שולחן ערוך יורה דעה

סימן ס״א – דיני מתנות זרוע לחיים וקיבה לכהן

33 סעיפים · 22 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

חייב ליתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה של שור (א)ושה:

באר היטב (1)

(א) ושה. וכל בהמות טהורות לאפוקי חיה:

סעיף ב׳

הזרוע דוקא של ימין והוא (ב)מפרק ארכובה הנמכרת עם הראש עד כף היד שקורין אישפאלד"ה והם שני פרקים:

באר היטב (1)

(ב) מפרק. פי' מסוף הפרק. אישפלד"ה ובל"א קורין ריע"ר:

סעיף ג׳

הלחיים הם מפרק של לחי עד פיק"א של גרגרת שהיא טבעת הגדולה עם הלשון שביניהם וצריך ליתנו עם העור ועם הצמר שבראשי כבשים והשער שבראשי תיישים שאינו רשאי למלגם (פי' להרתיחם בחמין להעביר השיער) ולא להפשיט העור קודם שיתננו לכהן:

סעיף ד׳

הקיבה צריך ליתנה לכהן עם כל חלבה פנימי וחיצון אלא אם כן (ג)נהגו הכהנים להניח החלב לבעלים:

באר היטב (1)

(ג) נהגו. כתב הט"ז והוא הדין אם נהגו עין יפה בצמר ועור בלחיים הוה נמי כן:

סעיף ה׳

אף ע"ג שמותר לאכול מבשר הבהמה קודם (ד)שיפריש המתנות מצוה להפרישם מיד:

באר היטב (1)

(ד) שיפריש. ואי אתא ליד כהן בהמה שלימה זכה במתנותיה ואי אכלן אחר בתר הכי חייב ודוקא דאתיא שחוטה אבל בחייה לא. ש"ך בשם הר"ן:

סעיף ו׳

אפילו אינו שוחט לצורך אכילה אלא לכלבים או לרפואה חייב במתנות אבל שחט ומצא (ה)טריפה פטור:

באר היטב (1)

(ה) טריפה. כתב הש"ך דמשמע בפוסקים דה"ה ספק טריפה פטור דהמע"ה:

סעיף ז׳

יתנם לכהן חבר ואם אין שם חבר יתנם לעם הארץ (וכן אם החבר אינו רוצה לקבלן נותנן לעם הארץ) (ב"י בשם תוספות):

סעיף ח׳

נותנים אותם לכהנת אפילו היא נשואה לישראל והנותנם לבעלה ישראל קיים מצות נתינה וכל שכן שבעלה ישראל פטור מן המתנות:

סעיף ט׳

לא יחלקם להרבה כהנים שצריך לתת לכל אחד דבר חשוב כדי נתינה אלא נותן זרוע לא' וקיבה לאחד ולחיים לשנים ובשור הגדול יכול לחלק הזרוע לשנים לכל אחד פרק אחד:

סעיף י׳

אם אין שם כהן ישום המתנות (ו)בדמים ואוכלם ונותן הדמים לכהן:

באר היטב (1)

(ו) בדמים. שאין שום קדושה במתנות רק שהם ממון כהן. ט"ז:

סעיף י״א

אין לו לכהן לחטוף המתנות ואפילו לשאול אותם בפה אלא אם יתנם לו דרך כבוד יטלם ובזמן שהם כהנים רבים במטבחיים הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלים ואם היה צנוע זה במקום שאין מכירין שהוא כהן יטול כדי שידעו שהוא כהן:

סעיף י״ב

הכהן יכול לאכלם בכל ענין שערב עליו יותר ואם כל המטעמים שוים אצלו יאכלם (ז)צלי ובחרדל:

באר היטב (1)

(ז) צלי. דרך גדולה דכתיב למשח' לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים:

סעיף י״ג

יכול להאכילם (ח)לכלבים ולמכרם וליתנם לעובד כוכבים:

באר היטב (1)

(ח) לכלבים. כתב מהרש"ל דוקא היכא שאין ראוים לאכילה כגון שהסריחו או שבאו מבהמות כחושים ורע בשר (אבל בלא"ה לא):

סעיף י״ד

כהן שיש לו מכירין שרגילים ליתן לו מתנותיהם יכול לזכותם לישראל שיקבלם מיד מכיריו ודוקא שהזוכה תלמיד חכם והשעה דחוקה לו ושלא יהא כהן המזכה משרת בבית זה שמזכה לו המתנות שמא יזכה בעל כרחו (רמב"ם בפ"ט מהל' בכורים) והוא הדין אם הכהן משרת בבית בעל הבית ומזכה לאורח ת"ח שמתארח בבית רבו במתנות שרגיל ליתן לו רבו אסור (רש"י וטור):

סעיף ט״ו

לא נתן המתנות לכהן אלא אכלן או הפסידן פטור מדיני (ט)אדם אלא כדי לצאת ידי שמים צריך לפרוע דמיהם:

באר היטב (2)

(ט) אדם. דממון שאין לו תובעים הוא דיכול לומר לכהן אחר הייתי נותנם:

(כ) לשלם. ומ"מ לצאת ידי שמים חייב כדלעיל סט"ו:

סעיף ט״ז

ישראל ששלח לחבירו בשר והמתנות בו מותר (י)לאכלן:

באר היטב (1)

(י) לאכלן. בטור כתב ואינו חושש שמא גזלן המשלח ופי' הש"ך דר"ל אפילו לכתחילה יכול לקבלן אבל ודאי אפילו גזלן מותר לאכלן דמתנות כהונה נגזלות כדלקמן סעיף ל"א וכן פי' הב"ח:

סעיף י״ז

מתנות אינם נוהגות אלא בשור ושה ולא בחיה ועוף ונוהגות בכלאים הבא מן עז ורחל וכן בכוי:

סעיף י״ח

צבי הבא על עז וילדה הולד חייב (יא)בחצי המתנות אבל תייש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות:

באר היטב (1)

(יא) בחצי. דשה אפילו מקצת שה דחוששין בודאי לזרע האם אבל תייש הבא על הצביה פטור דמספקא לן אי חוששין לזרע האב והמע"ה וע"ל סימן ט"ז ס"ח:

סעיף י״ט

אין נוהגות בקדשים ולא בבכור:

סעיף כ׳

בכור קודם שבא ליד כהן שנתערב בבהמות אחרות חייב ליתן מהם המתנות שיאמר הכהן על כל אחת תן לי מתנותיה ואם אתה אומר שהוא בכור תן לי כולה אבל בכור שניתן לכהן במומו ומכרו לישראל ונתערב בבהמות אחרות אם רבים שוחטים אותם כולם פטורים שכל אחד יאמר שלי הוא הבכור ואם אחד שוחט את כולם אין פוטרים לו אלא אחד מהם:

סעיף כ״א

מתנות נוהגות בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית (פי' בזמן שבית המקדש קיים) בין שלא בפני הבית ויש מי שאומר שאינן נוהגות בחוצה לארץ וכן נהגו (ועיין בספר החנוך להרא"ה מצוה תק"ו):

סעיף כ״ב

כהנים פטורים ממתנות:

סעיף כ״ג

לוים ספק אם הם חייבים במתנות הילכך (יב)פטורים ואם נטלן הכהן מידו אין צריך להחזירם לו. (ויש (יג)חולקין דאפי' נטלן הכהן מוציאין מידו) (ב"י בשם הר"ן):

באר היטב (2)

(יב) פטורים. כתב הש"ך דמוכח מש"ס ופוסקים דדוקא מליתן פטורים אבל אם תפס לוי מתנות מישראל מוציאין מידו דלא כהב"ח:

(יג) חולקים. כתב הש"ך ול"ד לסעיף שט"ו גבי ספק בכור דפסק רמ"א בפשיטות דמוציאין מיד כהן וסיים וכן הילכתא וכאן לא כתב רק ויש חולקים דשאני התם שהספק הוא בגוף הענין שנחלקו בו הלכך מספק אין לכהן שייכות בו דכל כמה דלא מייתי ראיה אוקמי' אחזקת מרא קמא וחזקת רוב בהמות דאינן בכורים משא"כ כאן שהספק הוא אם לוים חייבים מצי הכהן לומר כל כמה דלא אייתית ראיה דלא איקרי עם המתנות שלי:

סעיף כ״ד

במה דברים אמורים שכהן פטור כששוחט לעצמו אבל אם שוחט למכור אם הוא קבוע למכור בבית המטבחיים חייב ליתן מיד ואם אינו קבוע למכור בבית המטבחיים שתים ושלש שבתות פטור מכאן ואילך חייב והיו מנדין אותו אם לא יתן:

סעיף כ״ה

השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות (יד)והמשתתף עמהם צריך שירשום (טו)ובעובד כוכבים אם יושב עמו במטבחיים אין צריך לרשום: הגה במקום שנוהגין לשחוט אצל עובד כוכבים אם נמצא טריפה נשאר לעובד כוכבים ואם נמצא כשרה לוקחו הישראל (טז)פטור מן המתנות (מרדכי בשם ראבי"ה):

באר היטב (3)

(יד) והמשתתף. כתב הט"ז וא"ל מ"ש מצבי הבא על התיישה דחייב בחצי מתנות ה"נ חציו של ישראל לחייב י"ל דהתם כל שיות שבו חייב דבכה"ג מיקרי כל שה אבל הכא דמקצת שה פטור כה"ג לא אמר רחמנא הר"ן ותוס':

(טו) ובעובד כוכבים. דסתם עובד כוכבים מרבה דברים ומודיע לכל שהוא שותף:

(טז) פטור. דכיון דאינו מחייב משעת זביחה וההיא שעתא לית ברירה אע"ג דרוב בהמות כשרות הן לא אזלינן בממון אחר הרוב גם טריפות הריאה שכיח. ט"ז:

סעיף כ״ו

במה דברים אמורים ששותפות הכהן והעובד כוכבים פוטר בשותף בכולה אפילו בכל (יז)שהוא אבל אם אין הכהן והעובד כוכבי' שותף עמו אלא בראש אינו פוטר אלא מהלחיים ואם הוא שותף עמו ביד אינו פוטר אלא מהזרוע ואם הוא שותף עמו בבני מעים אינו פוטר אלא מהקיבה:

באר היטב (1)

(יז) שהוא. אפילו חלק א' מאלף:

סעיף כ״ז

אם יש בהמה לכהן ומוכר ראשה לישראל ושייר כל הגוף לעצמו חייב בלחיים:

סעיף כ״ח

השוחט בהמת ישראל חבירו חובה על השוחט ליתן מתנותיה לכהן ואם שחט בהמת כהן או עובד כוכבים פטור: הגה מיהו טובת הנאה לבעלים והוא יכול ליתנם לכל כהן שירצה (ב"י בשם הר"ן) ואסו' לבעלי' ליקח (יח)דינר מכהן ליתן לו המתנו' וכן מישראל ליתן המתנות לבן בתו הכהן (ב"י בשם ר"י ובפרק עד כמה):

באר היטב (1)

(יח) דינר. ע"ל סימן של"א:

סעיף כ״ט

כהן שמכר פרה לישראל ואמר לו אני מוכר לך פרה זו חוץ ממתנותיה הוי תנאי וצריך ליתנם למוכר אבל אם אמר ליה (יט)על מנת שהמתנות שלי אינו תנאי והמקח קיים ויכול ליתנם לכל כהן שירצה:

באר היטב (1)

(יט) ע"מ. כ' הט"ז דצ"ע דבח"מ סי' רי"ב פסק המחבר דאם אמר על מנת הוי שיור והש"ך מחלק דשאני התם שהקרקע בחזקת בעליה עומדת עדיין ע"ש:

סעיף ל׳

ישראל שמכר פרה לחבירו ושייר המתנות חייב הלוקח ליתנם אע"פ שנשארו למוכר מכ"מ החובה על הטבח שהוא הלוקח:

סעיף ל״א

המתנות עצמם אסור לישראל לאכלם אלא ברשות כהן עבר ואכלן או הזיקן או מכרן אינו חייב לשלם מפני שאין לו תובעי' ידועי' והקונה אותם אע"פ שאינו רשאי הרי זה מותר לאכלן מפני שמתנות כהונה נגזלות:

סעיף ל״ב

אמר לטבח מכור לי בני מעיה של פרה זו נותנם לכהן ואין מנכה לו מן הדמים לקחו ממנו (כא)במשקל נותנם לכהן ומנכה לו מן הדמים:

באר היטב (1)

(כא) במשקל. כתב הט"ז פי' הלוקח שקלן והרי הגזלה אצלו אבל שקלן המוכר יש לכהן הברירה אם ליקח מהמוכר או מהלוקח:

סעיף ל״ג

גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב אם (כב)ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה:

באר היטב (1)

(כב) ספק. אבל לענין איסור חלה בסימן ש"ל חייב מספק:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.