סימן רפ״ח – במה והיאך נכתבת
סעיף א׳
כיצד כותבין את המזוזה כותבין שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע על דף אחד ביריעה אחת ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה כמו חצי צפורן ובתחלתה ישייר כדי לגול אותה אחר שתכרך. (ובסופה אין צריך להניח (א)כלל) (טור):
באר היטב (1)
(א) כלל. רק מעט כדי שיהיו האותיות שבסוף השטות מוקפות גויל. ש"ך:
סעיף ב׳
צריך לכתבה בדף אחד ואם כתבה בב' או בג' דפין כשרה:
סעיף ג׳
כתבה שלא על הסדר אפילו שכח מלכתוב אות אחת פסולה ואין לה (ב)תקנה ואין צריך לומר אם הקדים פרשה לפרשה:
באר היטב (1)
(ב) תקנה. לפי שאין תולין בה כמו שתולין בס"ת משום דבעינן שתהא נכתבת כסדרן ולפ"ז יכול לגרוד ממטה למעלה עד מקום החסרון ויכתוב שם החסרון ואח"כ יכתוב מה שגרד על מקום הגרד דבכה"ג הוי כסדרן ועיין בא"ח סימן ל"ב סכ"ג וכ"ד עכ"ל הש"ך וכ' הט"ז דיש לתמוה על המחבר שכ' ואצ"ל בהקדים פרשה ואיפכא מסתברא דיותר יש לפסול בכותב שלא כסדר בפרשה עצמה מבהקדים פרשה לפרשה וכן מצינו בא"ח סימן ס"ד קראה למפרע בד"א בסדר הפסוקים אבל הקדים פרשה וכו' ע"ש:
סעיף ד׳
כתבה בשני (ג)עורות אף על פי שתפרן פסולה:
באר היטב (1)
(ג) עורות. כלומר בשני קלפין מחולקין:
סעיף ה׳
צריכה עיבוד לשמה (ד)לכתחלה אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמה יתבטל מהמצוה יכתבנה על עור שאינו מעובד הנמצא (ה)ויקיים המצוה מיד בעוד שמבקש עור מעובד לשמה:
באר היטב (2)
(ד) לכתחלה. ודעת רוב הפוסקים נראה דאפי' דיעבד פסולה בעור שאינו מעובד לשמה. כ"כ הט"ז וש"ך:
(ה) ויקיים. כתב הש"ך דיקבענה בלא ברכה דכדאי הם הרמב"ם וסייעתו לסמוך עליהם בשעת הדחק דלא כמ"ש הב"ח דלא יקבענה כלל אלא יקבענה שם וישתדל להמציא אחרת כשירה עכ"ל:
סעיף ו׳
כתבה על הקלף או על הגויל כשרה לא אמרו דוכסוסטוס אלא למצוה (וקלפים שלנו כשרים לכל) (מרדכי הלכות קטנות):
סעיף ז׳
דינה (ו)לענין הדיו והכתיבה והתגין של שעטנ"ז ג"ץ כמו בספר תורה:
באר היטב (1)
(ו) לענין. כ' הש"ך ושאר דיני כתיבתה בחסרות ויתרות הוא כמו שכותבין אותן הפרשיות בתפילין ונתבאר בא"ח סימן ל"ב וכ' הטור שנכתבה שלא מן הכתב והרב לא כתבו שסמך אמ"ש בא"ח גבי תפילין וה"ה למזוזה עכ"ל והט"ז כ' דמ"מ יש לכתוב מתוך הכתב דהיינו מתוך ספר מוגה דשמא ישכח החסרות ויתרות ומש"ה לא זכרו בש"ע:
סעיף ח׳
צריכה שרטוט ואם כתבה בלא שרטוט פסולה:
סעיף ט׳
כותב כל שיטותיה שוות שלא תהא אחת ארוכה מחבירתה ואם האריך בשיטה אחת יותר מבאותה שלפניה ובאותה שתחתיה קיצר יותר מבאותה שלפניה ולפני פניה כשרה ובלבד שלא יעשנה כקובה או כזנב או כעיגול:
סעיף י׳
על הארץ יכתוב (ז)בראש השיטה אחרונה ולא יכתוב בה יותר:
באר היטב (1)
(ז) בראש. הטעם דשטה שלפניה מסיימת השמים ורחוקה מהתחלת שטה האחרונה דכתיב שם על הארץ והוא רמז כי היכי דמרחקי שמים מארץ כן ירבו ימיכם. ט"ז:
סעיף י״א
נהגו לעשותה כ"ב שיטין:
סעיף י״ב
צריך לכתבה בימין כמו בתפילין:
סעיף י״ג
ריוח שבין פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע מצוה לעשות פרשה (ח)סתומה ואם עשאה פתוח' כשרה לפי שאינה סמוכה לה בתורה:
באר היטב (1)
(ח) סתומה. כ' הש"ך ומ"מ אינו יכול לעשות סתומה שכשרה אליבא דכ"ע דהיינו שיהיה חלק באמצע כמ"ש בסי' ער"ה ס"ב שהרי צריך להתחיל שטה שביעית והיה אם שמוע וגו' אלא יעשה סתומה הכשרה לדעת הרמב"ם כמ"ש הרב שם ועיין במשובת מהרש"ל סי' ל"ז עד כאן לשונו:
סעיף י״ד
כורכה מסופה לראשה מאחד כלפי שמע:
סעיף ט״ו
אסור להוסיף בה מאומה אלא שמבחוץ כותבין שדי כנגד תיבת והיה שבפנים: הגה וי"א נגד הריוח שבין הפרשיות (טור בשם הרא"ש ומרדכי ה"ק ורמב"ם והגה"מ בשם סה"ת) וכן נוהגין ומניחין נקב בקנה נגד שם שדי שיהא נראה מבחוץ (שם במרדכי והגמי"י) עוד נוהגין לכתוב מבחוץ כוז"ו במוכס"ז כוז"ו נגד ה' אלהינו ה' (טור) ויהפוך אלה האותיות מכתיבת המזוזה כדי שיגיע כל אות נגד האות שמתחלף בו באלפ"א בית"א (הגהמי"י) אבל בפנים אין להוסיף שום דבר על ב' פרשיות (טור ורמב"ם):
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.