סימן קי״ב – דיני פת של עובדי כוכבים
סעיף א׳
אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים משום (א)חתנות (ואפילו במקום דליכא משום חתנות אסור) (רשב"א סימן רמ"ח) ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני (ב)דגן אבל פת של קטנית ושל אורז ודוחן אינו בכלל פת סתם שאסרו: הגה וגם אינו אסור משו' בישולי עובדי כוכבי' אם אינו עולה על שלחן (ג)מלכי' (טור וב"י בשם תשו' הרא"ש):
באר היטב (3)
(א) חתנות. כתב הש"ך אבל משום געולי עובדי כוכבים ליכא למיחש דסתם כליהם אינן ב"י גם אין אסור פת של עובדי כוכבים אא"כ אפאו עובד כוכבים ומ"ש במקום דליכא חתנות פירוש כגון פת הכומרים שאין להם בנים אסור דאם לזה אין בנים יש לזה ולא פלוג רבנן:
(ב) דגן. שזהו דבר חשוב ומביא לידי קרוב הדעת. ט"ז:
(ג) מלכים. הב"ח השיג ע"ז וכתב דאין ספק דפת קטניות ואורז ודוחן אינו עולה על שלחן מלכים אלא דהרא"ש מיירי מתבשיל שנעשה מאורז ודוחן דבזה יש חילוק בין עולה על שלחן מלכים או לא ועיין בת"ח דין י"א בשם או"ה:
סעיף ב׳
יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת (ד)מנחתום העובד כוכבים במקום שאין שם נחתום ישראל מפני שהיא שעת הדחק (וי"א דאפילו במקום שפת ישראל (ה)מצוי שרי) (ב"י לדעת המרדכי וסמ"ק והג"א ומהרא"י ואו"ה ריש כלל מ"ד) אבל פת של בעלי בתים אין שם מי שמורה בה להקל שעיקר הגזרה משום חתנות ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלם: הגה ולא מיקרי פת בעל הבית אלא אם עשאו לבני ביתו אבל עשאו למכור מיקרי פלטר אע"פ שאין דרכו בכך וכן פלטר שעשאו לעצמו מיקרי בעל הבית (כך משמע בב"י):
באר היטב (2)
(ד) מנחתום. כתב הש"ך דוקא פת עובד כוכבים אבל פת ישראל שאפאו עובד כוכבים [ולא הכשיר התנור ע"י השלכת קיסם] לא נהגו בשום מקום להתיר שהרי הוא כבישולי עובד כוכבים דטעמא דלא אסרי פת עובד כוכבים משום דהוי גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה אבל בפת ישראל שאפאו עובד כוכבים לא שייך האי טעמא הלכך אסור:
(ה) מצוי. במרדכי כתב הטעם לפי שאותן מקומות שנוהגין היתר היינו משום שלא נתפשט איסור פת של עובדי כוכבים בתחלת הגזרה באותן מקומות לפי שפת של עובדי כוכבים לא פשט איסורו בכל ישראל ולפ"ז משמע דאפי' פת של ב"ב מותר לפי האי טעמא אבל מדברי האו"ה והר"ב מבואר אפי' אותן שנהגו היתר בפת פלטר ישראל אסורים בפת של ב"ב וכ' בת"ח דאף הנוהגין היתר בפת של עובדי כוכבים בעשי"ת יש ליזהר וכן נתבאר בא"ח סי' תר"ב ס"ב ע"ש מיהו נראה דיש ליזהר אף כל ימות השנה שלא ליקח פת ש"ע מן הפלטר היכא דיש פלטר ישראל אם לא שהפת של עובדי כוכבים יפה יותר דאז שרי. ש"ך:
סעיף ג׳
יש מי שאומר שאם פלטר (ו)הזמין ישראל הרי פתו כפת בעל הבית:
באר היטב (1)
(ו) הזמין. כתב הש"ך וקשה דהא המחבר ס"ל לקמן ס"ז דבתר תחילתו אזלינן והיאך כתב כאן דין זה ואולי לכך כתבו בשם יש מי שאומר או אפשר דס"ל מסברתו לחלק דמזמינו אצלו גרע טפי עכ"ל:
סעיף ד׳
מקום שאין פלטר ישראל מצוי לדעת המתירין (ז)ליקח פת מפלטר עובד כוכבים אם הגיע שם פלטר ישראל הרי פת פלטר עובד כוכבים אסורה עד שימכור פלטר ישראל פתו ולאחר שכלה פת ישראל חוזר פתו של עובד כוכבים להכשירו:
באר היטב (1)
(ז) ליקח. מה שהקשה כאן בש"ך תקנו [בנו] בנה"כ דטעה בין תיבת ליקח ללקח ע"ש וק"ל וכל זה לדעת המחבר ס"ב אבל לדעת הי"א בהג"ה פשיטא דשרי:
סעיף ה׳
יש אומרים שמי שיש בידו פת או שיש פלטר ישראל ויש פלטר עובד כוכבים עושה פת יפה ממנו או ממין אחר שאין בידו של פלטר ישראל מותר לקנות מפלטר עובד כוכבים במקום שנהגו היתר בפת של פלטר דכיון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו ה"ז בפת דחוקה לו:
סעיף ו׳
במקום שנהגו היתר בפת של פלטר אפי' הוא נלוש (ח)בביצים או שביצים טוחים על פניו מותר אבל אינפנ"דה שאפאה עובד כוכבים אסור לאכול מהפת שלה (ע"ל סימן קי"ג ס"ג): הגה ויש אוסרים בפת שביצים טוחים על פניו משום שהן בעין ואינם בטלים לגבי פת ויש בהם משום בשולי עובד כוכבים (תוספות וסמ"ג והגהות אשיר"י וארוך ומרדכי פא"ט וסמ"ק סי' ר"ז) וכן נוהגין) ואותן נילו"ש שקורין קיכלי"ך או מיני (ט)מתיקה שקורין לעקו"ך הם בכלל פת ובמקום שנוהגין היתר בפת של עובד כוכבים גם הם מותרים ולא אמרינן שיש בהם משום בשולי עובד כוכבים ויש מיני נילו"ש שקורין קיכלי"ך שאופין אותם על ברזלים ומושחים הברזל בשעת אפייה בחלב או חזיר באותן יש ליזהר ולאסרן וכן המנהג (מהרא"י בהגהת ש"ד ואגור בשם ר"י מפרי"ש):
באר היטב (2)
(ח) בביצים. דלמאי ניחוש לה אי משום דם רוב ביצים אין בהם דם כדלעיל סי' ס"ו ס"ח ואי משום ביצת עוף טמא אין מצוים בינינו כדלעיל סי' פ"ו ס"ב ואי משום בשולי עובדי כוכבים דאסור בביצים קי"ל דקמחא עיקר עכ"ל הש"ך וע"ל סי' קי"ג:
(ט) מתיקה. כיון דאי קבע עלייהו סעודה מברך המוציא דינם כפת ממש ט"ז ודוקא אותן שבלילתן [עבה] ויש בהן תורת לחם וכ"כ בת"ח:
סעיף ז׳
פת בעה"ב אסורה לעולם אפילו קנאה פלטר ממנו ואפילו שלחה לישראל לביתו וכן אפי' שלחה אותה ישראל לאחר אסורה לעולם ושל פלטר מותרת לעולם אפי' קנאה בעה"ב ממנו שלא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו אלא אחר מי שהיה לו בשעת אפייה:
סעיף ח׳
יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל מותר אפי' של בעלי הבתים (וא"צ להמתין על פת כשר וכן נוהגין) (ב"י בשם א"ח):
סעיף ט׳
הדליק עובד כוכבים התנור ואפה בו ישראל או שהדליק ישראל ואפה עובד כוכבים או שהדליק העובד כוכבים ואפה העובד כוכבים ובא ישראל וניער האש מעט הרי זה מותר ואפי' לא זרק אלא עץ אחד לתוך התנור התיר כל הפת שבו שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסורה. (ואם נפח באש הוי כחיתוי) (עוד סימן קי"ג ובאגור בשם ר"י מולין והוא בתשובת מהרי"ל רכ"א):
סעיף י׳
אם אפו בתנור על ידי עובד כוכבים ג' פעמים ביום א' והכשירו התנור על ידי קיסם בב' הפעמים ובפעם השלישית לא הכשירו מותר (מרדכי) : הגה וי"א דאם הכשיר התנור פעם א' ולא עמד התנור מעת לעת בלא היסק אפילו אפאו בו כך כמה ימים הכל מותר מכח (י)הכשר הראשון (ארוך כלל ע"ד ואגור) ויש לסמוך על זה:
באר היטב (1)
(י) הכשר. וכתב הש"ד דאם הוא מסופק אם הכשיר ישראל התנור או לא שרי דהוי ספיקא דרבנן ולקולא וכ"כ הרב בת"ח:
סעיף י״א
פת של ישראל שאפאה עובד כוכבים בלי חיתוי דישראל ובלא קיסם אסור (ואסור) לזבוני לעובד כוכבים דילמא אתי לזבוני לישראל ואם פיתת הלחם לשנים מותר לזבוני לעובד כוכבים: הגה וה"ה לכל פת של עובד כוכבים שאסור ולכן נהגו שלא לקנות חתיכות פת מן העובד כוכבים דחיישינן שמא הוא פת איסור ומכרה לו ישראל כך (מרדכי פא"מ ובארוך):
סעיף י״ב
אם אפה עובד כוכבים הפת בלא חיתוי ישראל ובלא קיסם אפילו קרמו פני הפת בתנור מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפת צריך לתנור ומשביח באפייתו עדיין ויש מי שאומר שאפילו הוציא הפת יש תקנה להחזירו לתנור על ידי ישראל אם הוא משביח:
סעיף י״ג
מי שאינו נזהר מפת של עובד כובבים שהיסב אצל בעל הבית הנזהר מפת של עובד כוכבים ועל השלחן פת ישראל ופת של עובד כוכבים היפה משל ישראל (יא)יבצע בעה"ב מן היפה ומותר בכל אותה סעודה בפת של עובד כוכבים:
באר היטב (1)
(יא) יבצע. כתבו הט"ז וש"ך ומ"ש המחבר בא"ח סי' קס"ח דיסלק פת של עובד כוכבים מן השולחן עד אחר ברכת המוציא דשם מיירי שאין אחר מיסב אצלו אבל כאן כיון דישראל אחר מיסב אצלו אם לא יברך על פת נקיה איכא איבה ואע"ג דמשמע שם אם רק א' מיסב אצלו ליכא איבה דמאי אולמא האי מהאי מ"מ כיון דלענין ברכת המוציא מצוה לברך על היפה אם לא יברך איכא איבה טובא א"נ דוקא כשפת של שניהם שוה הוא דליכא איבה כשאין שם אלא א' אבל כשהפת מי שאינו נזהר נקי ויפה יותר ואפ"ה אין אוכלו ודאי איכא איבה:
סעיף י״ד
(יב)כותח של עובד כוכבים מותר ואין חוששין לפת עובד כוכבים שבו: הגה וכן כל מקום שנתערבה פת של עובד כוכבים בשאר מאכל בטל ברוב בין (יג)בלח בין ביבש אבל אסור לערב כדי לאכלו (ארוך):
באר היטב (2)
(יב) כותח. כתב הט"ז ואין לאסור משום חלב של עובדי כוכבים כי חלב טמא אינו עומד ואם נאמר שמעט נסיובא דחלבא איכא בו מ"מ בטל במיעוטו שהרי מעורב בה ואינו דומה לחמאה בסי' קט"ו שאינו מעורב בה עכ"ל רש"ל ולי הקטן נראה תמוה דנסיובי בחלבא ודאי אינו בטל במיעוטו וראיה מש"ס פ' אלו עוברין כותח הבבלי וכו' וגם בפ' אין מעמידין איתא דבחולב לכמכא והוא כותח דהחלב אסור אלא דכאן מיירי שנעשה בהכשר שישראל רואהו אלא שהעובד כוכבים נותן שם פת שלו דאין בזה משום איסור פת של עובד כוכבים עכ"ל:
(יג) בלח. אפילו הוא דבר חשוב ודינים אלו אפילו בבישולי עובד כוכבים ממש כ"כ באו"ה ובת"ח ומ"ש אבל אסור לערבו כתב בד"מ ע"ז ונ"ל דמ"מ יכול להיות שמותר לאכול בקערה אחת וליכא למיסר משום הטעם שנתערב ולא אסרו לערב לכתחלה אלא לאכול הפת עצמו אבל משום טעמא ליכא למיחש אך בהגהת ש"ד אוסר לכתחלה עכ"ל והש"ך כתב דאין זה מוכרח די"ל דמיירי ג"כ כשאוכל הפת עצמו ובלא"ה הא קערה היא כלי שני ואינו מבשל:
סעיף ט״ו
מי שנזהר מפת עובד כוכבים מותר לאכול בקערה עם מי שאינו נזהר ממנו ואף על פי שטעם פת עובד כוכבים מתערב בפת ישראל אינו חושש: הגה י"א דמי שנזהר מפת של עובד כוכבים ואוכל עם אחרים שאינן נזהרין מותר לאכול עמהם משום איבה וקטטה הואיל ואם לא יאכל עמהם פת שהוא עיקר הסעודה התירו לו משום איבה ואין ללמוד מכאן לשאר (יד)איסורין (ב"י בשם תשובה אשכנזית והוא תשובת מהרי"ל סימן ל"ה):
באר היטב (1)
(יד) איסורין. כתב הש"ך אפי' חמאה של עובד כוכבים וכיוצא בה במקום שנוהגין איסור דקיל נמי איסורייהו דדוקא בפת איכא איבה משום דעל הלחם יחיה האדם אבל לא בשאר מאכלים שכמה אנשים הם שאין נפשם תאיבה לאכול חמאה וכה"ג. וכתב בט"ז דהב"י הוכיח דמותר ליקח שאור של עובד כוכבים ולחמץ בו העיסה אפי' מי שנזהר מפת של עובד כוכבים כי לא גזרו חכמים בפת של עובד כוכבים על טעם כעיקר אבל על הפרורים שהם בעין ודאי אסורים כל זמן שלא נתבטלו ברוב עכ"ל:
סעיף ט״ז
יש מי שאומר שהנזהר מפת עובד כוכבים והוא בדרך אם יש פת של ישראל עד ד' מילין ימתין: (וכבר נתבאר לעיל דנוהגין להקל):
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.