שולחן ערוך יורה דעה

סימן רע״ו – דין תליית הדילוג ודין הטועה בכתיבת השם

13 סעיפים · 13 ס״ק באר היטב · 0 שיעורים ממופים

סעיף א׳

טעה ודילג תיבה או יותר יכול לתלותה בין השיטין אבל לא בריוח שבין דף לדף:

באר היטב (1)

(ו) ומקצתו. והב"ח כ' דדעת הטור וקצת פוסקים דאין לפסלה בדיעבד אבל הט"ז כ' בשם הרמב"ם דאפילו בדיעבד פסולה וכן יש לכוין לשון הטור ע"ש וע"ל סימן רע"ג ס"ו:

סעיף ב׳

אע"פ שאומר בתחלת הספר שכותבו לשם קדושת ספר תורה בכל פעם שכותב שם מהשמות שאינם נמחקים צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ואם לא עשה כן (א)פסול (כן נראה מרא"ש וכ"כ סמ"ג וסה"ת): הגה כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה אינו פסול דהוי כמקדיש בעלי (ב)מומין למזבח דאינן קדושים (ב"י בשם רשב"ץ):

באר היטב (2)

(א) פסול. ולא מהני העברת קולמוס עליהן לשמן. ש"ך וכתב הב"ח דאם נתכוין וכתב לשם קדושה אע"פ שלא הוציא בשפתיו אינו פסול בדיעבד הואיל והוציא בתחלת כתיבת הס"ת בפיו וע"ל ר"ס רע"ד והט"ז כ' דלא מהני מחשבה בקדושת השם אלא צריך דוקא להוציא בשפתיו אם לא שאם בתחלת הכתיבה אמר בפירוש וכל אזכרות שבו אני כותב לשם קדושת השם כמ"ש בשם הסמ"ג בסימן רע"ד הבאתיו שם בס"ק א' ע"ש (ובנה"כ השיג עליו וכתב דאישתמיטתי' דברי הרמ"א בא"ח סימן ל"ב סי"ט ע"ש):

(ב) מומין. כתב הט"ז משמע דאם כ' השם במקום אחר בטעות שלא במקומו וכתבו לשם קדושה הוי קודש וצריך גניזה אבל שם שנכתב שלא בכונה אין בו קדושה עכ"ל:

סעיף ג׳

כשכותב השם אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא (ג)ישיבנו ואם היה כותב שני שמות זה אחר זה מותר להפסיק ביניהם וכשיחזור לכתוב שם שני צריך לחזור לומר שהוא כותבו לשם קדושת השם:

באר היטב (1)

(ג) ישיבנו. כ' הש"ך ואם השיב לא נפסל כך משמע בב"י ופירש מ"ש במס' סופרים הפסיק באמצע השם פסול היינו שעשה שם א' כשני שמות כזה ראו בן עכ"ל ור"ל דהאי השם אינו שם קודש אלא כל תיבה קרוי שם כמה שמצינו הרבה פעמים בש"ס תיבה בלשון שם ודלא כהב"ח שהבין דהוא שם קודש עכ"ל ואם מלך א"ה שואל בשלומו מותר להשיבו כמ"ש גבי תפלה בא"ח ר"ס ק"ד:

סעיף ד׳

כשטובל הקולמוס לכתוב השם לא יתחיל מיד השם לכתוב שמא יהיה עליו רבוי דיו ולא יצא הכתב מיושר אלא יכוין להניח אות אחת מלכתוב קודם השם ובאותו האות יתחיל לכתוב (ואם לא עשה כן (ד)יחפש אחר אות שצריכה דיו וימלאנה וכותב את השם) (ב"י בשם מ"כ):

באר היטב (1)

(ד) יחפש. משמע דלכתוב מקודם אות אחרת של חול על איזה דבר אסור דכיון שדיו זו מוכנת לשם אין ראוי לכתוב בה דבר חול. ש"ך:

סעיף ה׳

כתב (ה)האזכרות בדיו וזרק עליהם זהב פסול:

באר היטב (1)

(ה) האזכרות. כתבו הט"ז והש"ך דלאו דוקא האזכרות אלא ה"ה שאר ס"ת ונקט אזכרות משום דבשאר דברים מהני תקון למחוק אותם משא"כ באזכרות שהרי אסור למחקם ודלא כהלבוש שכ' דבשאר דברים כשר בזרק עליהם זהב ע"ש:

סעיף ו׳

שכח לכתוב השם כולו תולה אותו בין השיטות אבל מקצת השם בשיטה ומקצתו תלוי פסול:

באר היטב (1)

(ח) ואין. כתב הש"ך דהג"ה זו אין ענינה לכאן דמהיכא תיתי לחלק כאן בין ס"ת לשאר ספרים ואדרבה כ"ש היא דמותר בשאר ספרים אלא הג"ה זו שייכא לעיל ס"ו דמקצתו תלוי פסול היינו אפילו בשאר ספרים אין לתלות מקצתו וכן הוא בסה"ת עכ"ל ומ"ש המחבר שלא יצא מן השם חוץ לדף פי' על הגליון חוץ לשטה והרבה סופרים טועין וסברי דאין לכתוב השם בסוף השטה ולכך כשמזדמן להם השם בסוף שטה הם מאריכין ומקצרין שאר האותיות שלא כדין גם קצת עושים רשומים בסוף אחר השם כמ"ש בסימן רע"ד ס"ק ו' ויש לבטל מנהגם בזה:

סעיף ז׳

מותר לכתוב השם על מקום (ז)המחק ועל מקום הגרד. (ואין חילוק בזה בין ס"ת לשאר ספרים) (כ"כ בס"ה):

באר היטב (1)

(ז) המחק. משמע קצת דעל המחק וגרד עדיף מלתלות וכן דעת יש פוסקים והלכך היכא דאפשר לתקן בתלי' או לכתוב על המחק וגרד לא יתלה וכמדומה לי שכן נהגו עכ"ל הש"ך:

סעיף ח׳

צריך שיהיו כל אותיות השם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל חוץ לדף:

סעיף ט׳

אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים ולא מאותיות הנטפלות (ט)מאחריהם כגון ך' של אלהיך וכ"ם של אלהיכם ואלו השבעה שמות. שם ההויה. ושם אדנות. ואל. (י)אלוה. אלהים. שדי. צבאות. ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהיה (טור):

באר היטב (2)

(ט) מאחריהם. וכתבו הט"ז והש"ך אבל מלפניהם כגון ל' מן לה' או ב' מן בה' או הא' מן האלהים וכיוצא בו מותר למחוק (אבל הנטפל לאחריהם יש בו קדושה שכבר קדשו השם) וכ' הט"ז דאם שכח לכתוב כ"ם של אלהיכם יכול לתלות בין השיטין ואין בזה משום תולה מקצת השם דהא לא מן השם הוא זה (ואף מי שעולה על לבו להחמיר בזה לכתחלה מ"מ בדיעבד פשוט דאין לפסלו) ואם שכח היו"ד מאלהינו וכתבו חסר אלהנו אין לזה שום תיקון אלא צריך לסלק היריעה לגמרי (דהיו"ד היא שרשית של השם) ומ"מ כיון שכבר נהגו הסופרים לקדור השם שנכתב בטעות ע"כ אם אינו אפשר בקלות לסלק היריעה ולכתוב אחרת גם בזה יעשה כן ע"ש שהאריך בזה מאד במה שמבואר בענין זה בתשו' משאת בנימין וכ' הש"ך דשם של חול אלא שהוא נכתב כשמות הקדושים כגון והייתם כאלהים וכה"ג מותר למוחקו וכן שם של קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למחקו לצורך תיקון דוקא אבל לגוז ולגנוז שרי אפילו שלא לצורך תיקון אבל בנכתב לשם קדושתו אפילו לגוז ולגנוז לצורך תיקון אסור ואם הרבה שמות נכתבו שלא לשמן בס"ת אסור למחקן אע"פ שהוא לצורך תיקון משום דמחזי כמנומר עכ"ל:

(י) אלוה. בטור כתב עוד אלהי וכן הוא במקצת ספרי הרמב"ם והטעם דשם אלהי הוא גם כן שם העצם והיו"ד מכלל שורש השם וכן דעת כסף משנה מאחר שמצינו בשם אלדים שגם היו"ד היא שרשית ה"נ הוא בשם אלדי עכ"ל ט"ז וכ' עוד שנמצא בס"ת בפסוק ויטוש אלוד עשהו חסר וי"ו ופסק דאינו מועיל לתקן ולתלות הוי"ו כיון דמגוף השם הוא במקום הזה אלא דיש לקדור השם ולכתוב אחר במקומו עכ"ל:

סעיף י׳

כתב אל מאלהים. יה מהשם. או שכתב שם יה אינו נמחק אבל שד משדי וצב מצבאות נמחקים: הגה וכן אד מאדני או אה מאהיה (ירושלמי פ"ק דמגילה) ויש (יא)מחמירין בזה (תוס' פ' שבועת העדות בשם ר"ח) והשם שכותבין בסדורין ב' יודין ואחת על גביהן מותר למחקו אם הוא לצורך (פסקי מהרא"י סי' קמ"ח):

באר היטב (1)

(יא) מחמירין. הטעם מבואר בתוס' דהחמירו בזה יותר מבש"ד וצ"ב לפי שזה שם המיוחד הוא:

סעיף י״א

נדבקה אות לחבירתה באותיות השם יש לו לגרדו: הגה דיו שנשפכה על השם מותר למחקו כדי לתקנו דאין זה דרך מחיקה רק דרך תיקון (ב"י בשם מסכת סופרים ובהגהת מיימוני פ"ו) ה' של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כח' מותר למחוק או לגרד הרגל ולתקנה אבל אם נוגע רק מעט יש (יב)לספק בדבר אם מותר (ב"י בשם ר"י אסכנדרני):

באר היטב (1)

(יב) לספק. דכיון דכל העולם קורין אותה ה"א אלא שנפסלה בנגיעתה לגג הוי כמוחק השם משא"כ בנפסלה ממש אין עליה קדושה כלל ודמיא לדיו שנפלה על החי"ת ט"ז וש"ך:

סעיף י״ב

הכותב יהודה ולא נתן בו דל"ת יתלה הדל"ת למעלה היה לו לכתוב השם וכתב יהודה עושה ה' מהדל"ת ומוחק ה' אחרונה:

סעיף י״ג

כלי שהיה כתוב עליו שם קוצץ מקום השם וגונזו: הגה ואסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר דיוכל לבא לידי בזיון ולכן נזהרין שלא לכתוב שם באיגרת ויש נזהרין אפילו במלת (יג)שלום שלא לגמור כתיבתו (מהרי"ל בשם התשב"ץ):

באר היטב (1)

(יג) שלום. כתב הש"ך ורוב העולם אינם נזהרין בזה וכ"כ בתשו' הרא"ש דמותר (ובנה"כ מסיים אמנם בתוס' פ"ק דסוטה דף י' ע"א מוכח דאסור ואי' שם להדיא גדולה מזה דשלום הוא משמות שאינם נמחקין והא דלא תני ליה בהדי ז' שמות שאינם נמחקין משום דתנא ושייר ע"ש ומ"מ צ"ע לדינא דמדברי שאר פוסקים לא משמע כן דלא לישתמיט חד מינייהו דכתב כן וצ"ע למעשה עכ"ל וע"ש):

נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.