היוצא. משמע אבל מה שבפנים מותר וע"ל ס"א. ש"ך:
(יג) נאסר. לדעת הר"ב לעיל סי' קכ"ד סי"ח צ"ל דמיירי כאן שהגביה הכלי ונדנדו דאל"כ אין שכשוך בכלי והט"ז כתב דלדידן אין בזה איסור דאנו מתירין מגע עובד כוכבים ע"י ד"א כמ"ש בסי' קכ"ד:
סעיף ט׳
העביר העובד כוכבים נוד של יין ממקום למקום והוא אוחז פי הנאד בידו בין שהיה הנוד מלא או (יד)חסר מותר ואע"פ שהיין מתנדנד שאין דרך ניסוך בכך:
באר היטב (1)
(יד) חסר. כתב הש"ך והיינו שהוא חתום דאל"כ אסור משום שכשוך כדלעיל סיי קכ"ד סי"ח ואף הר"ב מודה בכאן כיון שהעביר הנאד דהיינו הגבהה והט"ז כתב אע"פ שהוא פתוח אינו אוסר בכאן שאין דרך ניסוך בכך כיון שנושא דרך הילוכו ולא חיישינן דילמא נגע שפי הנאד הוא צר:
סעיף י׳
היה נושא כלי פתוח ובו יין וישראל הולך אחריו אם הוא חסר ולא שכשכו מותר בשתייה (וי"א דאפילו שכשכו בכלי (טו)שרי כאן) (רשב"א והראב"ד והרא"ש ור"ן) (וכן עיקר) ואם הוא מלא אסור בהנאה שמא נגע בו ואם הישראל הולך בצדו ונטר ליה אפילו מלא מותר שא"א לו ליגע שלא יראנו ואם היה נושא הכלי (טז)במוט בשנים אפילו מלא והישראל הולך אחריו מותר וה"ה לנושא דלי דרך טבעתו (תוספות וסה"ת וסמ"ק): הגה (יז)ובלבד שהישראל סייעו כשהכניס המוט בטבעת הכלי (מרדכי בשם ראבי"ה) או שראה כשהכניסו העובד כוכבים שלא נגע:
באר היטב (3)
(טו) שרי. והטעם איתא בש"ך דכיון דהכלי הוא רחב דמה"ט חיישינן במלא שמא נגע בו והלכך בחסר שרי דכיון שהוא רחב לא ניחא ליה בשכשוך דילמא אשתפך והלכך אפי' הגביה שרי כאן ולעיל סי' קכ"ד סי"ח דלא מתיר אא"כ שכשך בלא הגבהה מיירי בכלי צר:
(טז) במוט. דאז היא רחוקה ממנו ואין יכול ליגע בה. טור:
(יז) ובלבד. כתב המרדכי ואם ע"י שצידד ניתז מן היין על העובד כוכבים וחזר וניתז ביין מותר דאין דרך ניסוך בכך:
סעיף י״א
עובד כוכבים שנושא חבית אפילו על כתיפו (יח)ובלכתו יצא מהיין לחוץ שלא בכוונה מותר בשתייה אפילו מה שיצא לחוץ דכחו שלא בכוונה לא גזרו:
באר היטב (1)
(יח) ובלכתו. כ' הש"ך אם היתה מטפטפת מעט אפילו יודע שהיא מטפטפת מותר אלא שהרשב"א כתב שיש להתיישב בדבר ולדידן פשיטא דשרי:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.