שולחן ערוך יורה דעה

סימן פ״ה – סימני חגבים

3 סעיפים · 4 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

סימני חגבים כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וכנפיו חופין את רוב אורך גופו ורוב היקפו ויש לו שני (א)כרעים לנתר (פי' לקפץ ולהעתיק ממקום למקום) בהם ואפילו אין לו עכשיו ועתיד לגדלם לאחר זמן ואע"פ שיש בו כל הסימנים הללו אינו מותר אלא אם כן שמו חגב או שיש להם (ב)מסורת ששמו חגב:

באר היטב (2)

(א) כרעים. כתב הש"ך ואין חילוק בין ראשו ארוך ויש לו זנב או אם אין ראשו ארוך ואין לו זנב:

(ב) מסורת. כ' הש"ך והצייד נאמן כמו לעיל סי' פ"ב גבי עוף והט"ז כתב ועכשיו נוהגין שלא לאכול שום חגב אפילו בידוע ששמו חגב לפי שאין אנו בקיאין בשמותיהן:

סעיף ב׳

חגבים אינם טעונים (ג)שחיטה:

באר היטב (1)

(ג) שחיטה. ומ"מ אסור לאכלן חיין כדלעיל ר"ס י"ג:

סעיף ג׳

ציר חגבים טמאים (ד)מותר :

באר היטב (1)

(ד) מותר. כ' הש"ך משמע אפילו הציר בעין מותר. (וטעמו שאין לחגבים דם אלא לחלוחית. הרמב"ם. אבל דעת הראב"ד דציר חגבים טמאים אוסר אפילו חגבים אחרים טהורים). ומהרש"ל פסק שאינו אוסר תערובתו אבל הציר בפני עצמו אסור עד כאן לשונו:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.