הדף היומי · יום 4 מתוך 33 במסכת

מסכת תמורה דף ה׳

יום ו׳ · 25/12/2026 · · Daf Yomi Temurah 5
אין שיעור מוקלט לדף זההשיעורים משודרים בימים א׳–ה׳

דף ה׳ עמוד א

רש״י25

הא נמי לילקי כלומר תינח לאביי דאמר דהיכא דמהני לילקי להכי קתני הכא דאינו לוקה דהא לא מהני מאי דעבד שיכול להחזירה אלא לרבא דאמר דלא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הכא אע"ג דלא מהני לילקי נמי משום דעבר אמימרא דרחמנא:

לא יוכל לשלחה כל ימיו דמשמע דכל ימיו לא יוכל לשלחה דאם גירש יחזיר דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי והילכך לא עבר אמימרא דרחמנא אבל בעלמא אע"ג דלא מהני ודאי לוקה משום דעבר אמימרא דרחמנא:

ולאביי דאמר דהיכא דמהני לקי אבל אי לא מהני לא לקי לדידיה למאי איצטריך למיכתב כל ימיו לאשמועינן דקאי בעמוד והחזיר ואהכי לא לקי משום דהוי קום עשה אפי' לא כתיב כל ימיו שמעינן לדידיה דלא לקי כיון דלא מהני דיכול להחזירה:

איסורא עבד לה שגירשה אבל מילקא לא לקי והרשות בידו ואי בעי ליהדר ואי לא בעי לא ליהדר:

קמ"ל כל ימיו ולימד לך הכתוב דחובה בידו להחזירה והשתא כל ימיו בעמוד והחזר קאי והלכך לא לקי ולאו משום דהוי קום עשה:

ל"א תיובתא לאביי דאמר לעיל דמהני דהא חזינא הכא בלא יוכל לשלחה דלא מהני דיכול להחזירה וקשיא לאביי אבל לרבא דאמר לעיל לא מהני ודאי ניחא דהכי קתני הכא דיכול להחזירה דלא מהני. אמר לך אביי שאני התם דאמר קרא כל ימיו כלומר בעלמא מהני והכא באונס שגירש להכי מחזיר משום דכתיב כל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי:

ורבא אמר לך כלומר לרבא דאמר דכל לא תעשה שבתורה לא מהני לדידיה למאי הלכתא איצטריך למיכתב כל ימיו לאשמועינן דקאי בעמוד והחזר פשיטא דבכל דוכתא נמי שהוא לא תעשה לא מהני ומשני רבא אי לא כתיב כל ימיו הוה אמינא לילקי משום דעבר אמימרא דרחמנא והדר ניהדר לה שיהא מחזירה לאחר שילקה:

והוה ליה אונס כלומר להכי תיסק אדעתין דלילקי דהוי אונס דעובר אלאו דלא יוכל לשלחה וליכא אלא לאו גרידתא להכי כתיב כל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזר קאי דלא הוי לאו גרידתא דהא אית ביה קום עשה ולא לקי. ולהך לישנא הויא הכי כולה מסקנא דשמעתא:

חלבו אין שיהא תורם מן היפה על היפה:

גרוע לא מן הגרוע כגון מן הרע על היפה הוא דאינו תורם והיינו מילתא דקאמר רחמנא לא ליעביד. ולאו משום דהוי לאו ממש אלא לאו הבא מכלל עשה הוא:

תרומתו תרומה אלמא דמהני וקשיא לרבא דאמר לא מהני:

ולאביי דאמר דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד מהני הכא בתורם מן הרעה על היפה למאי הלכתא איצטריך למכתב ולא תשאו עליו חטא דמשמע דמהני:

המובחר תורם מן היפה:

חוטא לא מיקרי דליכא אלא איסורא בעלמא:

קמ"ל ולא תשאו עליו חטא דאפי' חוטא מיקרי:

ליתן חלב לזה וחלב לזה דלהכי כתיב חלב חלב תרי זימני חד בתירוש וחד ביצהר לאשמועינן דיתן חלב לזה שיפריש בפני עצמו מן המובחר של זה כגון ממין על מינו דהיינו יצהר על יצהר:

וחלב לזה מתירוש על תירוש ולא ממין על שאינו מינו כגון מיצהר על תירוש ומתירוש על יצהר:

אין תרומתו תרומה אלמא לא מהני וקשיא לאביי דאמר מהני:

שאני התם דאמר קרא ראשיתם כלומר דשנה עליו הכתוב לעכב דלא יתרום ממין על שאינו מינו ואהכי אם תרם לא מהני:

וכן אמר רבי אילעא דלהכי לא מהני משום דראשיתם כתיב דשנה עליו הכתוב לעכב:

ולרבא דאמר לא מהני לדידיה אמאי איצטריך למכתב ראשיתם משום דלא מהני: אמר לך רבא איצטריך למכתב ראשיתם דאי לא הוה אמינא חלב חלב אין תורמין מזה על זה:

ה"ג אבל תירוש ודגן דחד חלב כתיב בהו כלומר דבין תירוש ודגן לא כתיב אלא חד חלב דכתיב וכל חלב תירוש ודגן אימא דמצי תרם מהאי אהאי מדגן על תירוש ומתירוש על דגן ודגן על דגן דכולהו מיני דגנים מזה על זה כגון חטה על שעורה להכי הדר כתב רחמנא ראשיתם כו':

חרמי כהנים חרמי ישראל הניתנים לכהנים:

אלמא לא מהניא דאם פדאן לא עשה ולא כלום כדקתני אין להם פדיון:

בהווייתו שאינו יוצא לחולין על ידי פדיון:

מיתיבי אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואי אמרת כיון דעבר אמימרא דרחמנא לקי הא נמי לילקי תיובתא דרבא

אמר לך שאני התם דאמר קרא (דברים כב, יט) כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר

ולאביי אי לאו דאמר רחמנא כל ימיו הוה אמינא איסורא הוא דעבד ליה אי בעי ליהדר ואי בעי לא ליהדר קמ"ל

לישנא אחרינא מיתיבי אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר קתני אם ישראל הוא מחזיר תיובתא דאביי

שאני התם דרחמנא אמר כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר

ורבא אמר לך אי לא כתב רחמנא כל ימיו הוה אמינא לילקי וליהדר דהוה ליה לאו גרידא דכתיב לא יוכל לשלחה אהכי כתב קרא כל ימיו לשווייה לאונס ללא תעשה שניתק לעשה דאין לוקין עליו

והרי תורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר (במדבר יח, כט) מכל חלבו

חלבו אין גירועין לא ותנן אין תורמין מן הרעה על היפה ואם תרם תרומתו תרומה אלמא מהני תיובתא דרבא

אמר לך רבא שאני התם כרבי אילעא דא"ר אילעא מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר (במדבר יח, לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מיכן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה

ולאביי אי לאו דאמר רחמנא ולא תשאו עליו חטא ה"א הכי אמר רחמנא עביד מצוה מן המובחר ואי לא עביד חוטא לא מיקרי קמ"ל

והרי ממין על שאינו מינו דאמר רחמנא (במדבר יח, יב) כל חלב יצהר ליתן חלב לזה וחלב לזה ותנן אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה אלמא לא מהני תיובתא דאביי

אמר לך אביי שאני התם דאמר קרא (במדבר יח, יב) ראשיתם ראשית לזה וראשית לזה וכן אמר ר' אילעא ראשית

ולרבא אי לאו דאמר רחמנא ראשית הוה אמינא (במדבר יח, יב) תירוש ויצהר דכתיב בהו חלב חלב דאין תורמין מזה על זה

אבל תירוש ודגן דגן ודגן דחד חלב כתיב בהו כי תרים מהאי אהאי לא לקי כתב רחמנא ראשית ליתן חלב לזה וחלב לזה

ל"א הא תירוש ודגן דחד חלב כתיב בהו תרים מהאי אהאי כתב רחמנא ראשית

והרי חרמים דאמר רחמנא (ויקרא כז, כח) לא ימכר ולא יגאל ותנן חרמי כהנים אין (פודין אותם) אלא נותנין לכהן אלמא לא מהני תיובתא דאביי

אמר לך שאני התם דאמ' רחמנא (ויקרא כז, כח) קודש קדשי' הוא בהווייתו יהא

תוספות5

מיתיבי אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה וס"ד דהשתא הא דאינו לוקה לאו מטעם ניתוק הוא אלא משום דלא מהניא גירושין דהא צריך להחזירה ואי אמרת כיון דעבר אמימרא דרחמנא לקי הא נמי לילקי ותיובתא דרבא בשלמא לאביי ניחא דמשום הכי לא לקי דלא מהני מעשיו וא"ת כיון דלא מהני גירושין ליחייב הבא עליה משום אשת איש אפי' קודם חזרה וכהן נמי אמאי לוקה ואינו מחזיר הוה לן למימר דלא חל הגט כלל וי"ל דאיתקש גירושין למיתה כדאמר פרק קמא דקידושין איתקש מיתה לגירושין ה"נ איתקש גירושין למיתה מה מיתה מוציאה מרשות הבעל אף גירושין כו' ומיהו להכי לא מהני שאין שילוח זה לכל ימיו שהרי הוא צריך להחזירה ולא אסיק אדעתיה עתה דכל ימיו הוי ניתוק משום דהוי לאו שקדמו עשה ומש"ה פריך לרבא כיון דלא מהני לילקי:

אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי והוי ניתוק גמור ואין זה לאו שקדמו עשה דלהכי איצטריך כל ימיו שאין שילוח זה כל ימיו וה"ק קרא לא יוכל לשלחה ואם שלחה לא יהא שילוח זה כל ימיו שהרי הוא צריך להחזירה ואע"ג דאפשר להעמיד כל ימיו בלא שילוח מ"מ כיון דלא כתיב לו תהיה לאשה כל ימיו וכתיב כל ימיו לאחר לא יוכל לשלחה שמע מינה דלניתוק ללאו כתביה דזה הכלל דכל היכא דיש הוכחה בקרא דעשה קאי אחר הלאו אין זה לאו שקדמו עשה אבל מלו תהיה לאשה בלא כל ימיו לא הוה דייק ליה בניתוק שהרי לו תהיה לאשה מיירי בלא שילוח:

אם אינו קדוש נשיאות חטא למה וא"ת נימא דנשיאות חטא הוי משום דעבר אמימרא דרחמנא ואומר רבינו שמשון משנ"ץ דה"פ אם אינו קדוש נשיאות חטא למה כתיב בלאו הכי נמי ידעינן דיש בו נשיאות חטא מדכתיב מכל חלבו דמשמע חלבו אין גירועין לא:

שאני התם דאמר קרא ראשיתם ראשית לזה וראשית לזה וא"ת והרי בריש פ' בתרא דבכורות (דף נד:) דריש אביי האי קרא למעוטי דגן ודגן וי"ל דהך דרשא דהתם מראשית אתיא והך דהכא מראשיתם:

ולרבא אי לאו דאמר רחמנא ראשיתם כו' וא"ת והא בפרק בתרא דבכורות (שם) אמר בלא ראשיתם נמי כל משמע דגן אחד לא מצית אמרת וצ"ל דהך סוגיא דהכא אתיא כמאן דאמר דראשית איצטריך שפיר לדגן ודגן:

דף ה׳ עמוד ב

תוספות2

ולרבא האי הוא למעוטי בכור ואם תאמר ולאביי דמוקי הוא בהוייתו יהא למעוטי בכור מנליה ואומר הר"ם דלפי המסקנא ניחא דמפקי' בבכור דאי עביד לא מהני ומעשר יליף מהעברה העברה מבכור וא"כ ילפינן שפיר חרמים גאולה גאולה ממעשר ולא איצטריך הוא דחרמים לומר בהווייתו יהא:

שאני התם דאמר קרא לא יחלל כו' דמשמע חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרות וכיון דאינו עושה ממזרות תפסי בה קדושין וצריך לומר דהיינו מייתור הלמ"ד שניה אבל אין לומר דבלא יתור הלמ"ד שניה נמי דרשינן הכי חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרות ותפסי בה קדושין דע"כ לאו ממזרות ותפיסת קדושין תלויין זה בזה שהרי קאמר רבי יהושע בפ' החולץ (יבמות דף מט.) דאין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין אבל מחייבי כריתות לא הוי ממזר דלכ"ע לא תפסי בהו קדושין בחייבי כריתות אלמא לאו הא בהא תליא אבל מיתורא דלמ"ד מפיק שפיר (דלא תפסי) בה קדושין דאם אינו ענין לממזרות תנהו לענין תפיסת קדושין וכן משמע דמייתורא [דרש] מדאמר ולאביי (אם כן) נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל:

ולרבא האי הוא למעוטי בכור דתניא בבכור נאמר (במדבר יח, יז) לא תפדה ונמכר הוא במעשר נאמר (ויקרא כז, כ) לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום

והרי תמורה דאמר רחמנא (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו ותנא לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים אלמא מהני תיובתא דרבא

אמר לך שאני התם דאמר קרא (ויקרא כז, י) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש

ולאביי אי לאו דאמר רחמנא והיה הוא ותמורתו הוה אמינא תצא זו ותכנס זו קמשמע לן

והרי בכור דאמר רחמנא (במדבר יח, יז) לא תפדה ותנן יש להן פדיון ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר אלמא לא מהני תיובתא דאביי

אמר לך שאני התם דאמר קרא הם בהווייתן יהו

ולרבא האי הם למה ליה הן קריבין ואין תמורתן קריבין

ולאביי האי סברא מנא ליה (ויקרא כז, כו) אם שור אם שה לה' הוא לה' קריב ואין תמורתו קריבה

ורבא אין הכי נמי דמההוא קרא אלא הם למה לי לימד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין שקריבין לגבי מזבח

ואביי האי סברא מנא ליה (ויקרא טז, יח) מולקח מדם הפר ומדם השעיר והלא דם הפר מרובה משל שעיר מיכן לעולין שאין מבטלין זה את זה דתניא ולקח מדם הפר ומדם השעיר שיהו מעורבין דברי רבי יאשיה

ורבא התם מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו וסבר לה כרבי יונתן

והרי מעשר דאמר רחמנא לא יגאל ותנן יש להן פדיון ולתמורותיהן חוץ מן הבכור ומן המעשר אלמא לא מהני תיובתא דאביי

אמר לך שאני התם דיליף עברה עברה מבכור

הרי הקדימה תרומה לביכורים דאמר רחמנא (שמות כב, כח) מלאתך ודמעך לא תאחר ותנן המקדים אף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי

אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא (במדבר יח, כח) מכל מעשרותיכם תרימו (תרומה)

ולאביי מיבעיא ליה כדאמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה אפילו הקדימו בכרי נמי ניפטר

א"ל עליך אמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו

מה ראית לרבות את הכרי ולהוציא את השיבלין מרבה אני את הכרי שישנו בכלל דיגון ומוציא אני את השיבלין שאין בכלל דיגון

והרי אלמנה לכהן גדול דרחמנא אמר (ויקרא כא, יד) אלמנה וגרושה לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום

שאני הכא דאמר קרא (ויקרא כא, טו) לא יחלל זרעו

ולאביי נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל אחד לו ואחד לה

והרי הקדיש בעלי מומין למזבח דרחמנא אמר (ויקרא כב, כ) כל אשר בו מום לא תקריבו ותנן המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח אף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי תיובתא דרבא

אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא (ויקרא כב, כג) ולנדר לא ירצה רצוי הוא דלא מרצה הא מיקדש קדשי

ולאביי אי דלא אמר רחמנא ולנדר לא ירצה הוה אמינא כעובר מצוה וכשר קמשמע לן

והרי מקדיש תמימין לבדק הבית דאמר רחמנא

רש״י25

בבכור נאמר לא תפדה שאין הבעלים יכולין לפדותו ולנהוג בו מנהג חולין כגון גיזה ועבודה:

אבל נמכר הוא שאם נפל בו מום יכול למוכרו לכהן בתורת בכור דלהכי כתיב לא תפדה לאשמועי' דבמכירה שרי:

ואינו נמכר כדאמרינן בבכורות (דף לב.) דנאמר כאן במעשר בהמה לא יגאל ונאמר להלן גבי חרמין לא ימכר ולא יגאל מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו דאינו נמכר [וס"ד] הואיל ואיתקוש אהדדי מעשר ובכור כדלקמן תיסק אדעתין דבכור אינו נמכר דומיא דמעשר בהמה להכי כתיב הוא דחרמין למעוטי בכור דיכול למוכרו:

(תצא זו דיוצאה מקדושתה ונכנסת התמורה במקומה דתרווייהו לא מקדיש קדשי קמ"ל דתרווייהו קדישי):

קמ"ל קרא דתרווייהו קדישי:

ה"ג והרי בכור דנאמר בו לא תפדה קודש הם (מכאן ואילך פירש):

ותנן בפ' אלו קדשים (לקמן תמורה דף כא.) מה בין בכור ומעשר לשאר כל הקדשים כל פסולי המוקדשין נשחטין באיטליז ובשוק ונמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא לימכר כשאר חולין ולא חיישינן לבזיון קדשים לפי שהנאתו להקדש כדאמרינן בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לא:) דאי שרינן ליה לאדם הפודה את פסולי קדשים למכרן בשוק יקפצו עליהן לוקחין ויפדה ביוקר אבל בכור ומעשר הנאתן לבעלים הנאת בכור לכהן והנאת מעשר לבעלים ומשום הרווחה דידהו לא מזלזלינן בקדשים:

יש להן פדיון לשאר קדשים שנפל בהו מום ופדאם תופסין פדיונן בקדושתן והן יוצאין לחולין וכן תמורותיהם שנפל בהו מום אבל בכור בעל מום אינו תופס פדיונו בקדושה:

שאני התם דאמר קרא בבכור קדש הם בהווייתן יהא שלא יצא מקדושתו ע"י פדיון וממעשר לא מתרץ השתא מידי דלא אותביה אלא מבכור ולקמן מותיב ליה ממעשר ומהדר ליה ממעשר:

בכל העולין באחד מדמי שאר הקרבנות העולין למזבח שקריבין ומשתריא בשר בההיא זריקה דאין עולין מבטלין זה את זה ומינה ילפינן לשאר עולין והכי משמע הם בהוייתן יהו אפי' נתערבו:

מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות וגו' וקסבר דמערב פר ושעיר של יום הכיפורים ביחד כשזורק על קרנות מזבח הפנימי הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר ואפי' הכי מיקרי דם השעיר ומהניא זריקתו מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה:

ורבא מהתם לא נפקא דלא מערב להו אלא נותן מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו וסבר לה כר' (יוחנן) [יונתן] דאמר במס' יומא בפרק הוציאו לו (יומא דף נז:) אין מערבין דם פר ושעיר לקרנות מזבח הפנימי אלא נותן זה בעצמו וזה בעצמו:

עברה עברה בבכור כתיב (שמות י״ג:י״ב) והעברת כל פטר רחם ובמעשר כתיב (ויקרא כז) כל אשר יעבור:

לכדאמר ליה רב פפא לאביי במס' ביצה (דף יג:) דאמרינן מעשר ראשון שהקדימו לוי לכהן בשבלים קודם שהופרשה תרומה גדולה מן העמרים ונמצא שהפסיד לוי לכהן תרי ממאה במעשר שהוא נוטל דממעשר לא נטל כהן כלום אפי' הכי פטור מתרומה גדולה שנאמר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר ואמר ליה רב פפא לאביי אי הכי אפי' הקדימו לוי לכהן בכרי אחר שמרחן נמי ליפטר לוי ואמאי נקט בשבלים:

מכל מעשרותיכם ללוים קאמר רחמנא (במדבר י״ח:כ״ח) את תרומת ה' תרומה גדולה:

כרי אידגן ואיקבע ליה לתרומה גדולה דכתיב ראשית דגנך:

כל מקום שיש קדושין כל מקום שהקדושין תופסין ויש עבירה באותן קדושין ומפרש התם דהיינו אלמנה לכהן גדול:

אחר הפגום דהוי חלל אלמא מהני מדקתני יש קדושין דאי לא מהני לא תפסי קדושין:

שאני התם דכתיב לא יחלל דמשמע חללים הוא עושה ואינו עושה ממזרין אלמא תפסי קדושין:

ואביי אי להכי הוא דאתא לימא לא יחל דמשמע דאולד לחודיה קאי:

מאי לא יחלל שמע מינה לדרשא אחרינא אתא אחד לו לולד ואחד לה שהיא עצמה מתחללת ונעשית זונה ואסורה בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא ומשום דידה איצטריך קרא ולאו משום דאמרת אי עביד מהני דלהכי לא צריך קרא דלכל מילתא אמרינן אי עביד מהני:

לא תקריבו ואמרינן לקמן (תמורה דף ו:) דהאי לא תקריבו לא תקדישו הוא:

מה שעשה עשוי וקדשי לדמיהן:

שאני התם דכתיב בההוא קרא כי לא לרצון:

וכשר אפי' להקריב קמ"ל:

נוסח הגמרא: דפוס וילנא (תלמוד בבלי, ויקיטקסט) באמצעות ספריא, ברישיון CC-BY-SA. רש״י ותוספות: דפוס וילנא, באמצעות ספריא.