שולחן ערוך יורה דעה

סימן קי״ד – דיני שכר ושאר משקין של עובד כוכבים

12 סעיפים · 20 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

כל שכר של עובד כוכבים אחד שכר של תמרים או של תאנים או של שעורים או של (א)תבואה או של דבש אסור משום חתנות ואינו אסור אלא במקום מכירתו אבל אם הביא השכר (ב)לביתו ושותהו שם מותר שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתייה אבל אם נכנס בבית העובד כוכבים ושתה דרך עראי באקראי מותר וכן מי (ג)שלן בבית העובד כוכבים חשוב כביתו ומותר לשלוח בעיר לקנות שכר מהעובדי כוכבים: הגה ויש מתירין בשכר של דבש (ד)ותבואה (מרדכי בשם ראבי"ה וב"י בשם תוס' והרבה מן האחרונים ואגודה פא"מ ואו"ה כלל מ"ג ד"ו וסמ"ק דף קי"ג) וכן נוהגין להקל במדינות אלו:

באר היטב (4)

(א) תבואה. כ' הטורי זהב ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבי' דכי היכא דהתבואה בטלה לגבי המים לענין ברכה דשהכל ה"נ בטלה לענין איסור בשולי עובדי כוכבים:

(ב) לביתו. ובפת החמירו טפי מפני שהוא מעשה נשים אלים חתנות דידיה טפי הר"ן:

(ג) שלן. ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו שותה משום איבה כ"כ התוס':

(ד) ותבואה. פי' כל מיני תבואה בין חטים בין שעורים:

סעיף ב׳

מקום שישראל נוהגין (ה)קולא ביין של עובדי כוכבים אף השכר אסור:

באר היטב (1)

(ה) קולא. כ' רש"ל נ"ל דוקא במקום שמקילין קאמר אבל האידנא שנעשה בקצת מקומות בעו"ה היתר גמור מותר לשתות שם שכר מעובד כוכבים רק שלא ישתה בביתו עכ"ל וביאר הט"ז דבריו דדוקא במקום שיודעים שיש איסור ביין של עובדי כוכבים רק שנוהגין קולא בו שם עשו חכמים היכרא שלא ישתה שם שכר אטו חמרא שירגישו שלא יקילו עוד אבל במקומות שנוהגים היתר גמור והם סבורים שאין כאן איסור כלל נמצא שלא ידעו ממה להפריש כי היתר גמור הוא בעיניהם ע"כ אין שייך בזה גזירה ומותר לשתות שם שכר בין מישראל בין מעובד כוכבים עכ"ל:

סעיף ג׳

יין תפוחים ויין רמונים וכיוצא בהן מותר לשתותו בכ"מ דדבר שאינו מצוי לא גזרו עליו:

סעיף ד׳

כל אלו (ו)המשקים וכן החומץ של שכר אסור לקנותו מהם אם דמיהם יקרים מדמי היין שאנו חוששים שמא עירב בהן יין (עד שאין (ז)ס' לבטלו) (מרדכי בשם ראבי"ה) בד"א כשמוכרים בחנות אבל אם רואה שמוציאים אותו מהחבית מותר ולא חיישינן שמא עירב בו יין שאם היה מערב יין בחבית היה (ח)מתקלקל: הגה ואע"פ שרגילים למשוח היורות והכלים בשומן חזיר אין לחוש דהוי נתינת טעם לפגם גם בטל בס' (ארוך כלל מ"ד ובמרדכי פא"מ) גם אין לחוש אם נתנו משקין אלו בכלים של יין ועי' לקמן סימן קל"ז במקום שנהגו לתת דם או שאר איסור לתוך המלח או דיו אם מותר או אסור:

באר היטב (3)

(ו) המשקים. הנזכרים אפי' יין תפוחים ורמונים:

(ז) ס'. והט"ז חולק על דין זה ופסק דסגי בששה חלקים כמ"ש בסי' קל"ד ס"ה במים וה"ה בשאר משקים דינא הכי (ובנה"כ כתב דיש לחלק בין מים לשאר משקים ע"ש) וכתב הש"ך וה"ה אפי' היין ביוקר אלא שהוא משביח בהם ביותר משום היין שנתערב בו אסור כ"מ בש"ס וב"י ע"ש:

(ח) מתקלקל. אבל בחנות לא מתקלקל כיון שהוא זמן מועט. ט"ז:

סעיף ה׳

יין רמונים שמוכרים לרפואה מותר ללקחו מהתגר אפי' שלא מהחבית אע"פ שדמיו יקרים מהיין משום דכיון דאית ביה (ט)קפידא לא מרע נפשיה (וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשיה) (כן משמע מדברי הר"ן פא"מ ומרדכי ר"פ כיצד מברכין):

באר היטב (1)

(ט) קפידא. אם נתערב בו חומץ וכה"ג. ש"ך:

סעיף ו׳

צריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובמשקה של דבש שעושים העובדי כוכבים עכשיו אם נותנים בהם שמרים של יין: הגה ואם דרכן ליתן בו שמרים אסור לקנות מהם אם אין במשקה (י)ששים מן השמרים (הב"י בשם תוס' ומרדכי) והוא דלא עבידי לטעמיה דלטעמיה אפילו באלף לא בטיל (ארוך כלל כ"ב וב"י ס"ס קל"ד בשם תשובת רשב"א וע"ל סי' קכ"ג ס"ק כ"א):

באר היטב (1)

(י) ששים. וכבר כתבתי בס"ד דלדידן בששה סגי. ט"ז:

סעיף ז׳

שמן ודבש של עובד כוכבי' מותרים ואינם נאסרים משום (יא)בישולי עובד כוכבים ולא משום גיעולי עובד כוכבים וה"ה למים חמים שלהם:

באר היטב (1)

(יא) בישולי או גיעולי. פי' פליטת הכלים והטעם דנאכלין כמות שהן חיין ובשר ושומן פוגם בשמן ודבש כדלעיל סי' ק"ג ס"ד א"נ סתם כליהם אינן ב"י וע"ל סי' קכ"ב וה"ה למים חמין שג"כ נאכלין חיין ועוד שאין משתנין מברייתן ע"י האור רש"י:

סעיף ח׳

הקפריסין והקפלוטות והחגבים שלהם הכבושים מותרין והוא שרואה שמוציאים אותם מהאוצר אבל הנמכרים בחנות אסורים שמא זילף עליהם (יב)יין וכן זיתים שלהם הכבושים מותרים אפי' רכים הרבה עד שגרעינתן נשמטת ולא חיישינן שמא זילף עליהם יין ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם: הגה דמאחר שהם (יג)חריפים בלעו מן הסכין אבל אם נכבשו בכלים של עובד כוכבים מותרים דמאחר שיש (יד)מים עמהם כבר נתבטל חריפתם וכן כל כיוצא בזה (ב"י בשם א"ח סימן תמ"ז) ועיין לעיל סימן צ"ו:

באר היטב (3)

(יב) יין. ואפי' במקום שהיין ביוקר מ"מ חיישינן שעשה כדי לעשות להם ריח טוב ביין מועט שמזלף עליהם. ט"ז:

(יג) חריפים. כתב האו"ה ודוקא שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים ע"ש והא דלא אמרי' דהטעם נתבטל בב' וג' הראשונים ובטלים ברוב נתבאר לעיל סי' צ"ו ס"ד:

(יד) מים. דוקא שהרוב מים אבל אם הזיתים רוב הרי הן בחריפתן ואסורים אפי' הכלים אינן ב"י דמשוי ליה לשבח. ש"ך:

סעיף ט׳

הענבים שלהם אפילו הן לחות הרבה עד שמנטפות מותרות וכן כל הכבשים שאין דרכם לתת בהם יין וחומץ וכן טרית (פי' חתיכות דג גדול הנקרא טונינ"ה בלע"ז) שאינה טרופה וכן ציר של דגים שיש בו כולכית וכן עלה של חלתית מותר:

סעיף י׳

אסור ליקח מהם קורט של (טו)חלתית וטרית טרופה וחילק דהיינו מיני (טז)דגים קטנים מעורבים מפני שדגים טמאים מתערבים עמהם ואינו יכול להפרידם וכבשים שדרך לפעמים שנותנים בהם יין והני מילי לאסור באכילה אבל בהנאה מותר ואם ידוע שהכל נותנים יין אסורים אפילו בהנאה: הגה ומוכרו כולו (יז)חוץ מדמי יין נסך שבו (בית יוסף וא"ח בשם רשב"א) ואם ידוע שעובד כוכבים אחד הוא בעיר שאינו מערב בו יין אע"פ ששאר עובדי כוכבים דרכן לערב בו יין מותר ליקח מכולן כל זמן שלא ידוע כן בודאי (יח)שעירבו בו דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו וכן כל כיוצא בזה באיסורי דרבנן (מרדכי וארוך כלל מ"ד) ואם ידוע שמקצת עובדי כוכבי' (יט)בודאי נותנים בו יין ומקצתן בודאי אין נותנין בו יין אזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש אבל אסור לקנות מהם בבתיהם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (ד"ע):

באר היטב (5)

(טו) חלתית. הוא מין פרי שקורין בלזר"א וחותכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין. רש"י:

(טז) דגים. שאין להם קשקשת ועתידין לגדל לאחר זמן וקי"ל דמותר ומשמע דשאר דגים קטנים שיש בהן קשקשת מותרים שהרי יכול להבחין ביניהם ובין הטמאים. ש"ך:

(יז) חוץ. פי' אומדין כמה היא דרכן לערב בכיוצא באלו וימכרו חוץ מדמי אותו יין ט"ז וכתב הש"ך דהיינו מדינא אבל לפי מה דקי"ל ר"ס קכ"ג דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה במקום הפסד ה"ה הכא וק"ל:

(יח) שעירבו. כתב הט"ז ומיירי שאינו יודע איזה עובדי כוכבים אינו מערב דאז על כ"א וא' אני אומר זהו שלא עירב ואפילו הרוב דרכן לערב הא' שלא מערב מציל על כולן אבל אם ידוע איזה עובד כוכבים שאינו מערב אינו מציל על השאר שדרכן של רוב להתערב [גם אם יש בית א' שודאי מערבין בו יין אף אם יש בית דודאי אין מערבין לא מהני ליה דומיא דב' שבילין וכו' אלא אזלינן בתר רובא ע"ש]:

(יט) בודאי. כתב הט"ז ע"כ מיירי כאן שיש ג' מינים א' ודאי מערב ב' ודאי אינו מערב ג' הם סתם ועל מי שקנה מהסתם קא מיירי אי ניזול בתר רובא ואין להקשות נגזור שמא יקח מן הקבוע כדאי' סי' ק"י ס"ו ואפשר דבסתם יינם הקילו חכמים ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע עכ"ל (ובנה"כ כתב דבפירש ממילא או לקחו עובד כוכבים שלא בפנינו לא גזרינן אפי' באיסורי תורה ע"ש):

סעיף י״א

המורייס (פי' שומן של דגים) במקום שדרכן לתת לתוכו יין אסור ואם היה היין יוקר מהמורייס מותר ובמקום שאין דרכם לתת לתוכו יין מותר לקנותו מהם וכן להפקידו אצלם ולשלחו על ידם (רשב"א):

סעיף י״ב

(כ)הרשב"א היה נזהר מהכרכום מפני שבכל הארץ ההיא היו מזלפים עליו יין הרבה וגם מערבים בו חוטי בשר יבש:

באר היטב (1)

(כ) הרשב"א. כתב הש"ך דוקא הרשב"א שהיה יודע בודאי שבכל הארץ ההיא היו מזלפין עליו יין אבל אנן דלא ידעינן בודאי א"כ אמרינן דא"א שלא יהא א' שאינו מזלף ומציל על כולן ועיין עוד שם שמביא כמה ראיות להתיר אך מה שכתב אף אם היה בו חוטי בשר בטלין ברוב השיג הוא בעצמו ע"ז בספרו נה"כ דהא מין בשאינו מינו הוא ע"ש:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.