הדף היומי · יום 29 מתוך 33 במסכת

מסכת ערכין דף ל׳

יום ה׳ · 17/12/2026 · · Daf Yomi Arachin 30
אין שיעור מוקלט לדף זהאם יתקיים שיעור על דף זה – הוא יופיע כאן לאחר השידור

דף ל׳ עמוד א

רש״י27

ורב ענן דהוה מספקא ליה בהי הדרי ובהי לא הדרי הך ברייתא דצריך גט שיחרור לא הוה שמיעא ליה ומהא דאמר שמואל אינה מכורה לא הוה מצי למשמע מידי דממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דלמא מעות שנתן לוקח למוכר מתנה הן ביד מוכר ואיכא בין רב לשמואל הך דפרישית לעיל:

ומעות חוזרין דאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם פקדון ולשמואל גמר ונתן לשם מתנה:

דקנסת ללוקח גבי מוכר עבדו בחוצה לארץ דאמרי' לא הדרי זביני ויוצא עבד לחירות ומפסיד לוקח:

ליקנסיה למוכר שיהו מעות חוזרין ויוציאו מוכר לחירות:

לאו עכברא גנב עכבר הגונב ומניח בחוץ אם לא היה לו חור להניח בו לא היה גונב הלכך חורא גנבא וקא גניב ליה ה"נ אם לא היה מוצא לוקח לא היה מוכרו:

חורא מנא ליה החור מאין לו הגניבה:

דאיתא לאיסורא דהיינו לוקח שהעבד אצלו:

[הב ליה דמיה פי' דמי הניר קמ"ל]:

שלא יאמר מוכר הבא לפדותה לסוף שתי שנים הנח לפני מליאה פירות כדרך שהנחתי לפניך כשמכרתי לך:

במספר שני תבואות משמע כל תבואות שבשתי שנים מדהוה ליה למיכתב מספר שנים או מספר תבואות דהוי משמע שתי תבואות:

מתני' אינו מחשב המוכר כשבא לגאלה אלא עם הראשון ומחשב כמה שנים היו משמכרה לו עד שנת היובל ומחשב כמה מגיע מן המנה לכל שנה ולפי אותו חשבון ינכה לו לוקח לכל שנה ושנה שאכלה והמותר יחזיר לו:

[לאיש] אשר מכר לו והשיב את העודף לאיש וגו' בגואל שדה ממכרו כתיב:

לאיש אשר בתוכה ובגמ' פריך מנלן דדרשינן לקולא לידרוש לחומרא:

לא ימכור שדה רחוקה שיש לו כדי לגאול זו שהיא קרובה לו. בגמרא מפרש מנלן:

ולא ילוה מעות כדי לגאלה:

מותר בכולן המקדיש שדהו מותר למכור שדה אחרת או ללות כדי לגאלה וגואל לחצאין אם אינו מספיק לגאול את כולה יגאל חציה ולכשיוכל יגאלנה כולה:

גמ' והשביחה מאליה:

העודף שבידו הנשאר בידו מן הדמים שקיבל לאחר שינכה לו הלוקח חשבון המגיע לכל שנה שאכלה:

הכסיפה נתקלקלה ופחתו דמיה:

שבקרקע עודף שהקרקע שוה יותר על מה שמגיע לחשבון שמנכה לו הלוקח לשנים שאכלה דהאי עודף איכא למדרש להכי ולהכי:

מאי בינייהו בין רבי לר' דוסתאי מ"מ בין למר בין למר לקולא אזלינן:

כגון דאייקר וזל ואייקר שמכרה לו במאתים ומכרה ראשון לשני במנה ונתייקרה ביד השני ועמדה על מאתים. לרבי דאמר לאיש אשר בתוכה לא יהיב אלא מנה כמה דיהיב בה שני לר' דוסתאי יהיב מאתים דאי אמרת עודף שבידו הא מאתן שקיל מקמא ואי אמרת עודף שבקרקע הא מאתן שויא:

גאולה גאולה כתיב הכא (ויקרא כ״ה:כ״ו) ומצא כדי גאולתו וכתיב בעבד עברי (שם) גאולה תהיה לו:

אלא ממנה כשבא לפדות עצמו מחשב כמה שנים משעה שנמכר (עד שנת היובל) ומחשב כמה מגיע מאותו מנה לכל שנה ושנה ואם עברו שתים או שלש שנים ינכה לו אדוניו לפי חשבון המגיע לכל שנה כדכתיב כימי שכיר יהיה עמו:

כפי שניו משמע כפי שנים שעמד בהן כלומר לפי מה שהוא שוה באותה שעה:

אין לי וכו' דהאי קרא בנמכר לעובד כוכבים כתיב כדכתיב (שם) וכי תשיג יד גר ותושב וכו':

שכיר שכיר כתיב הכא (שם) כימי שכיר יהיה עמו וכתיב בנמכר לישראל (דברים ט״ו:י״ח) כי משנה שכר שכיר עבדך וגו':

ורב ענן ברייתא לא שמיעא ליה ודשמואל ממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דלמא אינה מכורה ומעות מתנה מידי דהוה אמקדש אחותו דאיתמר המקדש אחותו רב אמר מעות חוזרין ושמואל אמר מעות מתנה

א"ל אביי לרב יוסף מאי חזית דקנסינן ליה ללוקח נקנסיה למוכר

אמר ליה לאו עכברא גנב אלא חורא גנב אי לאו עכברא חורא מנא ליה מסתברא היכא דאיתיה לאיסורא קנסינן:

היתה שנת שדפון כו': השתא הובירה עולה לו נרה מיבעיא

נרה איצטריך ליה סלקא דעתך אמינא אמרינן ליה הב ליה דמיה וליסק קמ"ל:

רבי אליעזר אומר מכרה לו כו': תניא ר"א אומר מנין שאם מכרה לו לפני ראש השנה מליאה פירות שלא יאמר לו הנח לפני כדרך שהנחתי לפניך תלמוד לומר (ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים:

מתני׳ מכרה לראשון במנה ומכר ראשון לשני במאתים אינו מחשב אלא עם הראשון שנאמר {ויקרא כה } [לאיש] אשר מכר לו

מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנה אינו מחשב אלא עם האחרון שנאמר (ויקרא כה, כז) וחשב את שני ממכרו והשיב את העודף לאיש (אשר מכר לו) לאיש אשר בתוכו

לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב ברעה ויגאל ביפה ולא ילוה ויגאל ולא יגאל לחצאין ובהקדש מותר בכולן זה חומר בהדיוט מבהקדש:

גמ׳ תנו רבנן מכרה לראשון במנה ומכרה ראשון לשני במאתים מנין שאינו מחשב אלא עם הראשון ת"ל [לאיש] אשר מכר לו

מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנה מנין שאין מחשבין אלא עם השני ת"ל לאיש [לאיש] אשר בתוכו דברי רבי

רבי דוסתאי בן יהודה אומר מכרה לו במנה והשביחה ועמדה על מאתים מנין שאינו מחשב אלא במנה שנאמר והשיב את העודף העודף שבידו

מכרה לו במאתים והכסיפה ועמדה על מנה מנין שאין מחשבין אלא במנה שנאמר והשיב את העודף העודף שבקרקע

מאי בינייהו דאייקר וזל ואייקר

וממאי דלקולא דלמא לחומרא

לא ס"ד דגמר {ויקרא כה } גאולה {ויקרא כה } גאולה מעבד עברי

והתם מנלן דתניא נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים מנין שאין מחשבין אלא ממנה שנאמר (ויקרא כה, נא) מכסף מקנתו

נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מנין שאין מחשבין אלא ממנה שנאמר (ויקרא כה, נב) כפי שניו

ואין לי אלא עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים שנגאל וידו על העליונה נמכר לישראל מנין ת"ל {ויקרא כה } שכיר {דברים טו } שכיר לגזירה שוה

אמר אביי

תוספות3

דלמא אינה מכורה ומעות מתנה מידי דהוה אמקדש אחותו ומיהו לפי האמת שהוכחנו דמעות חוזרים אמרי' דלא דמי למקדש אחותו לפי שאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם מתנה אבל במוכר שדהו בשנת היובל אין העולם בקיאין בכך ולא גמר לשום מתנה:

לא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב ה"ה איפכא דלא אלא אורחא דמילתא נקט:

איכא בינייהו דאייקר וזל ואייקר ה"ה דהוה מצי למימר דאייקר וזל בלוקח אחד בלבד דאילו לרבי דלא דריש העודף בין לאיש אשר מכר בין לאיש אשר בתוכה צריך לגואלה כפי המכר דהיינו ביוקר ולרבי דוסתאי ברבי יהודה אזלינן בתר העלוי שבקרקע ונגאלת כפי העלוי אלא לפי דאיירי במתניתין בשני מוכרין ניחא ליה למינקט נמי איכא בינייהו בשני מוכרין:

דף ל׳ עמוד ב

תוספות4

דתניא כי טוב לו עמך הכי איתא בכל הספרים ונראה דלא גרסינן הכי דאין זה כי אם סיפור דברים של העבד כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך ואין זה ציווי אלא גרס כדאיתא בסיפרי כתושב כשכיר יהיה עמך דהיינו ציווי:

כמה קשה אבקה של שביעית פירוש דהיינו סחורה דאין זה עיקר האיסור דעיקר האיסור הוא חרישה וזריעה ואם תאמר ומנלן דעל ידי סחורה בלבד קלקולים אלו שמפרש כאן באין עליו דלמא על ידי חרישה וזריעה דוקא הם באים וי"ל דהיינו מדה כנגד מדה ע"י שמכר פירות שביעית הוא מוכר את אשר לו:

או לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה לפי שסופן של עבודות כוכבים ליעקר דריש הכי:

ואימא היכא דעבד תרתי ופיישי ד' כו' פירש רש"י ולא בהכסיף והשביח מישתעי מידי ול"נ דא"כ אין זה כי אם מפשטיה דקרא ובלא ייתור שמעינן ליה ומשמע דרב נחמן בר יצחק מיתורא קא מפיק לכן נראה לפרש ואימא היכא דעבד תרתי ופייש ארבע ניתיב ליה ארבע מכסף מקנתו בין הכסיף בין השביח והיכא דעבד ארבע ופייש ליה תרתי ניתיב ליה תרתי כפי שניו בין הכסיף בין השביח ולהכי אתא יתורא דקרא דלעולם אחר הסמוך אזלינן:

הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מרבנן לאביי איכא למידרשינהו לקולא ואיכא למידרשינהו לחומרא ממאי דלקולא אימא לחומרא

לא סלקא דעתיך מדאקיל רחמנא גביה דתניא (דברים טו, טז) כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי קרקע מיכן אמרו הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו

אדרבה נחמיר עליה מדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר רבי יוסי בר' חנינא בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית

אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו שנאמר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו וכתיב (ויקרא כה, יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד

לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו שנאמר (ויקרא כה, כה) וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו

לא באת לידו לסוף מוכר את ביתו שנאמר (ויקרא כה, כט) ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה מאי שנא התם דקאמר לא הרגיש ומאי שנא הכא דקאמר לא באת לידו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו

הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשית לו כהיתר

(לא באת לידו לסוף שלוה ברבית שנאמר (ויקרא כה, כה) וכי ימוך אחיך וגו' וכתיב אל תקח מאתו נשך ותרבית)

לא באת לידו עד שמוכר את בתו שנאמר (שמות כא, ז) וכי ימכור איש [את] בתו לאמה ואע"ג דבתו בהאי ענינא ליתא ניחא לאיניש דליזבין ברתיה ולא ליזיף בריביתא דאילו התם מיגרעא ואזלא ואילו הכא קא מוספא ואזלא

לא באת לידו לסוף שמוכר את עצמו שנאמר (ויקרא כה, לט) כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא לך אלא לגר שנאמר לגר ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר לגר תושב

משפחת גר זה העובד כוכבים כשהוא אומר או לעקר (משפחת גר) זה הנמכר ונעשה משרת לעבודת כוכבים עצמה

א"ל הא אהדריה קרא ותנא דבי רבי ישמעאל הואיל והלך ומכר עצמו לעבודת כוכבים אידחה אבן אחר הנופל ת"ל ((ויקרא כה, לב) גאולת עולם תהיה לו וביובל יצא) אימא גאולה תהיה לו דלא ליטמע בעובדי כוכבים ולעולם לענין פדיונו נחמיר

אמר רב נחמן בר יצחק כתיב (ויקרא כה, נא) אם עוד רבות בשנים וכתיב (ויקרא כה, נב) אם מעט נשאר בשנים

וכי יש שנים מרובות ויש שנים מועטות אלא נתרבה כספו מכסף מקנתו נתמעט כספו כפי שניו

ואימא היכא דעבד תרתי ופיישי ארבעי ליתב ליה ארבע מכסף מקנתו והיכא דעבד ארבע ופיישי תרתי ליתב ליה תרתי כפי שניו

א"כ נכתוב אם עוד רבות שנים מאי בשנים נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו נתמעט כספו בשנים כפי שניו אמר רב יוסף דרשינהו רב נחמן להני קראי כסיני:

לא ימכור ברחוק כו': מנא הני מילי דת"ר (ויקרא כה, כו) והשיגה ידו יד עצמו שלא ילוה ויגאל

ומצא פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב ברע ויגאול ביפה כדי גאולתו כדי גאולה הוא גואל ואינו גואל לחצאין

למימרא דמצא השתא משמע ורמינהו {דברים יט } ומצא פרט לממציא עצמו מיכן אמר רבי אליעזר אם משיצאה אבן מתחת ידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה פטור אלמא מצא מידי דאיתיה מעיקרא משמע

אמר רבא הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא הכא דומיא דהשיגה ידו מה השיגה ידו דהשתא אף מצא נמי דהשתא והכא דומיא דיער מה יער מילתא דאיתיה מעיקרא אף מצא מילתא דאיתיה מעיקרא:

ובהקדש כו': מנא ה"מ דת"ר (ויקרא כז, יג) ואם גאל יגאל מלמד שלוה וגואל וגואל לחצאין

אר"ש מה טעם לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת לבעלים ביובל הורע כחו שאינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין

אבל מקדיש שדה אחוזה הואיל שהורע כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה יוצא לכהנים יפה כחו שלוה וגואל וגואל לחצאין

רש״י23

הריני משובח במקומי שאני דרשן ובקי כבן עזאי שהיה משתבח בשוקי טבריא כדתניא בבכורות בפ' תשיעי (דף נח.) בן עזאי אומר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום:

איכא למדרשינהו הני קראי דעבד עברי:

קיבר שגונדיי"ר:

מדרבי יוסי בר' חנינא דודאי לא בא לידי כך אלא מפני שהיה רשע ועושה סחורה בפירות שביעית:

אבקה של שביעית הסוחר בפירות שביעית. ולהכי קרי ליה אבק שאין זו עיקר מצותה של איסור שביעית:

וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר ודרשי' סמוכין והכי אמר רחמנא אם לא תשמרו מצות יובל סופכם למכור מטלטלין וכלי תשמיש:

לא הרגיש לא נזדעזע לשוב מן העבירה:

לא באת לידו משמע שלא יעלה על לבו שיהא עושה שום עבירה:

נעשית לו כהיתר דומה בעיניו כהיתר. הלכך ברישא דלא עבר עדיין אלא פעם אחת תני הרגיש דמשמע שהיה יודע ונותן אל לבו שהיה עובר אבל לא נרתע מן העבירה ועשאה ובפעם שניה תני לא באת לידו שאפילו על לבו אין עולה שתהא עבירה:

ניחא ליה לאיניש דליזבין ברתיה ולא לוזיף בריביתא דריבית כתיב בהאי ענינא דכתיב (ויקרא כה) אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' והא ודאי מקמי הכי כבר זבנה לברתיה דבהכי ניחא ליה:

פדיון בתו מגרעא ואזלא שסתם מכירת הבת אינה שתהא שפחה אלא עד שיגיעו ימי נערות ואם בא לפדותה בתוך כך מחשב הדמים שמכרה כמה מגיע לכל שנה שהיתה ראויה להיות ביד האדון ולפי אותו חשבון המגיע לכל שנה מנכה לו האדון לכל שנה ושנה ששמשתו כדתניא בקדושין (דף יא.) והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה:

ונעשה משרת שהיה נעשה משרת לעבודת כוכבים לחטוב עצים ולשאוב מים:

א"ל אביי לההוא מרבנן אפ"ה הא אהדריה קרא שיהו מרחמין עליו:

אדחה אבן כלומר שלא יגאל לעולם:

נחמיר עליה שאם נמכר במנה והשביח יחשב במאתים או אם נמכר במאתים והכסיף יחשב במאתים כדכתיב (שם) מכסף מקנתו:

וכי יש שנים מרובות שתהא שנה יתירה מחבירתה דקאמר קרא אם עוד רבות בשנים או שנה פחותה מחבירתה:

אלא הכי קאמר קרא אם יש ריבוי בכספו בשנים שהוא עומד בהן כלומר מה שהשביחו ישיב גאולתו מכסף מקנתו דאין מחשב אלא כמה שנמכר ואם מעט נשארו דמיו בשנים שהוא עומד בהן כגון שהכסיף כפי שניו ישיב את גאולתו:

ואימא הכי קאמר קרא היכא דפלח ליה תרתי שני ופשו ארבעי עד יובל ליתיב ליה כמה שמגיע לארבע שנים מכסף מקנתו לפי חשבון שקנאו:

כפי שניו לפי שנים שהיה עדיין חייב לעובדו ולאו בהכסיף והשביח משתעי קרא:

ומצא את רעהו ומת שהיה חבירו מצוי שם בשעה שהרים זה הגרזן חייב פרט לממציא את עצמו דפטור זה מגלות:

מה השיגה ידו דהשתא דודאי מעיקרא כשמכרה לא היתה ידו משגת כדכתיב (שם) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו:

ואם גאל יגאל המקדיש וגו' מלמד שלוה מאחר וגואל ואם ירצה יגאל לחצאין:

הורע כחו כדאמרן לעיל:

נוסח הגמרא: דפוס וילנא (תלמוד בבלי, ויקיטקסט) באמצעות ספריא, ברישיון CC-BY-SA. רש״י ותוספות: דפוס וילנא, באמצעות ספריא.