סימן רנ״ד – שלא לקבל צדקה מאחרים
סעיף א׳
אסור לישראל ליטול צדקה מן העובד כוכבים בפרהסיא ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מהעובד כוכבים בצינעא הרי זה מותר:
סעיף ב׳
שר עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו משום שלום מלכות אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי עובדי כוכבים בסתר כדי שלא ישמע השר: הגה וי"א (א)דיעשה בהן מה שצוה לו המושל (כך משמע מפירש"י ותוס' מעובדא דאימיה דשבור מלכא) וכל זה דוקא כשנותנין מעות לצדקה אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת (ב)מקבלים מהם (ב"י בשם התוספות סי' רנ"ט בשם מ"כ והוא בדינים והלכות מהרי"ו סי' ס"ז וכן הוא בהג"ה בא"ח סי' קנ"ד סי"א) אבל לא מן (ג)המומר (ג"ז שם) ועיין לקמן סי' רנ"ט סעיף ד':
באר היטב (3)
(א) דיעשה. כתב הש"ך דגם הי"א מודו דאם שלחם סתם ינתן לעניי עובדי כוכבים בסתר כדאיתא בש"ס ב"ב אלא דס"ל דאם צוה השר כך וכך יעשו כן משום שאסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עובד כוכבים וסברא הראשונה אינה מחלקת בזה והב"ח פסק כהי"א אלו וכתב דאסור לפדות בהן שבויי עובדי כוכבים משום גניבת דעת. עכ"ל:
(ב) מקבלים. והטעם משום דהוי כמו קרבן שמקבלין מהן ומפני שהצדקה מכפרת ע"כ אין מקבלין מהן אבל נדרים ונדבות אין באין לכפר. ש"ך:
(ג) המומר. כתב הש"ך ובתשובת מבי"ט נראה שמקבלין מן המומר לעבודת כוכבים שכתב אע"ג דאמרינן אדם כי יקריב מכם להוציא את המומר היינו בקרבן ודדמי ליה אבל בהקדש לעניים או הקדש בנין לבהכ"נ מקבלין כו' ע"ש עכ"ל:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.