סימן כ״ב – איסור יחוד ועם מי אסור להתייחד
סעיף א׳
אסור להתייחד (א)עם ערוה מהעריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שיבעול אסור להתייחד עמה אלא היא ישנה בין הנשים והוא ישן בין האנשים ואם בא עליה ביאה ראשונה ואח"כ נטמאת מותר להתייחד עמה (ועיין בי"ד סי' קצ"ב):
באר היטב (1)
(א) ערוה. תוס' וטור כתבו יחוד מדאוריי'. והרמב"ם כתב יחוד מן הקבלה דאינו אלא רמז מתורה ולכן אין מלקין אותו אלא מכת מרדות. וע' בהרא"ם ח"ב סי' ג' ובספר מעשה חייא סי' כ"ג. ובכלל עריות נכלל חייבי לאוין פרישה. ובש"ס מבואר רב אסי אמר מותר להתייחד עם אחותו לפי שעה ודר עם אמו בקביעות וכתב הרא"ש דהלכה כרב אסי ועב"ש:
סעיף ב׳
כשאירע מעשה אמנון ותמר גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה ואע"פ שאינה ערוה בכלל ייחוד עריות היא ושמאי והלל גזרו על ייחוד כותית נמצא כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה בין ישראלית בין כותית מכין את שניהם מכת (ב)מרדות האיש והאשה (ג)ומכריזין עליהם: הגה ודוקא בידוע שנתייחד עמה אבל היא אינה (ד)נאמנת עליו (ריב"ש סי' רפ"א) ואפילו עד א' אינו נאמן (מהרי"ק שורש קפ"ט) ומ"מ במקום שנראה לבית דין דאיכא למיחש לאיסורא צריך להפרישן (שם בריב"ש): חוץ מאשת איש שאע"פ שאסור להתייחד עמה אם נתייחד אין (ה)לוקין שלא להוציא לעז עליה שזינתה ונמצא מוציאין לעז על בניה שהם ממזרים:
באר היטב (4)
(ב) מרדות. אבל אין אוסרים א"א על בעלה ולא פנויה על כהן בשביל היחוד תוס' וב"י:
(ג) ומכריזין עליהם. קאי על פנויה ע' ח"מ:
(ד) נאמנת. אפי' אם תובעת אותו ואומרת שהולד ממנו ואפי' אם בודאי בא עליה אמרינן שמא זנתה גם עם אחרים והוא פטור אפי' משבועה משום דהתורה האמינו ריב"ש סי' מ"א. אע"ג דאם תובעת אותו שיתן לה האתנן חייב שבועה מ"מ על הולד הוא נאמן בלא שבועה וע"ל סי' ד' סק"ל:
(ה) לוקין. וע"ל סי' כ"א סק"ג מש"ש בשם ר"ו וצ"ל שם איירי נמי בפנויה. ועמ"ש הב"ח וב"ש:
סעיף ג׳
וכל אשה שאסור להתייחד עמה אם היתה אשתו עמו ה"ז מותר להתייחד מפני שאשתו משמרתו אבל לא תתייחד ישראלית עם הכותי ואע"פ שאשתו עמו:
סעיף ד׳
אין מוסרין תינוק ישראל לכותי ללמדו ספר וללמדו אומנות:
סעיף ה׳
לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים (ו)הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם וכן לא יתייחד איש אחד אפי' עם נשים הרבה: הגה וי"א דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים אם הוא בעיר (טור בשם הרא"ש) וסתם אנשים כשרים הם (ר"ן פ"י יוחסין) אבל אם הם פרוצים אפילו עם י' אסור וכ"ז בעיר אבל בשדה או (ז)בלילה אפילו בעיר בעינן ג' (ב"י בשם הראב"ד) אפילו בכשרים (גם זה טור בשם הרא"ש) ויש מתירין איש א' עם נשים הרבה אם אין עסקו עם הנשים (טור בשם רש"י):
באר היטב (2)
(ו) הרבה. יש להסתפק אם דוק' אשה א' אבל שתי נשים עם שני אנשים רבים מיקרי ושרי או אחת ל"ד וה"ה שתים ולא מיקרי רבים בפחות משלשה נשים ושלשה אנשים ח"מ. וב"ש כתב דנשמע להרמב"ם דס"ל שתי נשים אסורות להתייחד עם אנשים הרבה דאל"כ למה ליה למיכתב עד שתהיה אשתו של א' מהם תיפוק אפי' אם אחת לאו אשת א' מהם היא מותר ע"ש. ואינו מוכרח די"ל דהרמב"ם הוצרך לכתוב זה מחמת אידך דין דאיש א' מותר להתייחד עם נשים הרבה אם אשתו עמו. וא"ל דא"כ ה"ל למכתוב אצ"ל דין הב' דאיש א' עם נשים הרבה. עב"ח ולק"מ ודו"ק: ועיין ברמב"ם ובכ"מ פכ"ב מהא"ב. ופרישה בשם מהרש"ל הביא כמ"ש הב"ש. ואשה א' עם אנשים הרבה וא' מהם הוא בעלה מותר דבעלה משמרה. איש א' עם נשים הרבה מותר כשאשתו עמו. ודוקא אשתו המותרת לו אבל חתן שפירסה אשתו נדה קודם שבעל אסור להתייחד עם הנשים אפילו שאשתו עמו מהרי"ט בחדושיו לכתובות וכ"כ כנה"ג. עב"ש:
(ז) בלילה. שמא יצטרך א' לנקביו וילך ממנה ותשאר היא עם א'. וכתב בד"מ בשם רי"ו דוק' כשילכו עמה לשמור אותה אז לא ילכו שניהם ממנה וישאר א' עמה אבל אם אין הולכים עמה לשמור מותר דאם יצטרך א' לנקביו ילך גם השני עמו ותשאר היא לבדה ול"ח שמא ישאר א' עמה דהא בכשרים איירי ולא יעבור במזיד. ובלילה אסורים להתייחד דחיישינן שמא ישן א' מהם וישאר השני עמה. וכתב בפרישה מזה נתפשט המנהג דהנשים לוקחים עמהם תינוק או תינוקות ונוסעים עם העגלון ערל משום כשתצטרך היא או התינוק לנקביו תלך היא עם התינוק. אבל ב"ח בשם מהרש"ל כתב דאסור דלא שרי בקטנה אלא לגבי יחוד בית בעיר אבל ביחוד דרך לא שרי ע"ש וכ"כ בה"י ע"ש ועיין מהר"ם פדוואה סי' כ"ו:
סעיף ו׳
נשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין ליחוד היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים או אנשים מבפנים והנשים מבחוץ ופירשה אשה לבין האנשים או איש א' לבין הנשים אסורים משום ייחוד:
סעיף ז׳
אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים אסור לו להתייחד עם הנשים כיצד יעשה יתעסק עמהם ואשתו עמו או יפנה למלאכה אחרת:
סעיף ח׳
אשה שבעלה בעיר אין (ח)חוששין להתייחד עמה מפני שאימת בעלה עליה ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו או אם קינא לה בעלה עם זה לא יתייחד עמה אע"פ שבעלה בעיר:
באר היטב (1)
(ח) חוששין. ולתוס' ליכ' איסור. ולרש"י אסור ואין לוקין עיין. ב"ח:
סעיף ט׳
בית שפתחו פתוח (ט)לרשות הרבים אין חשש להתייחד שם עם ערוה:
באר היטב (1)
(ט) לרשות הרבים. ואם קינא לה אסור ת"ה סימן רמ"ד. והוא הדין אם גס בה אסור. חלקת מחוקק. הא דפתחו פתוח לרשות הרבים אין חוששין. דוקא ביום אבל בלילה לא. ובלילה נמי דוקא בשתי שעות או ג' שעות ויותר שבני אדם מצויים בבתיהם ואין עובר ושב אבל בחצי שעה של לילה שבני אדם עוברים ושבים ועדיין לא כלתה רגל מן השוק כיום חשיבא ליה ואין חוששין ליחוד כנה"ג בשם תשובת כ"י ע"ש:
סעיף י׳
מותר להתייחד עם שתי יבמות או עם שתי צרות או עם אשה וחמותה או עם אשה ובת בעלה או עם אשה ובת חמותה מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו וכן עם אשה שיש עמה (י)תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה:
באר היטב (1)
(י) תינוקת. כבר כתבתי בשם ב"ח בשם רש"ל דביחוד דרך לא מהני קטנה דדוק' בבית מהני עיין ב"ש:
סעיף י״א
תינוקת שהיא פחותה מבת שלש ותינוק פחות מבן ט' מותר להתייחד עמהן שלא גזרו אלא על יחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה:
סעיף י״ב
אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים ואם נתייחד אין מכין אותו מפני שהוא ספק אבל האיש מתייחד עם האנדרוגינוס ועם הטומטום:
סעיף י״ג
תקנו חכמים שיהיו הנשים מספרות זו עם זו בבית הכסא כדי שלא יכנס שם איש ויתייחד עמהן: (וי"א דוקא בימיהם שהיו בתי כסאות בשדות אבל בזמן הזה שהן בעיר אין לחוש) (הגהות מיימוני פרק ב' מהלכות א"ב):
סעיף י״ד
לא תלך אשה בשוק ובנה אחריה שמא יתפס בנה ותלך אחריו להחזירו ויתעוללו בה הרשעים שתפסוהו:
סעיף ט״ו
אין ממנין אפילו אדם נאמן וכשר להיות שומר בחצר שיש בו נשים אע"פ שהוא עומד בחוץ שאין אפוטרופוס לעריות:
סעיף ט״ז
לא ימנה אדם אפוטרופוס על ביתו שלא ינהיג אשתו לדבר עבירה:
סעיף י״ז
אסור לת"ח לשכון (יא)בחצר שיש בו אלמנה אפי' אינו מתייחד עמה מפני החשד אא"כ אשתו עמו:
באר היטב (1)
(יא) בחצר. כ"כ הרמב"ם. והראב"ד ס"ל דוק' להתאכסן אצלה אסור אבל לדור בחצר מותר. ולהרמב"ם מותר להתאכסן ואסור לדור עמה בקביעות. והמתאכסן דאסור לראב"ד היינו כשאוכל משלה אבל אם משלם לה מותר כ"כ ט"ז ב"ש:
סעיף י״ח
אלמנה אסורה לגדל כלב מפני החשד:
סעיף י״ט
לא תקנה אשה עבדים זכרים אפי' קטנים מפני החשד:
סעיף כ׳
מי שאין לו אשה לא ילמד (יב)תינוקות מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם (יג)ונמצא מתגרה בנשים וכן אשה לא (יד)תלמד קטנים מפני אבותיהם שהם באים בגלל בניהם ונמצאו מתייחדין עמה ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו:
באר היטב (3)
(יב) אשה. המחבר פסק אפי' היה לו אשה ואינה שרויה עמו אסור להיות מלמד. מיהו המגיד ס"ל דוק' רווק שלא היה לו אשה אסור. ובה"י תמה על מנהג שנהגו היתר ללמוד בקהלות אחרות ואין אשתו עמו ונ"ל דסומכין על סברת המגיד ב"ש ועיין כנה"ג:
(יג) תינוקות. עם זכרים או נקבות. וכן אשה לא תלמד עם ילדים או ילדות פרישה ב"ש:
(יד) לא תלמד וכו'. אפילו יש לה בעל לפי שאין דרך איש להיות תמיד בביתו עיין מ"ש הב"ש. מי שאין לו אשה לא ישכור משרתת אלמנה אפי' אם יש לה בן אצלה דלא בכל שעה יהיה הבן שם והיינו אם הוא דר לבדו בבית מהר"י ווייל סימן נ"ה ע"ש:
נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.