שולחן ערוך אבן העזר

סימן כ״ג – איסור הוצאת זרע לבטלה ודברים המביאים לכך

7 סעיפים · 6 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

אסור להוציא (א)שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד:

באר היטב (1)

(א) שכבת זרע . בס"ח סי' קע"ו כתב שאם א' מתייר' שלא יכשול בא"א או באשתו נדה ח"ו טוב לו להוצי' זרע לבטלה משיכשל ח"ו באיסור א"א או בנדה רק יתענה מ' יום בימי הקיץ או ישב בקרח בימי החורף. וכתב ב"ש לפ"ז מ"ש כאן דעון מוצי' ש"ז חמור מכל עבירות הוא לאו דוק':

סעיף ב׳

אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב (ב)ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאלו הרג הנפש:

באר היטב (1)

(ב) יושב. משמע אפילו אם לא נדוהו מ"מ הוא בנידוי אבל הרמב"ן כתב שב"ד מצווין לנדותו עיין ב"ש ופרישה ובה"י:

סעיף ג׳

אסור לאדם שיקשה עצמו (ג)לדעת או יביא עצמו לידי הרהור אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט כדי שלא יבא לידי קישוי ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת מפני שהם עסוקים במלאכתם לא יבואו לידי הרהור:

באר היטב (1)

(ג) לדעת. כלומר ל"מ דהוצאת ש"ז ממש דאסור אלא אפי' קשוי או הרהור לדעת אסור דעי"ז בא לידי ש"ז לבטלה ב"ח:

סעיף ד׳

אסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידיו במבושיו כדי שלא יבא לידי הרהור ואפי' מתחת טבורו לא יכניס ידו שמא יבא לידי הרהור ואם השתין מים לא יאחוז באמה וישתין ואם היה נשוי (ד)מותר ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך (ה)לנקביו (ועיין בא"ח סימן ג'):

באר היטב (2)

(ד) מותר. משמע אפילו אין אשתו עמו מותר ב"ש וט"ז ומ"א בא"ח סי' ג' לא כ"כ ע"ש:

(ה) לנקביו. ולרחוץ אותו מקום עם שאר גוף דרך העברה מותר אבל להתעכב ברחיצת אותו מקום אסור סהד"י. וכתב כנה"ג עליו היינו כשרוחץ ואינו רואה ערותו דאם רואה ערותו אסור:

סעיף ה׳

אשה שיש לה אוטם ברחם ועי"כ כשבעלה משמש עמה זורה מבחוץ אסור (אבל מותר לשמש עם קטנה ואיילונית הואיל ומשמש כדרך הארץ) תוספות ומרדכי פ"ק דיבמות ונ"י פ' הבא על יבמתו:

סעיף ו׳

אסור לרכוב על בהמה בלא אוכף (פי' מרדעת באסט"ו בלע"ז): הגה בגמרא פרק כל היד משמע דאסור ללבוש מכנסיים אם לא עשויין כבתי שוקיים משום דמביא לידי השחתת זרע ואע"פ שאפשר לדחות דבגמרא לא קאמר אלא בימיהם שהיה להם תרומה ואיכא למיחש לטומאת הגוף מ"מ מדהביא הרא"ש בפסקיו משמע דאף בזמן הזה אסור (הכל ד"ע) ומה שנהגו היתר במרחץ אפשר לומר דבשעה מועטת לא אסרו כנ"ל עוד אסרו בגמ' (ו)לרחוץ עם אביו ואחיו ובעל אמו ובעל אחותו ונהגו עכשיו היתר בדבר הואיל ומכסין ערותן בבית המרחץ ליכא למיחש להרהורא (אגודה):

באר היטב (1)

(ו) לרחוץ עם אביו וחמיו ואחיו ובעל אחותו ובעל אמו. כצ"ל וכן אסור לרחוץ עם רבו אא"כ אם הוא במרחץ קודם לרבו אז מותר. וה"ה אם רבו צריך לו מותר. אבל עם אביו כו' דאסור משום הרהור מש"ה אסור אפי' אם הוא כבר במרחץ דרישה ב"ש:

סעיף ז׳

חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי (פי' הושאל לשון זה של הבאי לדברי הבל) לדברי האמת שהם אוחזת לבב הקדושים:

נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.