סימן שמ״ח – דין שרפה על המת והאומר אל תקברוני
סעיף א׳
שורפין על המלכים (או על הנשיאים) (טור בשם תוספתא) מטתן וכלי (א)תשמישן אבל על ההדיוטות אסור:
באר היטב (1)
(א) תשמישן. ואין בו משום דרכי האמורי ולא משום בל תשחית שזהו כבודן שלא ישתמשו אחרים בכלי תשמישן ובהדיוטות אסור דאיכא יוהרא והשחתה:
סעיף ב׳
האומר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו אלא מוציאין מיורשיו כל צרכי קבורתו בעל כרחו וכן כל מה שרגילין לעשות לבני משפחתו ואפילו האבן שנותנין על הקבר והוא שירשו (ב)ממון מאביהם:
באר היטב (1)
(ב) ממון. דאל"כ אין כופין הקרובים אלא על הכל מוטל לקברו ועיין בח"מ סימן רנ"ג סל"א:
סעיף ג׳
אפילו מי שאין לו ממון שצוה ואמר אל תקברוהו אין (ג)שומעין לו:
באר היטב (1)
(ג) שומעין. משום דאיכא בזיוני דחיי. ש"ך:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.