סימן שכ״ה – דין ב׳ עיסות שאין בהן כשיעור
סעיף א׳
שתי עיסות שאין בשום אחת כשיעור אם נוגעות זו בזו עד (א)שנדבקים מעט מזו בזו מצטרפין אם הם ממין הראוי להצטרף כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד ואם אינם נדבקים והם בסל אחד הסל מצרפן ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת ואם נתנם על (ב)טבלא שאין לה לבזבז אינם מצטרפים: הגה ולכן כשמצרפם בכלי יזהר שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי דהיינו שיהא כל ככר א' או עיסה (ג)למעלה מדופני הכלי (טור) : ויש מי (ד)שאומר שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן:
באר היטב (4)
(א) שנדבקים. בת"ה כ' דנשיכה היינו שמודבק כ"כ שכשיפרדו יתלשו אחת מחברתה מעט מצטרפים ודוקא אם הם של אדם אחד אבל לא של ב' נשים כדבסימן שאחר זה:
(ב) טבלא. זהו בעיא בש"ס ולא איפשטא וכיון דבזה"ז כל חלה דרבנן אזלינן לקולא. ש"ך:
(ג) למעלה. הא אם מקצתו בפנים מצטרף דלא הוי דומיא דטבלא והב"ח חולק בדבר עכ"ל הש"ך:
(ד) שאומר. כ' הש"ך לא ידעתי למה כתבו בשם יש מי שאומר שהרי אין חולק בדבר:
סעיף ב׳
אם יש (ה)בכל עיסה כשיעור ורוצה להפריש מזו על זו אין צריך לא צירוף כלי ולא נגיעה אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו:
באר היטב (1)
(ה) בכל. כתב הש"ך ונראה דה"ה ב' עיסות שבא' יש כשיעור ובא' אין כשיעור דאפי' נגיעה לא בעי אלא שיהיו סמוכות ומפריש מן העיסה שיש בה כשיעור שיעור חלה וגם מפריש עוד ממנה אחד ממ"ח על העיסה שאין בה כשיעור וא"צ צירוף סל וכיסוי וכדלעיל סימן שכ"ד סי"א עכ"ל:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.