שולחן ערוך יורה דעה

סימן רפ״א – מי כשר לכתיבת ס״ת ואם אמר הסופר שלא כתב האזכרות לשמן

5 סעיפים · 6 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

ס"ת שכתבו אפיקורוס ישרף כתבו כנעני (א)יגנז נמצא ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבו יגנז נמצא ביד כנעני ואינו יודע מי כתבו יש מי שמכשיר ויש אומרים יגנז וחייבין הצבור לקנותו ממנו בכדי דמיו או יותר מעט ולגנזו כדי שלא (ב)יזלזל בו ואם רצה להעלות בדמיו יותר מכדי דמיו הרבה מניחין אותו בידו ואם הוחזקו (ג)שבזזו כנענים ספרי ישראל תולים שאותם ספרים שלהם היו וקורין בהם:

באר היטב (3)

(א) יגנז. אפילו כתבו למכור לישראל. תוספות. ש"ך. וכתב הט"ז דבטור הוסיף ואין קורין בו נראה דקמ"ל דאפילו בבית אין קורין בו ביחידות אפילו ביש ספק מי כתבו ונ"ל דיש עוד חילוק בין זה לשאר הפסולין דהיינו כל פסול שנראה לכל פסולו ודאי קורין בו ביחידות ואין חשש שיקראו בו בציבור אבל בפיסול שאינו מוכח כגון שאינו מעובד לשמה יש לאסור לקרות בו אפילו ביחידות שמא יקראו בו בציבור כמו שמצינו לענין ספק טריפה בסי' נ"ז שלא ישהנו מפני התקלה עכ"ל (ובנה"כ השיג עליו בזה וכ' דל"ד לספק טריפות ע"ש) ועיין בא"ח סימן ל"ט:

(ב) יזלזל. ומשמע בש"ס דאין לומר לעובד כוכבים שיתן לו בזול יותר מדאי פן יכעוס וישליכה למקום האבוד וכתב הט"ז כשהעובד כוכבים רוצה הרבה יותר מכדי דמיו לא יסלק וימשוך ידו ממנו תיכף אלא צריך לעסוק עמו בדברי ריצוי אולי ימכרנו בכדי דמיו ומעט יותר ואם אח"כ עומד בדעתו אז מניחין בידו וילך לו ולא קודם לזה עכ"ל:

(ג) שבזזו. וכתב הש"ך ונ"ל דה"ה במקומות שאין העובדי כוכבים יודעים לכתוב דאמרינן מסתמא בזזו אותם:

סעיף ב׳

גר שחזר לסורו מחמת יראה כשר לכתוב ס"ת:

סעיף ג׳

ס"ת שכתבו מסור (ד)עבד אשה קטן כותי ישראל מומר פסולין:

באר היטב (1)

(ד) עבד. והדרישה כ' שמדברי הרי"ף והרא"ש והטור נראה דדוקא גבי תפילין פסולין עבד ואשה וקטן ולא בס"ת אבל הש"ך כ' שאינו מוכרח ונראה דבקטן אפילו הגיע לחינוך פסול כמו גבי תפילין וכן משמע בלבוש להדיא עכ"ל:

סעיף ד׳

ס"ת שכתבו ממזר יש פוסלין (וה"ה גר תושב) (מרדכי סה"ק):

סעיף ה׳

ס"ת שאמר הסופר לאחר שיצא מידו לא כתבתי האזכרות לשמן אינו נאמן לפסלו אבל נאמן הוא להפסיד כל שכרו ולמה אינו נאמן לפסלו שמא לא נתכוון אלא להפסיד על הלוקח או על זה ששכרו ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות לפיכך אם אמר ספר תורה זה עורות שלו אינם מעובדים לשמן מתוך שנאמן להפסיד (ה)שכרו נאמן לפסלו שהכל יודעים שאם אין העורות מעובדין לשמן אין לו שכר כלל: הגה (ו)מיהו כשכר חומש בעלמא חייב לשלם לו דהא מכל מקום לא גרע מחומש (מרדכי פ' הניזקין):

באר היטב (2)

(ה) שכרו. כ' הש"ך משמע אם כתב לו בחנם כגון במתנה וכה"ג אינו נאמן כיון שיצא מתחת ידו:

(ו) מיהו. כ' הט"ז פשוט שזה קאי גם אחלוקה ראשונה שלא כתב האזכרות לשמה וקשה לי אם כן דיש לו עכ"פ איזה שכירות מאי שנא רישא דאנו אומרים שמא לא נתכוין אלא להפסיד על הלוקח ה"נ נימא כן ולפי מ"ש בסמוך דכל שיש פסול בדרך שאינו ניכר אסור לקרות בו אפילו ביחידות אתי שפיר כאן דודאי א"צ ליתן לו שום שכר כיון שאסור לקרות בו אפי' ביחידות דאתי למיקרי ביה בצבור כיון שאין הפסול מוכח מתוכו בזה ודאי ניחא דא"צ ליתן לו שום שכר (ובנה"כ כ' שלא ראה דברי המרדכי פ' הנזקין ששם מבואר קושיתו והוא מתרצה בענין אחר ע"ש):

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.