סימן רי״ב
סעיף א׳
דין הנודר בתורה. ובו סעיף אחד: הנודר בתורה כגון שאמר פירות אלו עלי כזו לא אמר (א)כלום ואין צריך התרה אם הוא תלמיד חכם אבל אם הוא (ב)עם הארץ צריך התרה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואם נדר במה (ג)שכתוב בה אסור שהרי כתוב בה איסור נטלה בידו ונדר בה כמי שנדר במה שכתוב בה דמי (אבל הנשבע בתורה בכל ענין צריך התרה ועיין לקמן סימן רל"ז) . (ב"י לענין מעשה):
באר היטב (3)
(א) כלום. לפי שדעתו אגוילין ואינן כלום:
(ב) עם הארץ. וכבר נתבאר לעיל סי' ר"ה דבזה"ז לכ"ע כע"ה דיינינן להו. ש"ך:
(ג) שכתוב. הראב"ד והר"ן כתבו הטעם מפני שיש בה קרבנות ואזכרות שהן כדבר הנדור שע"י הכתיבה והכנה לקדושה הן קדושות ולפ"ז כ"ש אם אמר בפי' אני נודר באזכרות שבה דהוי נדר אע"פ שאין כוונתו על איסור ונדר הכתוב בה וכן אם נדר במקצת יריעות שבתורה אע"פ שאין כתוב באותן יריעות איסור או נדר כיון שיש בהן אזכרות או קרבנות הוי נדר וכ' הט"ז ונ"ל דמי שנתחייב שבועה לא יתנו לו שבועה בלשון זה הריני נשבע בספר תורה דאפשר דאתי להורות לו היתר ויאמר דדעתיה אגוילים אא"כ שמניח ידו עליה דאז דינו כמו שאוחזה בידו:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.