סימן ש״ל – דין עיסת עובד כוכבים ושותפין והפקר וכלבים
סעיף א׳
עיסת עובד כובבים פטורה אפי' לשה ישראל ושל ישראל חייבת אפי' (א)לשה לו עובד כוכבים נתנה לישראל במתנה אם עד שלא גלגלה נתנה לו חייבת ואם לאחר שגלגלה נתנה לו פטורה: (עובד כוכבים שהפריש חלה אינו (ב)כלום ותאכל לזר) (ב"י בשם הרמב"ם):
באר היטב (2)
(א) לשה. דלא אזלינן בתר המגלגל לא לחיוב ולא לפטור רק מי שהיתה העיסה שלו בשעת הגלגול וכתב הדרישה ויש מקומות שהנשים קונות בצק מאופה עובד כוכבים ולוקחות ממנה חלה נראה דאסור אם לא שנאמר שיש לסמוך ע"ז הואיל ומדאורייתא מעות קונות והן נותנין המעות קודם הגלגול ועוד כיון דדרכן בכך אפשר דבלא נתינת המעות קודם לכן מותר כיון דהעובד כוכבים יודע מנהג ישראל ואדעתא דהכי לש מתחלה דינו כאלו נתנו לישראל במתנה קודם שגלגלו ובתשובות מ"ב כתב דלאו שפיר עבדי ויש לבטל המנהג עכ"ל הש"ך וע"ל סי' שכ"ו ס"ק ג' מ"ש שם:
(ב) כלום. כתב הש"ך ומודיעין אותו שאינו צריך כדי שלא יחשוב העובד כוכבים שהזר אוכל חלה וע"ל סי' שכ"א סכ"ב:
סעיף ב׳
עיסת השותפין חייבת:
סעיף ג׳
ישראל שהוא (ג)שותף עם העובד כוכבים אם אין בחלק הישראל כשיעור פטורה ואם יש בה כשיעור (ד)חייבת ויכול להפריש מיניה (ה)וביה:
באר היטב (3)
(ג) שותף. דוקא ביש לו שותפות אבל עיסת ארנונית חייבת בחלה אע"ג דלא מצי מסלק ליה בזוזי ואפי' אין שיעור חלה בשל ישראל דשמא ימלוך העובד כוכבים שלא ליטלה. כ"פ הב"ח:
(ד) חייבת. ומשמע דאפי' העובד כוכבים עומד עליו ומפורסם שיד העובד כוכבים באמצע ואפי' קנו הקמח ביחד אפ"ה חייבת. ש"ך וכ"פ הב"ח:
(ה) וביה. דיש בילה בדבר לח ובשיעור חלה שיפריש א"א שלא יהיה בו משל ישראל והחלה אין לה שיעור מן התורה עכ"ל הרא"ש:
סעיף ד׳
עובד כוכבים שהיתה לו עיסה ונתגייר גלגלה קודם שנתגייר פטור אחר שנתגייר חייב אם (ו)ספק חייב:
באר היטב (1)
(ו) ספק. כתב הש"ך היינו משום דספק איסור לחומרא וצ"ל היינו דוקא מדינא אבל האידנא דכל חלה היא מדרבנן ע"כ פטור מספק וצ"ע למה כתבו האחרונים בסתם דין זה ועכ"פ נראה דהיכא דאיכא ספק בדבר בחלה כיון דבזה"ז הוי דרבנן יש להפרישה בלא ברכה עכ"ל:
סעיף ה׳
שני עובדי כוכבים שעשו עיסה כשיעור וחלקוה ואח"כ נתגיירו והוסיף כל אחד על חלקו אחר שנתגייר עד שהשלימו לכשיעור הרי זו חייבת:
סעיף ו׳
היתה העיסה בין עובד כוכבים וישראל בשותפות וחלקו ואח"כ נתגייר העובד כוכבים והוסיף כל אחד על שלו עד שהשלים והוסיף לכשיעור של ישראל (ז)חייבת ושל עובד כוכבים פטורה: הגה ודוקא שעשאוה מתחילה בשותפות על מנת שלא לחלקה ונמלכו לחלקה אח"כ אבל אם עשאוה מתחלה על מנת לחלקה אף של עובד כוכבים חייבת:
באר היטב (1)
(ז) חייבת. לפי שעיסה של ישראל כשהיתה מחוברת בחלקו של עובד כוכבים לא בא לידי חיוב מעולם עד שמוסיף אח"כ וע"כ חייב כשמוסיף מה שאין כן חלק של עובד כוכבים שהיה מחובר לחלק ישראל שהוא בר חיוב והוי כאלו לש העובד כוכבים שיעור חלה אלא שעיקר מפני שהוא עובד כוכבים בשעת החיוב שוב אינו מועיל שום דבר להתחייב עכ"ל הט"ז:
סעיף ז׳
הפקיר עיסתו קודם שנתגלגלה וזכה בה ואח"כ גלגלה או הפקירה אחר שגלגלה וחזר וזכה בה חייבת הפקירה ונתגלגלה בעודה הפקר ואחר כך זכה בה פטורה:
סעיף ח׳
העושה עיסה לבהמה ולחיה פטור:
סעיף ט׳
עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה חייבת ואם לאו פטורה ודוקא שניכר בה שהיא לכלבים כגון שאינה ערוכה ועשויה כצורת לחם הא לאו הכי חייבת:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.