שולחן ערוך יורה דעה

סימן מ״ט – דיני טרפות בקורקבן

5 סעיפים · 5 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

הקורקבן יש לו ב' (א)עורות ניקב זה בלא זה כשרה עד שינקבו שניהם זה כנגד זה אבל אם נקבו זה שלא כנגד זה (ב)כשרה:

באר היטב (2)

(א) עורות. פי' הכיס בפנים הוא עור א' וכל הבשר כולו הוא עור שני:

(ב) כשרה. דקורקבן מינח נייח וכדקאי קאי. כ' הש"ך דה"ה אם ניקבו ב' עורות של בית הכוסות זה שלא כנגד זה דכשר. (א' מצא בקערה שהיה בו תרנגולת חתוכה לאברים ובקורקבן היה תחוב בו מחט ולא היה ניכר אם ניקב המחט כל ב' עורות או רק הפנימי או החיצון לבד. ואם היה החיצון לבד היה ג"כ טריפה מחמת שהיה לחלל הגוף אך הספק היה שמא לא היה ניקבה רק הפנימי לחוד ואז הוא כשר ולא היה ניכר מחמת שנתבשל קורקבן. אוסר בה"י את המאכל שהיה בקערה דהוי רק ספק א' אבל אי מונח המחט על הקורקבן ואינו תחוב ולא נמצא חלודה על המחט כשר דהוי ס"ס ופר"ח בק"א חולק עליו דאף שיש חלודה שם תלינן דחלודה מעלמא אתי ע"ש ועיין ט"ז סי' מ"א ס"ק י"ח ועיין תשובת בי"ע סי' ס"א ובתשו' חב"י שאלה מ"ח):

סעיף ב׳

ניקב ושומן שעליו סותמו כשר: הגה וכ"ש אם לא ניקבו כל שני העורו' אע"פ שלא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב שכשר (ת"ה סוף סי' קס"ה):

סעיף ג׳

אם נמצא מחט תחוב בו מבפנים דינו כדין מחט שנמצא (ג)בהמסס ובית הכוסות: הגה אם המחט נמצא בעובי הבשר ולא ניכר מבפנים ולא מבחוץ עיין לעיל סימן מ"ח:

באר היטב (1)

(ג) בהמסס. כתב הד"מ ומביאו הש"ך דנראה דוקא לענין ניקב מבפנים ולא ניקב כולו דינו כהמסס ובית הכוסות אבל אם ניקב כולו אפי' אם לא נמצא ק"ד סביב המחט טריפה ומה שהשמיט את זה בהג"ה משום דכתב לעיל סי' מ"ח סעיף ח' דאף בבית הכוסות יש לנהוג איסור כשניקב מב' צדדים אפי' אין ק"ד דאין אנו בקיאים דבשלמא המסס וב"ה שעורו רך אפשר לומר דאחר שחיטה ניקב דבר מועט כזה. אבל בשר הקורקבן הוא עב אין אומרין שמא ניקב בשעה מועטת כזו אלא כולו ניקב מחיים אבל אם ניקב מבפנים לחוץ פשוט שיש לעיין אם יש ק"ד בחוץ נגדו אסור וכן הוא אפי' רק מונחת המחט בתוכו ויש ק"ד מבחוץ אסור אלא שאז א"צ לבדוק מבחוץ אם יש ק"ד. והב"ח ופר"ח והש"ך ואחרונים השוו דין קורקבן לדין המסס וב"ה אפי' לענין ק"ד אם נמצא ק"ד טריפה ואם לאו כשרה אפי' בניקב מב' צדדים. כתב רדב"ז בת' סי' נ"ח מחט שנמצא תחוב בקורקבן האווזא ועובר מעל"ע כשיעור חצי אצבע ולא ניכר אלא אחר הבישול ובשעת מליחה ושטיפה והדחה לא ניכר כלל ולא הרגישו במחט. מעיקר הדין שרי דתלינן שאח"כ נפל המחט לתוך הקורקבן ונתחב שם. ולמעשה יש להחמיר ע"כ. וכ' פר"ח לדידי הוי חומרא יתירה כיון שהמחט היה ארוך כ"כ שהיה עובר מעל"ע כחצי אצבע דבר רחוק הוא שאם היה שם קודם בישול שלא ירגישו בו לפיכך אף למעשה מורינן להקל. וכתב עוד הט"ז ואם ניקב מבפנים לחוד יש לעיין אם יש קורט דם מבחוץ כנגדו שאסור והוא הדין אפי' רק מונחת כדרכה בתוכו אלא שאז א"צ לבדוק מבחוץ אם יש שם ק"ד כיון שאין ריעותא לפנינו מה שאין כן בנתחב בפנים:

סעיף ד׳

זה שהכשרנו בניקב עור חיצון לבדו דוקא בניקב מעצמו מחמת חולי דאי מחמת קוץ או מחט טריפה דחיישינן שמא ניקב אחד מהאברים הפנימיים שנקובתן במשהו ואם לא היה מכיר אם הנקב מחמת קוץ או אם הוא מחמת חולי תולין (ד)להקל (ד"ע ואהל מועד):

באר היטב (1)

(ד) להקל. דהוי ס"ס שמא ניקב ע"י חולי ושמא לא ניקב א' מאברים הפנימיים והט"ז חולק ע"ז ופסק לאיסור דאין זה ספק ספיקא משום דהוי ס"ס שאינו יכול להתהפך. ופר"ח כ' דאף שאינו מתהפך מיקרי ס"ס ע"ש שדוחה הראיות של הט"ז ופסק כש"ע להקל. וע"ש ובס' נקודות הכסף. כ' הטור שאין לעוף כרס וכתב הט"ז דנ"ל דגם דין בשר החופה את רוב הכרס לא שייך בו וראיה לזה מצא בד"מ מעשה באווז שהיה לה מכה בבטנה כמו שני ביצים גדולים ופתחו בטנה וראו שהדקים שלמים והכשירוה אע"ג שנקרע העור ומ"מ נ"ל שיש כאן חשש כמו שחוששין בושט בסי' ל"ג ס"ח דהיינו ביש חשש שניקב בקוץ:

סעיף ה׳

אם (ה)תולעים יוצאים מהקורקבן כשרה דלאחר שחיטה פריש:

באר היטב (1)

(ה) תולעים. ע"ל סי' ל"ו סעיף ה':

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.