שולחן ערוך יורה דעה

סימן ע״ג – דין צליית הכבד

6 סעיפים · 22 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

הכבד יש בו ריבוי דם לפיכך לכתחלה אין לו (א)תקנה לבשלו ע"י מליחה אלא קורעו שתי וערב ומניח חיתוכו למטה וצולהו (שיהא ראוי (ב)לאכילה) (או"ה נתיב ט"ו) ואחר כך יכול לבשלו: הגה ואם (ג)מנקבה הרבה פעמים בסכין הוי כקריעת שתי וערב (ארוך) וכן אם נטל משם (ד)המרה וחתיכת בשר מן הכבד דאפשר לדם לזוב משם (הגהת ש"ד) ומ"מ אם לא עשה כן נוטל הסמפונות לאחר צלייה ומבשלה (ארוך) וכל זה בכבד שלימה אבל כשהיא חתוכה אין צריך כלום (ר' ירוחם בתא"ו) וכשבא לבשלה אחר הצלייה ידיחנה תחילה אחר הצלייה קודם הבישול (דקדוק ב"י ממרדכי פכ"ה ובארוך) מיהו אם לא הדיחה ובשלה כך מותר (ראבי"ה ואו"ה שם): ובדיעבד מותר אם נתבשל (ה)לבדו בקדירה (בלא צלייה) אבל הקדירה אסורה שפולטת ואינה בולעת ויש מי שאוסר: הגה וכן נוהגין לאסור הכל (הגהת סמ"ק ומהרא"י בהגהת ש"ד) אפילו (ו)נמלחה הכבד קודם בשולה (דעת רש"י ולאפוקי ר"ת):

באר היטב (8)

(א) תקנה. פי' אפילו רוצה לאסור הכלים:

(ב) לאכילה. כתב הש"ך נראה דבחצי צלייתו מקרי ראוי לאכילה:

(ג) מנקבה. כתב הש"ך היינו דוקא בדיעבד אחר שצלאה ע"י שנקבה תחלה הרבה פעמים בסכין אבל לכתחלה אינו מועיל נקיבה בסכין הרבה פעמים אם רוצה לבשלה אח"כ:

(ד) המרה. כ' הש"ך פי' שחתך ג"כ הגידין והקנוקנות בצד המרה ומעט בשר עמה ובזה אפילו לכתחילה מותר כשרוצה לבשלה אח"כ:

(ה) לבדו. פי' אפילו בלא מליחה לפי שהכבד פולטת דם שבה ואינה בולעת אפילו על ידי בישול מחמת שהיא טרודה לפלוט דם הרבה. ש"ך:

(ו) נמלחה. כתב הש"ך אפילו נמלחה כשיעור מליחה לקדירה והודחה כדין קודם הבישול לפי שהיא מרובה בדמים ואין מועיל לה מליחה אפילו ע"י קריעה ש"ו וחתוכה לתחת וכתב בת"ח אם אירע שהורה המורה להתיר ע"י קריעה ש"ו וחתוכה לתחת ונמלחה ונתבשלה לא מהדרינן עובדא ושרי הכל בין הכבד בין הבשר שנתבשל ומוכח שם דאם לא היתה חתוכה ש"ו וחתוכה לתחת בשעת מליחה מהדרינן עובדא ואסור אפילו הכבד. והטעם דנוהגין לאסור הכל משום דאיכא מ"ד בש"ס דשלוקה נאסרה ואנן לא בקיאין מהו שלוק ומהו מבושל מיהו הקערה שאכלו בה הכבד כשרה עכ"ל ובט"ז כתב הטעם דרמ"א חייש לסברת הרמב"ם דס"ל דהכבד בולעת ע"ש:

(ט) נוהגין. הקשה בט"ז הא בס"א כתב המחבר וצולהו וע"ז כתב רמ"א דיני נקיבת הכבד וחיתוכה משמע דגם בצלי צריך חיתוך וא"ל דלעיל מיירי שמבשלה אח"כ וכאן מיירי שאוכלה צלי דהא כתב רמ"א לעיל וכשבא לבשלה אח"כ וכו' משמע דקודם לזה לא מיירי מבישול אחר צליה וצ"ל דלעיל כ' אליבא דדעה ראשונה דהכא דבעי חתיכה אף לצלי עכ"ל:

(יז) הדיחה. ופי' הש"ך דלא (מיירי בהדחה שאחר הצליה שזה כבר כתב בסעי' א' אלא ה"ק אם לא) הדיחה כלל אפי' קודם צליה ובישלה כך מותר מיהו לכתחלה נהגו להדיח גם קודם צליה ואפילו לאכלה כך צלוייה:

סעיף ב׳

ואם חלטו בחומץ או ברותחין ונקב והוציא מזרקי הדם שבתוכו מן הדין מותר לבשלו אלא שהגאונים אסרו לעשות כן ובדיעבד (ז)מותר:

באר היטב (1)

(ז) מותר. כתב הש"ך לפ"ז אפילו נתבשלה אחר החליטה עם בשר מותר הבשר והרב בת"ח פסק דאף בדיעבד לא מהני חליטה ותימה שלא הגיה כאן כלום:

סעיף ג׳

לצלי צריך חתיכה משום דם שבסמפונות ואם לא קרעו קודם צלייה (ח)יקרענו אח"כ: (וי"א דאין צריך לצלי שום חתיכה כלל) (טור בשם ר"י סמ"ק ואו"ה ושאר פוסקים) וכן נוהגין אפילו לכתחלה:

באר היטב (1)

(ח) יקרענו. ואי משום דם שבסמפונות כבכ"פ:

סעיף ד׳

אם צלאו עם בשר בתנורים שבימי חכמי הגמרא שפיהם למעלה יהיה הכבד למטה ולא למעלה ובדיעבד (י)מותר ובשפודים שצולים אצל האש אסור לצלותן עם הבשר לכתחילה אפילו כבד (יא)למטה: הגה מיהו אם נמלחה הכבד כבר מותר לצלותה עם בשר (יב) אפילו ע"ג בשרא דכבר נתמעט דמו והוי כבשר על גבי בשר (ב"י בשם תוספות ר"פ כ"צ והגהות ש"ד ומרדכי פ' כ"ה):

באר היטב (3)

(י) מותר. דדם מישריק שריק בצליה:

(יא) למטה. שלפעמים מגביהין השפוד ונהפך העליון לתחתון:

(יב) אפי'. כ' הט"ז לכאורה משמע דכ"ש תחת הבשר שמותר וקשה הא תחת הבשר ודאי אסור כיון דמיירי כאן בבשר שלא נמלח וא"כ יהיה אסור לצלות הכבד שנמלח תחת הבשר שלא נמלח ובדרישה כתב דרמ"א מיירי שהכבד נמלח ולא הודח דעדיין פולט ציר ולא נראה להקל גם בזה דלא מהני זה אלא במליחה לא בצלייה לכך נראה פשוט דרמ"א לא התיר תחת הבשר אלא מעיקרא אמר שמותר לצלותו עם בשר בשוה ר"ל בשפודין שלנו אצל האש וע"ז אמר אפילו ע"ג בשר נמי אבל תחת הבשר פשיטא שאסור עכ"ל אבל הש"ך מביא ראיה מתוס' דאפי' לכתחלה שרי מטעם דכבכ"פ. ואע"ג דכתב הר"ב בס"ס ע"ז דלכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח שם חשש להחמיר דהא מדינא ודאי שרי אפי' לכתחלה דכבכ"פ אבל כאן כיון דהרבה פוסקים ס"ל דאפי' אחר מליחה יש הרבה דם בכבד אוקמא אדינא (ולענין הלכה מנהג העולם שלא לצלות כבד עם בשר לא תחת בישרא ולא עילוי בישרא לא בנמלח ולא בלא נמלח וכ"כ בה"ג):

סעיף ה׳

לא ימלחנו לכתחילה על (יג)גבי הבשר אלא תחתיו: הגה ונהגו שלא למלוח כבד כלל אפילו (יד)לבדה ואין לשנות רק יש למלחה קצת כשהיא תחובה בשפוד או מונחת על האש לצלותה (הגהת ש"ד ואגור בשם אגודה) ומיהו אם איתא שמלח כבד בין שמלחה לבדה או עם בשר אפילו על גבי בשרא הכל מותר. (טור וש"ד וארוך) וי"א שיש לקלוף מעט סביב הכבד אם היא דבוקה (טו)בעוף ואינו אלא חומרא בעלמא (מרדכי פכ"ה ובארוך) נהגו להדיח כל כבד אחר (טז)צלייתה משום דם הדבוק בה (אגור בשם ר"י מולין) מיהו אם לא הדיחה מותרת:

באר היטב (4)

(יג) גבי. פי' כשמלח שניהם הוא דבדיעבד מותר אבל אם הבשר כבר נמלח והודח אסור אפי' דיעבד אם הכבד למעלה:

(יד) לבדה. הטעם משום היכירא (דאינו דומה לשאר בשר שלא יבואו לבשלו עם בשר) א"נ משום דהאור חוזר ומבליע הדם ולפ"ז נראה דאם מלחה ידיחנה קודם הצלייה:

(טו) בעוף. כתב הש"ך משמע דבהמה שאין דרך להיות הכבד דבוקה בה בשעת מליחה פשיטא דליכא מ"ד דבעי קליפה אבל נמצא בתוכה כשאינה דבוקה אף בעוף א"צ קליפה:

(טז) צלייתה. כלומר אפי' רוצה לאכלה כך צלוייה:

סעיף ו׳

נמצא כבד בעוף צלי מותר: הגה וי"א (יח)לקלוף מעט סביב הכבד ואינו אלא (יט)חומרא בעלמא (מרדכי בשם ריב"ן וש"ד ואו"ה) . ואם הוא מבושל צריך ס' כנגד הכבד: הגה ואין לך עוף שהוא ס' נגד הכבד כשהיא שלימה (ש"ד ומרדכי בשם ראבי"ה ומהרא"י ובארוך כלל י"ו) ולכן אם הכבד שלימה ודבוקה בעוף נעשה העוף חתיכת נבלה ובעינן ס' משאר דברים שבקדרה נגד כל העוף והוא הדין אם דבוק חתיכת כבד בחתיכת עוף ואין ס' כנגדו (שם) דהא קיימא לן בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה כדלקמן סימן צ"ב ואם אין הכבד דבוקה מצטרף כל מה שבקדרה לבטל הכבד ואם יש ששים בכל הכל מותר מיהו הכבד (כ)עצמה אסורה כמו בלב (תא"ו נט"ו) כמו שנתבאר לעיל סימן ע"ב. עוף שמלאוהו בביצים ונמצא בו לב או כבד דינו כמבושל ובעינן ס' מן העוף בלא (כא)המילוי ואם לאו הכל אסור ואם מלאוהו בבשר ואין שם (כב)ביצים הנקרשים ומעכבים הדם דינו כצלי (ארוך בשם אגודה ובנימין זאב סימן של"ו):

באר היטב (5)

(יח) לקלוף. משמע אפי' אינו דבוק מצריכין קליפה בצלי:

(יט) חומרא. כתב הש"ך בשם ת"ח ולכן אם לא קלפוה ונתבשל כך אין לחוש כלל ונ"ל אפי' קליפה א"צ אחר הבשול משא"כ גבי לב בסימן ע"ב:

(כ) עצמה. כ' הש"ך משמע דאפי' נמלחה מקודם אפ"ה אסורה אבל צ"ע בעיקר דין זה שהרב בת"ח מביא דין זה בשם רבי' ירוחם ולא נמצא שם כך ואדרבה משמע שם להיפך לכן צ"ע לדינא ע"ש באריכות והט"ז כתב למעשה סמכינן עכ"פ בזה דאין הכבד חוזרת ואוסרת אח"כ דברים אחרים בנתינת טעם דהיא עצמה אינה אסורה אלא מצד חומרא והיינו בנתבשלה בלא בשר אבל עם בשר פשיטא דאין לסמוך להקל בזה עכ"ל ופר"ח חולק ע"ש:

(כא) המילוי. כ' הש"ך ודוקא אם הלב או הכבד דבוק בעוף אבל אם אינו דבוק אף המילוי מצטרף לבטלו דלא כמהרש"ל גם משמע מדברי הר"ב דאם יש ס' גם המילוי מותר אע"פ שדעת מהרש'ל וב"ח אינו כן מ"מ הא בלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דבביצים נמי אמרינן כבכ"פ:

(כב) ביצים. כ' הש"ך משמע דאם יש שם ביצים אע"פ שיש שם בשר שלא נמלח לא אמרינן כבכ"פ וכת' בט"ז ס"ס ע"ב נראה דהעיקר כדברי רמ"א דכל מילוי ביצים נחשב כבישול ממש ומהני במקום ששאר בשר מהני לבטל אם אין דבוק בעוף אלא מונח בתוכו ואם היה דבוק צריך בעוף עצמו ס' ואז הכל שרי ומי שלבו נוקפו להחמיר יחמיר דוקא במילוי ביצים בתוך החלל לאסור אותם לחוד אף בדאיכא ס' אבל לא העוף כי די לנו בחומרא זו עכ"ל:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.