שולחן ערוך יורה דעה

סימן ל״ח – דיני מראות הריאה

5 סעיפים · 6 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

ריאה שנמצא בה (אפילו) כל שהוא שחור כדיו או שהיא (דומה) למראה הבשר או שהיא (א)ירוקה אמרילו בלע"ז (ובלשון אשכנז קורין גע"ל) בין שהיא כמראה חלמון ביצה בין שהיא כמראה כרכום בין שהיא כמראה כשותא טריפה וכן אם היא כמראה הבקעת שהיא לבנה כבקעת אסורה. ויש מי שאומר דהיינו שהיא כעין חריות של דקל: הגה וי"א דאף אם היא כלובן ביצה טריפה (מהרי"ו) (ערוך ערך כחל ורוקח וע"פ) והכי (ב)נהוג:

באר היטב (2)

(א) ירוקה. (הרז"ה והרשב"א סוברים דאי במשמוש דומה לבשר אע"פ שמראיתה טובה טרפה ולזה הסכים הכ"מ ודמש"א ובשעת הדחק יש לסמוך על פסק המחבר להקל פר"ח). וכתב ט"ז בשם מהרש"ל כללא דמילתא ירוק הנקרא גרי"ן או בלא"ה כשר והנקרא גע"ל טריפה אבל מה שמצאתי עוד מראית כמראה קרי"ד שטיי"ן או כמראה וויינקסיל דטריפה לא נהירא (דמראה וויינקסי"ל הלא אדומה כשירה) דאין להוסיף על הטרפות עכ"ל. ופר"ח היקל בהורקת פני' שקורין גע"ל זוכ"ט ע"ש:

(ב) נהוג. וכתב בש"ך דהיינו כלובן ביצה אחר שנתבשלה (אבל חלמון בין הכא והכא טריפה) אבל בעודה חיה אינה רק צלולה ולא לבן וכתב עוד אם הוא ירוק כזהב או שעוה או כמו הכנף של טוו"ס שנקרא בל"א פפוי"א או כהורקת פני אדם החולה הנקראת בל"א גע"ל זוכ"ט הכל הוא מין ירוק גע"ל וטריפה ואם הוא גע"ל כאתרוג נמי טריפה:

סעיף ב׳

כל אלו המראות אינם פוסלות עד שנופחים אותה וממרס בה בידו אם נשתנית למראה המותר מותרת ואם עמדה בעינה (ג)אסורה (כל הפוסקים לאפוקי ר"י בתוס'):

באר היטב (1)

(ג) אסורה. וכ' בש"ך דמכאן משמע אע"ג דאין נתלבן כמראה הריאה ממש אלא נתהפך לגוון המותר ג"כ כשר ומהרש"ל אוסר עד שיהיה כמראה הבשר הריאה דוקא והביא הש"ך בשם פוסקים החולקים על מהרש"ל בדין זה וכ"כ בנ"ה דלא כט"ז שמסכים עם מהרש"ל:

סעיף ג׳

יש מי שאומר שאין מראות הללו פוסלות אלא כשהשנוי בעור מחמתו ולא מחמת מוגלא שבתוכו: הגה וכן אם בא השנוי מראה מכח שער שחור או דם נצרר המונח בריאה כשר (מצא כתוב בשם ר"י מולין):

סעיף ד׳

אם אינה שחורה כדיו אלא כמראה (ד)הכחול (שקורין בלשון אשכנז בלא"ו ודומה לרקיע) (מהרי"ו) או ירוקה ככרתי או שהיא כמראה הכבד. (או כמראה הטחול) (ב"י ובד"י בשם מהרא"ק) או שהיא אדומה אפילו בתכלית האודם כשרה: הגה וי"א אם יש מכה בדופן נגד הריאה האדומה טריפה וצריך לבדוק אחר זה (טור ור' ירוחם והרא"ש בשם הר"מ והוא דעת רבינו אפרים וב"י בשם בה"ע. ושאר פוסקים לא חלקו ומשמע מדבריהם איפכא וקצת חולקים בהדיא ע"ש) והכי (ה)נהוג: אפילו היא כולה כך וכן אם יש בה הרבה גוונים מאלו המראות הכשרות כשרה:

באר היטב (2)

(ד) הכחול. והוא מראה לאזו"ר:

(ה) נהוג. ומהרש"ל מתיר אע"ג שיש מכה בדופן ובט"ז כ' אף לדעת הרמ"א אם לאחר נפיחה חוזר למראה הריאה דכשר (והר"ץ כ' אפילו למראה הריאה אחר הנפיחה טריפה כיון דבא מחמת הכאה שהוכתה בדופן) וכן פסק גם כן הש"ך וכ' עוד מעשה בריאה שהיתה על גבה חוט אחד עב כב' חוטין וארוך כשיעור אצבע ובדקתי במשמוש היד והיה בראש החוט בועה אחת מלאה מוגלא והרגשתי שהיה בו דם כמו בגידי הצוואר וחתכתי החוט למטה עד שיצא הדם לראות אם ישתנה ללובן ונשאר המראה כבתחלה והטריף ברעגינשפורק. וכתב עוד שדבר פשוט הוא שגם בעוף פוסלים המראות כמו בבהמה וכן פסק מהרש"ל. (עוד כתב ט"ז מ"כ הגהה א' קבלה על מראה שחור שאינו לקות' עד שיכנוס תוך ב' הקרומים ונכנס בבשר. ואני אומר אף שאינו נכנס בקרומים כלל אלא המראה מלמעלה על הריאה מראה פסול הוא וטריפה ע"ש. וכ' עליו פר"ח דאינו מחוור אלא לפחות צריך שיכנוס לב' קרומים ע"ש):

סעיף ה׳

יש בה קליפו' כמו נתק והיא שלימה (ו)כשירה:

באר היטב (1)

(ו) כשירה. פי' בלא בדיקה ואם יש בין קליפה לקליפה סירכא לא הוי כלום דהני קליפות לאו מגוף הריאה הוו (פר"ח בשם הרשד"ם):

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.