סימן צ״ה – דגים וביצה שנתבשלו בקדירה של בשר אם מותר לאכלן עם גבינה
סעיף א׳
דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר (א)רחוצה יפה שאין שום שומן דבוק בה מותר לאכלם בכותח משום דהוי נותן (ב)טעם בר נותן טעם דהיתירא ואם לא היתה רחוצה יפה אם יש בממש שעל פי הקדירה יותר מאחד בששים בדגים אסור לאכלם בכותח:
באר היטב (2)
(א) רחוצה. כתב הש"ך לאו למימרא דבסתמא מחזקי' לה שהיה שם שומן דבוק דדוקא גבי הדחה אמרינן כן דמסתמא שומן דבוק בהן דהא השתא הוא מדיחן אבל כשנתבשל בקדרה אמרינן מסתמא דלא היה שומן דבוק בהן ומ"ש המחבר רחוצה יפה היינו לאפוקי כשידוע בבירור שלא היתה רחוצה יפה:
(ב) טעם. פי' הבשר נותן טעם בקערה והקערה בדגים ועדיין כולו היתר וכ' הט"ז וז"ל (וכל זה בב"ח אבל באיסור אפילו כמה פעמים נ"ט בר נ"ט אסור דלא שייך שם נ"ט בר נ"ט דהיתירא) יש ללמוד מזה שאין סכנה באכילת דג שיש בו טעם בשר במה שנתבשל בכלי ב"י של בשר דהא אמרינן בגמרא דהרבה אכלו דגים שעלו בקערה וכו' ועיין סי' קי"ו מ"ש שם עד כאן לשונו:
סעיף ב׳
(ג)ביצה שנתבשלה במים בקדירה חולבת מותר לתת אותה בתוך התרנגולת אפילו לכתחלה אבל אם נתבשלה בקדרה עם בשר ואפילו (ד)בקליפה אסור לאכלה בכותח: הגה ויש מחמירים בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם (ריב"ן בשם רש"י ובארוך כלל ל"ד הביא המרדכי וא"ז) והמנהג (ה)לאסור לכתחילה ובדיעבד מותר בכל ענין (ארוך) ודוקא לאכול עם חלב והבשר עצמו אבל ליתנן (ו)בכלי שלהם מותר לכתחלה (באיסור והיתר הארוך) וכן נהגו וכן אם לא נתבשלו או נצלו תחילה רק עלו בכלי של בשר מותר לאכלן עם חלב עצמו וכן להפך (סברת עצמו) וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו לפגם שלא היה בן יומו נוהגין היתר לכתחילה לאכלן עם המין השני (שם בארוך) וכל זה כשהמאכל אינו דבר חריף אבל אם היה דבר (ז)חריף כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר אפי' אינו בן יומו או שדכו תבלין במדוך של בשר אם אכלו בחלב אוסר אפילו בדיעבד עד דאיכא ס' נגד הבשר (ח)הבלוע בהם (בארוך כלל כ"ד וכן משמע בתשובת הרשב"א סי' תמ"ט וב"י סי' צ"ו בשם סה"ת והגהו' ש"ד סי' ס"ב בשם מהר"ש ואגור בשם מרדכי) ומכל מקום לא מקרא מאכל דבר חריף משום מעט תבלין שבו רק אם כולו הוא דבר חריף ורובו ככולו וע"ל סימן צ"ו:
באר היטב (7)
(ג) ביצה. כ' הש"ך אפי' היא קלופה אם הקדרה רחוצה יפה:
(ד) בקליפה. כ' הרשב"א דקליפת הביצה בבירור מנוקבת היא וכשאדם מבשלה תמצא הביצה עצמה צבוע מאותו צבע ולכן אסרו חכמים ביצת אפרוח והתירו ביצה אסורה שזו פולטת ציר של אפרוח וזו אינה פולטת אלא ציר בעלמא עכ"ל וכ' הט"ז וצ"ע ממ"ש רמ"א סימן פ"ו ס"ה דאם הביצה נקובה דינה כקלופה דהא כל קליפת הביצה נקובה היא דמאי שנא נקב בתולדה או שלא בתולדה והניח בצ"ע (ול"נ דזה ודאי אם נתבשלה ביצה כל היום ראינו שאינו פולט כלום אלא ודאי נתקשה בכל רגע יותר עד שמכח זה נסתמו אלו הנקבים דקים ולכן גבי ביצת עוף טמא אינה אוסרת עד שתנקב נקב גדול אבל הכא אם נתבשל עם בשר אז בולע שפיר דרך אלו הנקבים בדוחק ולכן אסור לאכלו בכותח וראיה לדבר מהרשב"א עצמו שכ' בסימן ס"ו אם נמצא דם בביצה ששמוה על החמין להצטמק הדבר פשוט שאין התבשיל נאסר כיון שלא היה שם רוטב אינו אוסר יותר מכדי קליפה וקליפת הביצה לא גרע משיעור קליפה וכאן כתב שקליפת הביצה מנוקבת אלא ודאי שאינו פולט שום דבר מאלו הנקבים הקטנים וק"ל):
(ה) לאסור. לכתחלה לאכלו בכותח אבל בדיעבד אם נתן בכותח מותר אבל לבשלן לכתחלה בקדרה של בשר כדי לאכלן בכותח אסור אפילו להמחבר:
(ו) בכלי. כ' הש"ך לכאורה משמע דאפילו ליתנן דרך עירוי מותר אלא שקשה דהרי כתב בס"ג דאם עירה מכ"ר של בשר על כלי חלב דינו ככ"ר ואוסר אם היה ב"י וצ"ל דכאן לא מיירי אלא דמותר ליתנן בלא עירוי ומ"מ לענין דינא צ"ע דנראה דאם עירה מכלי של בשר על כלי של חלב דשרי דהוי דיעבד ול"ד למאי דאסרינן קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת דהתם שאני דמאן לימא לן שלא יתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב בעצמם שלא ע"י אמצעית המים הלכך לא הוי נ"ט בר נ"ט וכל זה לא שייך בעירוי וכן דעת האו"ה דאם עירה מכ"ר של בשר על של חלב מותר ואף הרב בת"ח כתב שכל דבריו נ"ל הלכה אלא כמדומה לי שלא נהגו להקל בכה"ג אמנם בהפסד מרובה או לעת הצורך יש לסמוך עליו וגם בתשובת מ"ב כ' שכל המחמיר אינו אלא מן המתמיהין עכ"ל וכתב הט"ז ודוקא כשאחד מהם צונן או הדגים או הקערה אבל אם שניהם חמין אז דינו כנצלו ואסור לאכלם בחלב (וא"ל דמשמע דוקא עם חלב אסור הדג אבל בפ"ע שרי הא יש בו איסור משום סכנה דכאן לא נחוש לדין זה. ובאו"ה כ' כל דבר שהוא משום פליטת כלים אין אוסרים מבשר לדגים משום סכנה דהא בגמרא מתיר דגים שעלו בקערה של בשר אפי' רותחין וצ"ע):
(ז) חריף. דחורפי' דתבלין משוי לי' כאלו הוא בעין ודוקא המאכל עצמו שהוא חריף נעשה לשבח אבל לא משוי הקדרה לשבח וע"ל סי' צ"ו וסי' ק"ג ס"ו:
(ח) הבלוע. פירוש ולא אמרינן דתבלין כיון דלטעמא עבידי לא בטילי כיון דאין איסורן מחמת עצמן וע"ל סי' צ"ח ס"ח וכ' הט"ז ואם אין ידוע הבלוע צריך ס' ננד כל התבלין:
(טו) דינו. כ' הט"ז יש להקשות הא הוי נ"ט בר נ"ט ונראה דכיון שאנו אוסרים לעיל כיש אוסרים שהביא רמ"א בסעיף זה מטעם דהוי כטעם בשר וחלב מעורבים יחד והיינו כיון ששני הטעמים מתערבי' בכלי א' וחנ"נ דומה לזה שאנו חושבים קילוח העירוי כאלו הוא בכלי שמערה ממנו וע"כ אוסר את הכלי שהוא מערה עליו כיון שגם הוא ב"י אבל אם זה הכלי שמערה עליו אינו ב"י לא נאסר דלא גרע מההיא שכתב בסמוך דהכלים מותרים אם א' אינו ב"י:
סעיף ג׳
קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן אפילו שניהם בני יומן (ט)מותר משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירא והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן ואם היה (י)שומן דבוק בהן צריך שיהא במים ס' כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה: הגה ויש (יא)אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן (טור בשם סה"ת וסמ"ג וסמ"ק וש"ד והר"ף ותוס' ומרדכי ור"ן והגמ"יי ופסקי מהרא"י ואו"ה) אלא א"כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון ואז כל הכלים מותרים והמים נוהגין בהן איסור (יב)לכתחילה אבל אם שניהם בני יומן והדיח אותן (יג)ביחד בכלי ראשון הכל אסור והכי נוהגין ואין לשנות ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון אבל אם הודחו זה אחר זה או בכלי (יד)שני אפילו ביחד הכל שרי (בארוך כלל ל"ד) ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב ביחד ואפילו שומן דבוק בהם הכל שרי דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם (טז)יבלעו זה מזה (שם) . ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר לא חיישינן שמא (יז)הודחו ביחד בדרך שנאסרים (הגהות ש"ד ואו"ה):
באר היטב (8)
(ט) מותר. כתב הש"ך היינו בדיעבד אבל לכתחלה אין להדיחן אפילו להמחבר כמ'ש בא"ח סימן תנ"ב:
(י) שומן. פי' אפי' היה רק שומן דבוק באחד מהן הכל אסור לפי שטעם שני מיד נותן טעם לתוך ממשות ולא הוי נ"ט שני בהיתר וגם השומן נוגע בכלי השני ונאסר הכלי ושוב נאסר הכל ולפ"ז אפי' היה א' מהם אינו ב"י והשומן דבוק באותו שאין ב"י הכל אסור אבל אם השומן דבוק באותו שהוא ב"י אותו שהוא ב"י מותר ושאינו ב"י אסור עכ"ל הש"ך:
(יא) אוסרין. דמאן לימא לן שלא יתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב בעצמן בלא אמצעית המים הר"ן וכתב הט"ז ומ"ה אם נתבשל מים או ירקות בקדרה חולבת ב"י ותחבו בה כף של בשר ב"י ואין ס' נגד הכף אוסרים זא"ז אפילו שניהם מקונחות יפה וכתב עוד מ"ש רמ"א כל הכלים מותרים הוא מטעם דאותו שהוא ב"י מותר דהא פגם הוא מקבל ואותו שאינו ב"י ג"כ אינו נאסר מאותו שהוא ב"י דנ"ט בר נ"ט הוא אף אחר שנכנס לתוך זה הכלי מאחר שאינו ב"י ממילא אין שם איסור עליו ואף שכתב רמ"א בסי' צ"ד ס"ה לאסור הכלי שאינו ב"י משום חומרא נראה דדוקא התם ס"ל שיש להחמיר משום מראית עין לפי שמערין המאכל לתוך כלי שהוא כמין שהוא ב"י מש"ה יש לאסור הכלי שאינו ב"י וזה לא שייך כאן עכ"ל וכ' הש"ך בשם או"ה דאין חילוק בין הדיח קערות עם קערות או כפות עם כפות או טעלי"ר עם טעלי"ר ולא אמרינן דמה שתשמישו בכ"ש אינו אוסר עכ"ל ונ"ל דדוקא מן הסתם דחיישינן שמא השתמש בכף או בטעל"יר בכ"ר כמו דחיישינן בכה"ג לענין הגעלת כלים אבל אם ברי לו שלא נשתמש בכף או בטעלי"ר רק בכ"ש תוך מע"ל ודאי אינו אוסר בדיעבד והכי נהוג (ופר"ח כתב עליו ואין הדין אמת אלא כל שנשתמש בחום שהיס"ב תוך מעל"ע אסור):
(יב) לכתחלה. דהואיל ואינו מאכל אלא מים גרידא הוי כלכתחלה ואסרי' הואיל ובלוע מאיסור פגום:
(יג) ביחד. כתב הש"ך וקמ"ל דל"מ אם הדיח קערות של בשר ביורה חולבת עצמה דהכל אסור אלא אפי' הדיח כלי בשר וכלי חלב ביחד בכלי א' הכל אסור דהמים שבכ"ר מפליטים ומבליעים ונעשו נבלה:
(יד) שני. כ' הט"ז אפילו היו מלוכלכות כמ"ש אח"כ גבי עירוי וכ"ש הוא דעירוי חמור מכ"ש לדידן ומהרש"ל חולק ע"ז וכ' דאם היה שם לכלוך מבשר וחלב אוסר אפי' בכ"ש דיש לחוש דהלכלוך יתמחה בתוך המים ויהיו נחשבים כגוף האיסור אכן כיון שהוא קצת כמו חומרא אין המורה צריך לשאול ע"ז אם היו מלוכלכות עד שיתברר לו ממילא אבל בעירוי צריך לשאול אם היה בהדחה על ידי עירוי לפי שמן הסתם רגילין לערות עליהן מכ"ר שאצל האש אם לא שידוע לו שלא היה ע"י עירוי אז אין צריך לשאול אם היה שם שיורי מאכל עכ"ל. ונלע"ד נראה להכריע בזה למעשה דבעירוי יש לאסור שניהם אם היו שם שיורי מאכל משניהם ואם האחד מלוכלך והב' נקי אזי נאסר הנקי אבל בכ"ש אין אוסר שיורי מאכל דקי"ל דכ"ש אפילו היס"ב לא מבליע ולא מפליט:
(טז) יבלעו. כ' הש"ך ואע"ג דבסי' ס"ח ס"ו משמע מדברי הר"ב דעירוי מבשל כ"ק צ"ל דנהי דמבשל כ"כ שהתרנגולת מפליט ומבליע מ"מ הכלי שהוא קשה אינו בולע דאינו מפליט ומבליע כא' בכלי שהוא קשה אכן לענין דינא נראה כמ"ש בהגהת ש"ד דנאסרו כיון דקי"ל דעירוי מבשל וכמ"ש בסי' ק"ה א"כ חשיב כבישול ממש ומבליע אפי' בכלי מיהו כ"ז כששומן דבוק בהם אבל אם הם נקיים ודאי יש להתיר דהוי נ"ט בר נ"ט אבל היכא דהוי כלי של איסור דלא שייך בי' נ"ט בר נ"ט נראה דאפילו נקי אסור וצ"ע בזה דאפשר דאפי' מבשל לא מבשל כולי האי שיפליט מן הכלי ויבליע לכלי ולפ"ז גם בכלים של בו"ח שא' מהם נקי וא' מהם אינו נקי שהנקי אסור ושאינו נקי צ"ע אי נימא כיון דהנקי נ"נ חוזר ואוסר השני כיון שמערה עליו כל פעם או נימא דעירוי לא מבשל כולי האי ויש להחמיר בשניהם במקום שאין הפסד מרובה:
(יז) הודחו. באו"ה כתוב אפי' אם רגילין באותו בית להדיח בכ"ר מותרין מכח ס"ס ספק שמא לא הודחו עמהם את"ל הודחו שמא לא היו ב"י:
סעיף ד׳
יראה לי שאם נתנו (יח)אפר במים חמין שביורה קודם שהניחו הקדירות בתוכה אע"פ שהשומן דבוק בהן מותר דע"י האפר הוא נותן טעם לפגם:
באר היטב (1)
(יח) אפר. כ' הש"ך דדין זה צ"ע כי לא נמצא בשום פוסק ומביא ראיה מהפוסקים שמוכח להיפך ע"ש והט"ז כ' שלפי דין זה אין איסור אם נפל בורית שקורין זיי"ף העשוי מחלב לתוך התבשיל שהרי הבורית יש בה אפר כשעושין אותה מחלב וצ"ע דהא בסי' פ"ז כ' רמ"א דהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש רגילות הוא לערב שם בשר בחלב עכ"ל וכיון דנטל"פ אין שם איסור בו"ח לגמרי ועוד מצאתי בדברי רש"ל וז"ל ומצאתי בדברי מהרי"ל שפעם א' בא תינוק ואמר שנפל חתיכה של בורית העשוי מחלב לתוך הקדרה ואמר שאין להאמין לתינוק משמע דבודאי נפל אוסר הבורית והא נטל"פ הוא וצ"ע למעשה (ובנה"כ כתב דיש לחלק דהכא לא קאמר אלא דמעט שומן הדבוק ע"פ הכלי נטל"פ ע"י האפר משא"כ בגוף החלב ע"ש):
סעיף ה׳
אין מניחין כלי שיש בו כותח אצל כלי שיש בו (יט)מלח אבל מותר להניחו אצל כלי שיש בו חומץ: הגה ודוקא אם הכלים מגולים ואפי' הכי אם עבר ונתנן ביחד מותר ולא חיישינן שמא נפל אל המלח (הגהות ש"ד וארוך):
באר היטב (1)
(יט) מלח. הטעם דבמלח הכותח הנופל עליו הוי בעין ולא בטיל וחיישינן שמא ימלח בו בשר אבל בחומץ ליתא לאיסורא בעיניה ובטיל בס':
סעיף ו׳
מותר ליתן בתוך (כ)תיבה כד של בשר אצל של חלב: הגה ויש מחמירין (כא)לכתחילה (הגהות אשיר"י בשם א"ז) וטוב ליזהר לכתחילה במקום שאינו צריך:
באר היטב (2)
(כ) תיבה. דמיזהר זהירי שלא יפול מזה לזה משא"כ בס"ה דלא מסיק אדעתיה שלא יפול מן הכותח למלח:
(כא) לכתחלה. היינו דוקא במגולים כמו בס"ה:
סעיף ז׳
מלח הנתון בקערה של בשר מותר ליתנו (כב)בחלב: הגה והמחמיר גם בזה תבא עליו ברכה כי יש מחמירין לכתחילה (תוס' וסמ"ג ואו"ה):
באר היטב (1)
(כב) בחלב. הטעם איתא בש"ך דאין כח למלח להפליט טעם מכלי ולפ"ז אפי' בקערה של איסור מותר וכ' רש"ל ומ"מ משבח אני מנהג אשכנז שיש להם כלים עשויים למלח א' לבשר וא' לחלב דלפעמים בתוך הסעודה שידיו מלוכלכות מן הבשר ולוקח שם מלח ואח"כ יקח לחלב וכן איפכא עכ"ל:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.