סימן שכ״א – בכור בהמה טמאה במה ובמי ובאיזה מקום נוהג וכן פדיונו ועריפתו
סעיף א׳
בכור בהמה טמאה נוהג בכל מקום ובכל זמן ואינו נוהג אלא בחמורים וזה מצותו שכל ישראל שיש לו חמורה שבכרה פודהו בשה מן הכשבים או מן העזים בין זכר בין נקבה בין תם בין בעל מום בין גדול בין קטן ויתננו לכהן ומאימתי חייב לפדותו משיולד עד שימות אלא שמצוה לפדותו מיד שלא להשהות המצוה ולאחר שיפדנו הוא חולין גמורים ומותר בגיזה ועבודה כשאר חולין והכהן יעשה ג"כ בשה כמו בשאר חולין:
סעיף ב׳
אין פודין לא (א)בעגל ולא בחיה ולא בשה שחוט ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי:
באר היטב (1)
(א) בעגל. בכל אלו אין פודין בסתמא (פי' בתורת פדיון שיש בשה) אלא בשויו כן הוא בטור והוא פשוט וזה שכ' הרב בס"ה ואז יכול לפדותו בכל דבר. ש"ך:
סעיף ג׳
אין פודין בשה הדומה למין אחר ואם פדה פדוי (ויש אומרים דאם פדה בו הוי (ב)ספק) (טור בשם הרא"ש):
באר היטב (1)
(ב) ספק. פי' אם אח"כ מת הפטר חמור קודם שנתן זה הפדיון לכהן אינו חייב ליתן אותו להכהן דיכול הישראל לומר שמא לא חל עליו הפדיון ואם אחר שנתנו לכהן מת הפטר חמור ישאר הפדיון לכהן כיון שהוא מוחזק דהא הוא עצמו נתנו לו ואין זה דומה לתקפו כהן דמוציאין מידו כדלעיל סי' שט"ו וא"ל ממ"ש הרמ"א שם שאם נתן לו הישראל בטעות דצריך הכהן להחזיר לו דשאני הכא דבשעת הפדיון היה לכהן עכ"פ חיוב עליו ליתן לו פדיון טוב אלא שטעה וסבור שזהו פדיון טוב ע"כ יחזיקנו הכהן משא"כ בספק בכור דיש ספק אם חייב לו כלל עכ"ל הט"ז:
סעיף ד׳
פודין בבן פקועה (וי"א שאין פודין בבן פקועה) (ג"ז בשמו):
סעיף ה׳
אם אין לו שה לפדותו פודהו בשוויו (ואז יכול לפדות בכל דבר) (בית יוסף בשם הרמב"ם) ונותן דמיו לכהן לא אמרה תורה (ג)להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם היה לו פטר חמור ששוה עשרה סלעים יש לו לפדותו בשה שוה דינר בד"א כשהיו דמי פטר חמור מג' זוזין ומעלה אבל אם היו דמיו פחות מג' זוזין אין פודין אותו אלא בשה או בג' זוזין ועין יפה לא יפחות מסלע ועין רעה בחצי סלע ובינונית בג' זוזים: הגה ופודין בשה אחד כמה פעמים כגון אם חזר וקנאו מן הכהן או במקום שיש לו ספק פטר חמור שדינו שמפריש עליו טלה והוא (ד)שלו (טור):
באר היטב (2)
(ג) להחמיר. כלומר שהקדש ושאר דברים נפדין בכל דבר ופטר חמור לא יהא נפדה רק בשה ולא בשויו. ש"ך:
(ד) שלו. ורשאי אח"כ לחזור ולפדות עליו ודאי פטר חמור וכן כשיש לו כמה ספיקות פטרי חמור מפריש עליהן טלה א' בשביל כולן והוא שלו. ש"ך:
סעיף ו׳
מיד כשהפריש הטלה תחת פטר חמור חזר הפטר חמור חולין אפי' קודם שנתנו לכהן ומותר ליהנות בו ואם מת לא יקבר והכהן זכה בשה מיד והוא באחריותו שאם מת ביד הבעלים קודם שנתנוהו לכהן פטורים לפיכך מיד כשמפרישו (ה)מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון פטר חמור:
באר היטב (1)
(ה) מברך. כתב הט"ז והא דאין מברכין ג"כ אנתינת בכור לכהן כמו בפדיון פטר חמור ובכור אדם משום דיש לחלק דבכור מעולם לא היה לישראל זכות בו דרחמנא זכהו להכהן תיכף משנולד וה"ל כאילו נולד בבית הכהן מפרתו ע"כ אין שייך לברך כי הישראל אינו עושה כלום משא"כ בפדיון פטר חמור ובכור אדם שהוא נותן ממונו בזה מברך שפיר על מצוה הזאת עכ"ל:
סעיף ז׳
ישראל שפדה פטר חמור של חבירו הוא פדוי ופטר חמור הוא לבעליו:
סעיף ח׳
פטר חמור אסור בהנאה עד שיפדה ואם מכרו קודם פדיון (ו)דמיו אסורין: הגה ודוקא שמכרו סתמא אבל אם הודיע ללוקח שהוא פטר חמור והוא מוכר לו מה ששוה יותר מהשה שיפדה דמיו מותרים ואפי' לכתחלה מותר למכרו בכהאי גוונא (כך משמע בטור : ואם מת קודם פדיון או שערפו יקבר מפני שהוא אסור בהנאה אף לאחר עריפתו הואיל ולא נפדה לפיכך אם לא פדהו ונתן פטר החמור בעצמו לכהן אסור לכהן להשתמש בו עד שיפדהו בשה ויקח השה לעצמו או יערפנו ויקבר והכהנים (ז)חשודים על דבר זה לפיכך אסור לישראל ליתן פטר חמור לכהן אלא א"כ פדה החמור בפניו או יערפנו לפניו:
באר היטב (2)
(ו) דמיו. אפי' מה ששוה יותר על השה דכיון שלא הודיע ללוקח שהוא פטר חמור לא יפדנו וכולו אסור. ש"ך:
(ז) חשודים. מפני שאומרים מה אני צריך להפריש עליו טלה כיון שהוא לעצמי:
סעיף ט׳
פטר חמור קודם שיפדה אסור לעבוד בו ולגוזזו כדי ליהנות בשערו אבל אם היה שערו מסובך או שיש לו מכה במקום השער מותר לגוזזו להנאתו והשער אסור בהנאה ויקבר:
סעיף י׳
ישראל שיש לו ספק פטר חמור יפריש עליו טלה להפקיע איסורו ומעכב הטלה (ח)לעצמו: הגה לא רצה לפדותו ולא ליתנו לכהן מכהו בקופיץ בערפו עד שימות ויקברנו (טור):
באר היטב (1)
(ח) לעצמו. מפני שהמע"ה:
סעיף י״א
פטר חמור אין ממיתין אותו לא במקל ולא בקנה ולא במגל ולא במגירה ולא בקרדום אלא (ט)בקופיץ ולא יכניסנו בחדר וינעול בפניו עד שימות שנאמר וערפתו:
באר היטב (1)
(ט) בקופיץ. הוא סכין גדול ודרך לערוף בו. כ"כ רש"י:
סעיף י״ב
מצות פדיה קודמת למצות עריפה:
סעיף י״ג
חמורה שלא בכרה וילדה (י)שני זכרים נותן טלה (יא)אחד לכהן זכר ונקבה ספק ומפריש טלה אחד כדי להפקיע קדושה ממנו עד שיהיה מותר בהנאה שמא הזכר נולד תחלה וטלה זה שהפריש לבעלים ואינו לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה:
באר היטב (2)
(י) שני. ואינו מכיר הבכור:
(יא) אחד. משום שאחד מהם ודאי בכור ושניהם אסורים בהנאה עד שיפדה. ש"ך:
סעיף י״ד
שתי חמורות שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן זכר ונקבה הזכר לכהן שני זכרים ונקבה א' לכהן ועל השני מפריש טלה אחד והוא לעצמו שני זכרים ושתי נקבות או שתי נקבות וזכר אין לכהן כלום (וי"א דצריך (יב)להפריש והם לעצמו) (טור):
באר היטב (1)
(יב) להפריש לאפקועי איסורייהו הלכך בב' זכרים וב' נקבות מפריש ב' טלאים והם לעצמו ובזכר וב' נקבות מפריש טלה אחת והוא לעצמו. ש"ך:
סעיף ט״ו
אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים נותן טלה אחד לכהן זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו:
סעיף ט״ז
הלוקח חמורה מהעובד כוכבים ואין ידוע אם בכרה וילדה זכר פודה אותו בשה והוא לבעלים מפני שהוא ספק:
סעיף י״ז
ישראל שירש מאבי אמו כהן פטר חמור ודאי ואותו הכהן (יג)ירשו מאבי אמו ישראל מפריש טלה והוא שלו:
באר היטב (1)
(יג) ירשו. דאלו פטר חמור של הכהן עצמו הוא פטור. כן כתב רש"ל:
סעיף י״ח
גר שבכרה חמורתו ספק קודם שנתגייר או אחר כך מפריש עליו טלה והוא שלו:
סעיף י״ט
כהנים ולוים פטורים מבכור בהמה טמאה (וה"ה כהנת ולויה אבל בעליהם חייבים בפטר חמור שלהם אבל בנכסי מלוג שלה פטורים שהרי יש לה שותפות בהדיה) (תשובת הרשב"א סימן שס"ו):
סעיף כ׳
שותפות העובד כוכבים פוטר בו וכל דיני שותפות העובד כוכבים בטהורה כן דינו בטמאה אלא שאסור להשתתף עמו כדי להפקיע קדושתו כיון שאפשר בפדיה או בעריפה:
סעיף כ״א
שותפות כהן או לוי פוטר בו:
סעיף כ״ב
עובד כוכבים שהפריש פטר חמור מודיעין אותו שאינו חייב והרי הוא (יד)מותר בגיזה ועבודה:
באר היטב (1)
(יד) מותר. אפי' לישראל וכדי שלא יאמר העובד כוכבים ישראל מזלזל בקדשים לכך מודיעין אותו שאין זה הקדש:
סעיף כ״ג
פרה שילדה כמין חמורה וחמורה שילדה כמין פרה נתבאר בסימן שט"ו:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.