שולחן ערוך יורה דעה

סימן ל״ב – דין מכה בחוט השדרה

8 סעיפים · 11 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

חוט השדרה שנפסק רוב היקף עור החופה את המוח טריפה אע"פ שכל המוח (א)קיים ואם לא נפסק רוב העור אף על פי שנפסק כל המוח שבפנים (ב)כשר:

באר היטב (2)

(א) קיים. וכ' בש"ך ולא מטרפינן בנקבים סמוכים זה לזה בהיקף ובצירוף רובו כמו בגרגרת אלא דוקא בנפסק רובו במקום א' ופר"ח כ' והעיקר להטריף כמו בגרגרת (מהרמ"ט):

(ב) כשר. והטעם דפסיקת המוח לא מעלה ולא מוריד:

סעיף ב׳

נסדק העור לארכו (ג)כשרה וכן אם נשברה השדרה ולא נפסק החוט או שנתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד הואיל ועורו קיים הרי זו מותרת:

באר היטב (1)

(ג) כשרה. אפילו נשברה השדרה ורוב בשר עמה אם החוט קיים כשרה. מעשה היה לפני חכמי ווילנא שהיה חוט השדרה שחור מתחלה ועד סוף ומוח שבפנים היה קיים ולא היה בו שום ריעותא אחרת והתירוהו דלא מצינו שינוי מראה דפסול בחוט השדרה. ול"א האי שחור אדום הוא אלא שלקה עיין בה"י. וכתב הפר"ח בק"א ויפה הורה כיון שאין כאן ליקוי מחמת השינוי ושינוי מראה לחוד אינו פוסל אלא בריאה וכוליא. אכן אם העור לקוי מחמת השינוי מראה ברוב היקף עור החופה את המוח טריפה ע"ש (מהרמ"ט) וכתב בש"ך אפילו לא נשתייר אפילו כל שהוא לא למעלה ולא למטה כשר ובזה קיל מגרגרת ופר"ח חולק גם בזה:

סעיף ג׳

הומרך המוח ונשפך כמים או כדונג שנמס עד שימצא החוט כשמעמידו בידו היה המעט שחוץ לידו שוחה ולא היה יכול לעמוד טריפה (ל' הטור) וכן אע"פ שלא נתרכך מבפנים אלא שהוא עב וכבד ואם מעמידין אותו אינו יכול לעמוד מפני כבדו טריפה:

סעיף ד׳

נחסר קצת מהמוח ונתרוקן (ד)כשר:

באר היטב (1)

(ד) כשר. וכתב בש"ך דלהכי נקט המחבר נחסר קצת מהמוח משום דאילו נחסר הרבה אז ודאי כשמעמידו היה הריקן שחוץ לידו שוחה ובנתמסמס כדונג לא מפליג בין מעט להרבה מפני שדרכו להתמסמס כולו. ואם נמצא מים בחוט השדרה בכל ענין טריפה דלא שייך לומר מוח מקיפו דמש"א דף צ"ב הובא בכנה"ג:

סעיף ה׳

טריפות זה של חוט (ה)השדרה הוא עד פי פרשה שלישית ועד (ו)בכלל ואם נפסקו אחד משני חוטי פיצולים ראשונים ושניים טריפה אבל אם נפסקו חוטי פיצול השלישי כשרה ובעוף הוא טרפות החוט עד בין האגפיים התחלת המקום שהם מחוברים בו בגוף: הגה ויש מטריפים בעוף עד מקום כלות שכיבת העצם המחובר (ז)לגוף (תוס' וא"ז ומרדכי וא"ו הארוך כלל נ"ה ד"ב ותא"ו נט"ו) והכי נהוג אם לא בהפסד (ח)מרובה (ד"ע):

באר היטב (4)

(ה) השדרה. פי' כל הטריפות שהוזכרו בסימן זה. והאי דמקלינן משלישית ואילך שמשם ואילך תש כחה דחוט וירכיים מעמידין אותה ואינה מתה בכך (מהרמ"ט):

(ו) בכלל. והש"ך חולק על זה וכתב דלא עד בכלל:

(ז) לגוף. וכתב בש"ך משמע דלא מיירי באותו עצם קטן שחוץ לגוף מחובר לגוף שנראה מבחוץ וכמו שהבין מהרש"ל ושאר אחרונים אלא ר"ל אותן העצמות קטנות המונחים בגף העוף המתחילים אצל הצואר והם מבפנים בגוף ואין נראין כלל מבחוץ והם ארוכים ואינם רחבים ודומה לסכין והם מונחים ממש בגוף על הריאה עכ"ל:

(ח) מרובה. וכתב בט"ז הא דכתב רמ"א דבהפסד מרובה אין להחמיר היינו שאין להחמיר להטריף עד נגד מקום כלות שכיבת עצם אבל מ"מ להקל כ"כ להכשיר אפילו אם נפסק נגד מקום חיבורן לגוף זה אינו ומהרש"ל פסק דיש להחמיר אפילו בה"מ אפי' במקום שכיבת העצם וכן פסק הב"ח:

סעיף ו׳

בהמה שהכו אותה על השדרה במקל והלך המקל על פני כל אורך השדרה כשרה ולא חיישינן שמא נפסק החוט ואם יש במקל קשרים חוששין למקום (ט)הקשרים וכן אם לא הגיע המקל על פני כל השדרה חוששין שראש המקל במקום שהוא כלה מכה בכח וכן אם הכה לרוחב השדרה חוששין שמא נפסק החוט:

באר היטב (1)

(ט) הקשרים. וכן אם נפסק המקל בשעת הכאה דעושה חבורה כמו בראש המקל (כל בו) ומ"מ א"צ לבדוק כלל אלא במקום שהוכה בו עיין פר"ח. וכתב בט"ז דצריכה שהייה ובדיקה כדין נפולה שבסימן נ"ח סעיף ו' ואף שכתב שם רמ"א דאין אנו בקיאים בבדיקה מ"מ לדבר זה שאין בו חשש אלא רק משום שבירת השדרה אנו בקיאים:

סעיף ז׳

בהמה שגוררת רגליה אין חוששין שמא נפסק החוט: הגה אלא אמרינן שגרונא והוא כאב הרגלים נקטה (גמרא) וה"ה בעוף נמי דינא (י)הכי (הגהות מרדכי בחולין וא"ו הארוך כלל נ"ה):

באר היטב (1)

(י) הכי. וכתב בט"ז אם א' קנה אווז מן השוק ולא יכלה לעמוד מותרת כיון שלא ראינוה שנפלה אין לאסור מספק ואימר שגרונא נקטה. והאי הג"ה צריך להיות קודם תיבת בד"א שכתב המחבר:

סעיף ח׳

בד"א כשלא נודע שנפלה אבל אם נודע שנפלה (יא)חוששין:

באר היטב (1)

(יא) חוששין. וכתב בש"ך אע"ג דבנפולה בלאו הכי חוששין כדלקמן סימן נ"ח צ"ל דבנפולה דעלמא הוי שרי כשהלכה ד' אמות אבל הכא כיון שגררה את רגליה לא מיקרי הליכה וצריך לעולם בדיקה ולדידן שאין אנו בקיאים בבדיקה אסור ובט"ז כתב היכא דליכא אלא חשש שבירת השדרה אנו בקיאים בבדיקה:

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.