סימן ס״ז – כמה דברים האסורים משום דם
סעיף א׳
בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש שהנשמ' יוצאת בו אבל דם האברים אינו אלא בלא תעשה והני מילי כשפירש מן האבר ויצא לחוץ או שנצרר בחתיכה או שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר אבל אם לא פירש ולא נצרר מותר:
סעיף ב׳
לפיכך מותר לאכול בשר חי (א)בהדחה בלא מליחה ובלבד שלא יהא בו מהחוטין שדם בהם שהדם שבחוטין הוא ככנוס ועומד בכלי (וע"ל סי' ע"ו):
באר היטב (1)
(א) בהדחה. משום דם שעל פני הבשר. ב"י:
סעיף ג׳
השובר (ב)מפרקתה של בהמה אסו' לאכול מבשרה חי אא"כ מולחו יפה וע"י מליחה מותר אפי' לקדרה (ג)ולצלי מותר אפי' בלא מליחה: הגה (ד)ונהגו להחמיר לחתכו ולמולחו אף בצלי וה"ה אם חותך בשר מבית השחיטה קודם שתצא נפשה (ר"ן) י"א שיש ליזהר לכתחלה לשבור מפרקת הבהמה או לתחוב סכין בלבה כדי לקרב מיתתה משום (ה)שמבליע דם באברים (בנימין זאב וב"י בשם שבולי לקט):
באר היטב (4)
(ב) מפרקת'. פי' קודם שתצא נפשה והטעם לפי שהדם מתעורר לצאת בשעת שחיטה וכששובר מפרקתה אינה יכולה לזנק וחוזר ונבלע באיברים:
(ג) ולצלי. כ' הש"ך בשם הר"ן דוקא שנצלה כל צרכו דאל"כ ה"ל כבשר חי וע"ל ס"ס ע"ו:
(ד) ונהגו. כתב הט"ז דהג"ה זו שייך לקמן בסעיף ד' גבי נצרר הדם (שפסק הש"ע דלצלי א"צ חתיכה ומליחה ע"ז כתב ונהגו להחמיר כו' וע"ז כ' שפיר וה"ה בחותך בשר כו' דהוי ג"כ טעמא משום נצרר הדם כי עד שלא תצא נפשה הדם נעקר ממקומה. וע"ז כ' שפיר אח"כ וי"א דמשום זה ר"ל משום חומרא זו דבית השחיטה יש להחמיר אפילו בחותך מבית השחיטה אחר שתצא נפשה ועש"ך) דכאן לא שייך ונהגו בדבר שאינו מצוי:
(ה) שמבליע. כתב הש"ך אע"ג דבסימן כ"ג פסק דמותר להכות על ראשה לקרב מיתתה אפשר דאין הדמים נגררין כ"כ אחר הראש ובט"ז תירץ דשם מיירי שכבר יצא הדם מה שיש לצאת בזינוק וכאן מיירי שרוצה למהר מיתתה תיכף אחר השחיטה ולזה יבליע הדם באברים (ועיין ט"ז):
סעיף ד׳
נצרר הדם מחמת מכה אסור לבשלו עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה אבל מותר לצלותו בין בשפוד בין על גבי גחלים אפילו בלא חיתוך (ו)ומליחה: הגה וי"א דמשום זה יש להחמיר (ז)לקלף בית השחיטה או לחתוך באותו בשר קודם מליחה הואיל ונצרר שם הדם בשעת שחיטה (ארוך כלל א' וכל בו):
באר היטב (2)
(ו) ומליחה. כתב הש"ך למאי דקיי"ל ר"ס ע"ו דכל צלי צריך מליחה קצת פשיטא דהכא לא עדיף משאר בשר:
(ז) לקלף. כ' הש"ך דאבישול קאי אבל לצלי דינו כשאר בשר:
סעיף ה׳
בשר שלא נמלח ונתנוהו בחומץ כדי להצמית דמו בתוכו אם נתאדם הבשר זהו סימן שנעקר הדם ממקומו והחומץ אסור וגם הבשר אסור לאכלו חי ואין לו היתר אלא בצלי ואם לקדרה צריך חתיכה ומליחה ואם לא נתאדם הבשר החומץ מותר וגם הבשר מותר לאכלו (ח)חי:
באר היטב (1)
(ח) חי. בפרישה הביא בשם רש"ל דאסור לקדירה בלא חתיכה ומליחה וכתב עליו דהיינו לפי מנהגינו דאין בקיאין בחליטה:
סעיף ו׳
חומץ שנתנו בו בשר פעם אחת להצמיתו לא יצמית בו בשר פעם אחרת מפני שכבר תשש כחו אבל כל שלא חלטו בו כלל מותר לחלוט בו אף על פי שאינו חזק: הגה יש אומרים בזמן הזה אין בקיאין בחליטה ואסור לצמת בחומץ (רבינו ירוחם כ"כ בית יוסף בשמו) וכן נוהגין במדינות אלו שאין מצמיתין בשר בחומץ קודם מליחה ואין לשנות ומ"מ (ט)בדיעבד מותר. ועיין לקמן סימן ע"ג:
באר היטב (1)
(ט) בדיעבד. ודלא כב"ח שאוסר אף בדיעבד. ש"ך:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.