סימן כ״ו – דין נקב בוושט או בבני מעים קודם [גמר] השחיטה
סעיף א׳
ניקב הוושט בשעת שחיטה כנגד המקום ששחט כבר (א)טריפה:
באר היטב (1)
(א) טריפה. וכתב בש"ך היינו קודם גמר שחיטת הושט אבל לאחר ששחט רובו כשר אפי' לדידן דפסלינן כל הלכות שחיטה במעוט בתרא דהתם היינו במעוט שנשאר בעצמו אבל מה שנשחט כבר נכשר ועוד דשאני הכא דלא אירע פסול דרך שחיטה כלל ואפי' אם עדיין לא שחט הקנה כלל כן פסק מהרש"ל וכל האחרונים דלא כהב"ח שמחמיר בזה:
סעיף ב׳
שחט הקנה וניקבה הריאה קודם ששחט הוושט או ששחט הוושט וניקבו בני מעים קודם ששחט הקנה (ב)טריפה:
באר היטב (1)
(ב) טריפה. וכ' בש"ך אע"ג שחיי הריאה תלוים בקנה וחיי המעיים תלוים בושט אפילו הכי שייך בהם טרפות עד שישחוט שניהם קנה וושט וכ' בט"ז ולא דמי למ"ש לעיל דאם ניקב הושט אחר שחיטת רובו דיש להתיר יש לומר דשאני הכא דיש בעלמא טריפות למעיים בפני עצמן בלא הושט ע"כ גם כאן אוסר הנקב אחר שחיטת הוושט משא"כ בוושט עצמו דכיון שנשחט רובו הרי הוא כמאן דליתא:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.