שולחן ערוך יורה דעה

סימן ק״ז – דין המבשל ביצה ודבר מיאוס הנמצא בתבשיל

2 סעיפים · 7 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

המבשל ביצים הרבה בקליפתן לא יוציאם מהמים שנתבשלו בהם עד שיצטננו או יתן עליהם מים צוננים לצננם ואחר כך יוציאם משום דחיישינן שמא ימצא באחת מהן אפרוח ואם היה מוציא מהם קודם שיצטננו שמא היתה נשאר אותה שיש בה אפרוח עם האחרונות והיתה אוסרתן לפי שלא היה נשאר שם ששים לבטלו: הגה ואם לא עשה כן אלא עירה אותן (א)לקערה ונמצא אחת מהן טרפה יש אוסרין הכל דחיישינן שמא הטרפה נשאר לבסוף ולא היה ששים בקדרה לבטל ונאסר מה שבקדרה וחוזר ואוסר כל מה שבקערה (ב"י בשם סמ"ג ובארוך) וכן בדגים קטנים שנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כלם בפעם אחת אל תוך הקערה דאז יש לחוש שמא נשאר האיסור לבסוף ויש מתירין בכל ענין (טור בשם י"א) דלא מחזקינן איסור לומר דנשאר האיסור בלא ס' (בית יוסף בשם ר"ש) וכן (ב)עיקר ואפילו לדעת האוסרים אין לאסור הכלים שנתבשלו בו דמעמידין (ג)הכלי על חזקתו (ב"י בשם סמ"ג והגהות מיימוני):

באר היטב (3)

(א) לקערה. כתב או"ה דאם לא עירה אותן לקערה אלא נשארו בקדרה ועירה הרותחין מהן ג"כ אסור דשמא היתה ביצה האסורה בשולי הקדרה ונאסרו הביצים שאצלה דעד הנה שהיו המים מוליכין הטעם לכל הביצים היו כולן מסייעות לבטלן והשתא דליתנהו אין שאר הביצים מסייעות לבטל ומאחר שע"י לחלוחית מים שעליהם אוסרים מיהא גם את אחרים ונוגעים אח"כ באותה שנגעה בביצים האסורות לכן אסורות כולן ואפילו הן מאה עכ"ל ועיין בש"ך שמאריך בדין זה הרבה:

(ב) עיקר. מסקנת הט"ז דיש להחמיר דבביצים אסור ובדגים מותר כל זמן שאפשר שיש ס' נגד מעט המים שנשארו בקדרה אבל בביצים שאין דרכן להתבשל כ"כ הרבה לא מהני זה ואף לדעת המתירין יש להחמיר אם בישל ביצים הרבה בקדרה והיתה ביניהם א' שהיא אסורה והוציא כל אחת בכף א' דיש לחוש שמא הוציא האסורה בראשונה ונאסר הכף ממילא נאסרו האחרים אח"כ דהא דאמרינן לא מחזקינן איסורא כו' היינו מטעם דאמרינן איסורא ברובא איתא וכו' ע"ש ומיהו כל זה באיסור דאורייתא דס"ל דדם ביצים ג"כ אסור מן התורה אבל באיסור דרבנן יש להקל דומיא דנשפך בסימן צ"ח ע"ש ובאו"ה כתב דאפילו למאן דס"ל דם ביצים מדרבנן יש לאסור לאחר שנודע האיסור והט"ז חולק עליו ע"ש ואם דג טמא עם דג טהור וכן ביצה שיש בה אפרוח עם שאר ביצים מקרי מין במינו או לא עי' בש"ך סימן ק"א:

(ג) הכלי. ובתשובת מהרי"ל כתב דאין להתיר הכלים אלא אחר מעל"ע משום דהוי ספיקא דרבנן דנטל"פ:

סעיף ב׳

(ד)זבוב וכיוצא בו מדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם שנמצא בתבשיל זורקן והתבשיל מותר שאין פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת (ועיין ס"ק ו'): הגה וכן המנהג פשוט אף על גב דיש מחמירין דברי המקילין עיקר (ב"י פסק כרשב"א ורוקח וטור סי' ק"ד) ואין לשנות המנהג ואם לקח עם הכף דג טמא מן הקדירה או שאר דבר שאינו פוגם אסור (ה)להחזיר הכף לקדרה ואם החזירו צריך ס' מן הקדירה נגד האיסור ולא נגד כל הכף (ד"ע דלא אמרינן גבי (ו)כלי חתיכה נעשית נבילה) אבל אם היה מעט מן התבשיל עם האיסור בכף והוחזר לקדירה צריך ס' גם נגד מעט התבשיל דהרי נעשה (ז)נבילה בכף (ארוך כלל כ"ז):

באר היטב (4)

(ד) זבוב. ומ"ש בסימן פ"ד ס"ט דצריך ס' נגד התולע צריך לחלק בין זבוב לתולע שבפרי:

(ה) להחזיר. כתב בת"ח אע"פ דיש בכף ס' נגד האיסור [נאסר הכף] דאין משערין בכלים בס' כמ"ש בסי' צ"ב ס"ה:

(ו) כלי. והיינו דוקא בכלי של עץ ומתכות חדש אבל בישן או של חרס אפילו חדש נ"נ וצריך ס' נגד כל הכף וע"ל סימן צ"ח ס"ה:

(ז) נבלה. דאנו מחזיקין הכף ההיא שעתא כמו הקדרה עצמה מאחר שהוציאו עתה מהקדרה רותח וחשיב כ"ר לחומרא ומשמע דאפילו הוחזר לקדרה עם הכף א"צ אלא ס' נגד מעט התבשיל אבל א"צ ס' גם נגד כל הכף וקשה דכיון דידעינן דהיה מעט תבשיל עם האיסור בכף א"כ מאן לימא לן דאין כל הכף בלוע מאיסור דנהי דלא נ"נ מ"מ לא ידעינן כמה בלע וצ"ע עכ"ל הש"ך (ודבריו תמוהים בעיני כיון שיש ס' נגד האיסור וגם נגד מעט התבשיל ובכף לא אמרינן דנ"נ מהיכא תיתי יהא צריך ס' נגד כל הכף ודו"ק) ודין טעם זבוב בחלא ושכרא ע"ל ס"ס ק"ד:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.