סימן קצ״ט – שצריכה האשה לבדוק בית הסתרים ודיני חפיפה בשבת ובחול
סעיף א׳
צריכה להדיח בית השחי ובית הסתרים שלה במים (ולא בשאר משקין) (מהרי"ק שורש קנ"ט). ולסרוק שער (א)ראשה יפה במסרק שלא תהיינה שערותיה נדבקות זו בזו וכן צריכה האשה לעיין בעצמה ובבשרה ובודקת כל גופה סמוך לטבילתה שלא יהא עליה שום דבר מיאוס שחוצץ ותחוף כל (ב)גופה ותשטוף במים חמין בשעת חפיפת גופה ושערה:
באר היטב (2)
(א) ראשה. כתב הש"ך דלשון הרמב"ן הוא כל שער שבה ועכשיו נהגו לסרוק שער ראשן במסרק ושאר שער שבה מפספסת אותן בידיה יפה יפה עכ"ל:
(ב) גופה. הסכמת הפוסקים דתקנת עזרא אינו אלא בחפיפת שער אלא שנהגו להחמיר לחוף ולהשתטף כל הגוף להכי מקילינן בכמה דברים בחפיפה אבל מה שצריכה לעיין בכל גופה שלא יהא דבר חוצץ מדאורייתא היא עכ"ל הש"ך:
סעיף ב׳
חפיפה שבמקום שיער לא תהיה במים קרים לפי שמסבכין את השיער אלא במים חמין ומיהו אפילו בחמי חמה סגי ולא תחוף בנתר הנקרא בערבי טפל (רמב"ם בפי' המשנה פ"ב דכלים) ובלע"ז (ג)גריד"א (ריב"ש) לפי שמחתך השיער וחוזר ומסתבך ולא באהל לפי שמסבך השיער ולא בכל דברים המסבכים השיער: הגה וכל זה לכתחלה אבל אם חפפה בנתר וכיוצא בו וראתה בעצמה שאין שערות שלה קשורים ומסובכין (ד)שרי (מהרי"ק שורש קנ"ט) ואשה שצוו אותה הרופאים שלא תחוף ראשה במים רק ביין יש לשאול לרופאים אם היין מסבך השערות ואם אומרים שאינו מסבך יש לסמוך עליהן ואם אין הרופאים בקיאין בדבר יש לאשה (ה)לנסות לעצמה תחילה אם היין אינו מסבך השערות (גם זה שם):
באר היטב (3)
(ג) גריד"א. כתב הלבוש דהיינו מה שאנו קורין בל"א קרייד"א אבל הפרישה כ' שטעות הוא וכן שמעתי מלועז א' כו' ומיהו משמע בנתר שאנו קורין בל"א זיי"ף מותרת לחוף שאינו מסתבך ואדרבה מנקה הזוהמא וכן נוהגין וחושבין זה למצוה. ש"ך:
(ד) שרי. כ' הש"ך פי' פעם זה שאינה צריכה לחזור ולחוף אבל שתסמוך ע"ז לחוף שוב בנתר וכיוצא בו לא וכה"ג אמרינן לעיל סימן נ"ז דכל מה שאמרו חכמים שהיא טרפה אינה חיה אפילו אנו רואים שהוא חי טרפה ודלא כלבוש שכתב ואשה זו חופפת וכו' ולא דק עכ"ל:
(ה) לנסות. שלש פעמים וא"ל נחזי אנן אי היין מסבך השערות או לא י"ל דאין טבע שערות של כל אדם שוה וכמ"ש חכמי הרופאים וחכמי המחקר. ש"ך:
סעיף ג׳
חפיפה צריכה להיות לכתחלה סמוך לטבילתה והמנהג הכשר שתתחיל לחוף מבעוד יום ועוסקת בחפיפה עד שתחשך ואז תטבול וכן מנהג כשר שאף על פי שחפפה תשא עמה מסרק לבית (ו)הטבילה ותסרוק שם: הגה ובשעת הדחק שצריכה לחוף (ז)ביום או שא"א לה לחוף ביום וצריכה לחוף בלילה יכולה לעשות (בית יוסף בשם הפוסקים ובשם הרמב"ם פ"ב דמקואות) ובלבד שלא תמהר לביתה ותחוף כראוי:
באר היטב (2)
(ו) הטבילה. ובמדינות אלו נהגו הנשים להשתטף ולחוף ולרחוץ ולסרוק הכל בבית המרחץ סמוך מיד לטבילה ונכון הוא. ש"ך:
(ז) ביום. כגון שתלך בדרך ולא יהיה לה חמין בלילה או שאר אונס ונראה דהא דאמרינן בשעת הדחק חופפת ביום ברור הוא דבלילה צריכה עיון ובדיקה בכל גופה קודם הטבילה. ט"ז:
סעיף ד׳
חל טבילתה במוצאי שבת שא"א לחוף מבעוד יום תחוף בליל טבילתה: הגה ומ"מ (ח)מנהג יפה הוא שתרחץ היטב בערב שבת ובמוצ"ש תחזור ותחוף ותסרוק מעט (טור):
באר היטב (1)
(ח) מנהג. והש"ך כ' דלאו במנהגא תליא אלא כך הוא עיקר הדין שתרחוץ ותחוף היטב בע"ש ותרחוץ ותחוף במ"ש ג"כ (וכן אם חל י"ט יום ה' ו' או יום א' ב' ואירע טבילתה במוצאי שבת או במוצאי י"ט חופפת מעי"ט או מערב שבת. ובמ"ש או מוצאי י"ט חוזרין וחופפין ע"ש ס"ק ו'. נדה שחל ליל טבילה במ"ש וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה מותרת לעשות חפיפה ביום ו' בחמין כדי שתטבול בזמנה לבעלה (פנים מאירות שאלה ח' ע"ש) כתב בה"י אם לא היה בעלה בעיר ובא בלילה שלא היתה יודעת שיבא בלילה מותרת לחוף בלילה ולטבול):
סעיף ה׳
נזדמנה לה טבילה בליל שבת תחוף ביום:
סעיף ו׳
חל ליל טבילתה במוצאי שבת והוא יום טוב שאי אפשר לחוף אז תחוף בערב שבת וכן אם חלו ב' ימים טובים ביום חמישי וששי וחל ליל טבילתה בליל שבת תחוף ביום רביעי בשבת ותקשור שערותיה כדי שלא יתבלבלו: הגה גם (ט)תזהר בימים שבין החפיפה לטבילה מכל טנופת ושלא ידבק בה שום דבר גם מנגיעת תבשילין או מנתינתן לבניה הקטנים תיזהר אם אפשר לה ליזהר אם הם דברים הנדבקים (טור וכן כתב הב"י בשם הרא"ש וסמ"ג וסה"ת) ואם אי אפשר לה ליזהר כגון שאין לה מי שיעשה במקומה או שצריכה ליגע בהן בשעת אכילה אין לחוש ומ"מ תרחוץ ידיה כל פעם שלא תבא לידי חציצה: ובשעת טבילה (י)תעיין ותבדוק היטב כל גופה ושערות ראשה שלא יהא דבר חוצץ (יא)ותדיח בית הסתרים במים חמים שהוחמו ואפילו ביום טוב וכן תחצוץ שיניה בטוב בשעת הטבילה שלא ישאר פירורין ולא בשר ולא עצם. (וע"ל סימן קצ"ז אם לא חל טבילתה במוצ"ש אם תוכל לטבול במוצ"ש):
באר היטב (3)
(ט) תזהר. זה קאי אכל מקום שהחפיפה מרוחקת מהטבילה יום או יומים. ש"ך:
(י) תעיין. כ' הש"ך דלכ"ע צריכה לעיין ולבדוק בשעת חפיפה ובשעת טבילה ולזהר בין החפיפה לטבילה מליגע בדברים החוצצים הראוים לידבק אם אפשר וכמ"ש הרב והכי נהוג:
(יא) ותדיח. אבל לא כל הגוף וה"ה בשבת מותרת לרחוץ בחמין שהוחמו מע"ש פניה ידיה ורגליה או שאר אברים כל שאינה רוחצת כל גופה וכמ"ש בא"ח ר"ס שכ"ו ובתשו' מ"ב סימן ה' כתב וכמדומה לי שלא נהגו הנשים לרחוץ ולא ללבוש לבנים בשבת וי"ט (ואפשר משום שאין אשה יודעת לחלק בין חמין שהוחמו מע"ש או מעי"ט או הוחמו בשבת וי"ט גם אינה יודעת ליזהר מדין סחיטה) עכ"ל וטעם מנהגן שאין לובשין לבנים בשבת משום שאז היו צריכין לטבול במ"ש והיו מרחיקין הטבילה מהחפיפה והא ראיה שבי"ט לובשין לבנים ובשבת הוא שנהגו שלא ללבוש ולענין לבישת לבנים בט"ב עיין בא"ח סי' תקנ"א ס"ג בהג"ה ולענין אבילות ע"ל סימן שפ"א ס"ה בהג"ה עכ"ל הש"ך:
סעיף ז׳
במקום שיראות לטבול בלילה אין להתיר לחוף מערב שבת ולטבול ביום שבת דתרי קולי בהדדי לא מקילינן קולא דסרך בתה וקולא דהרחקת חפיפה מטבילה:
סעיף ח׳
בימי חול (וכל שכן בי"ט) אם חפפה ועיינה עצמה היום וטבלה בליל יום אחר עלתה לה טבילה בדיעבד אע"פ שלא היו חפיפה ובדיקה סמוך לטבילה אבל אם לא חפפה כלל לא עלתה לה טבילה אע"פ שעיינה בעצמה בגופה ואפילו חפפה מיד אחד הטבילה וסרקה במסרק ולא מצאה שום נימא קשור לא עלתה לה טבילה ואין צ"ל אם חפפה במקום שיער ולא עיינה בשאר גופה שלא עלתה לה טבילה שעיון הגוף הוא דבר תורה:
סעיף ט׳
בד"א בשאר כל הגוף אבל בבית הסתרים כיון שאין צריכים לביאת מים אם לא עיינה אותם קודם לכן ואחר כך עיינה אותם ולא מצאה בהם שום דבר עלתה לה טבילה:
סעיף י׳
חפפה ועיינה וטבלה ובעלייתה נמצא עליה דבר חוצץ אם בתוך (יב)עונה שחפפה טבלה אינה צריכה טבילה אחרת ואם לאו צריכה טבילה אחרת: הגה אף על פי שהיתה החפיפה סמוך לטבילה כגון שחפפה ביום סמוך לערב וטבלה בתחילת הלילה הואיל והיה בשתי עונות (ב"י בשם הרמב"ם): ולהרמב"ם בין כך ובין כך צריכה טבילה אחרת אלא שזו אינה צריכה לחזור לחוף וזו צריכה (וכן דעת רבינו ירוחם):
באר היטב (1)
(יב) עונה. ויש פוסקים אין מחלקין בין תוך עונה אלא בין סמוך לטבילה או לא שאם החפיפה היה סמוך לטבילה אין צריכה לחזור לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחזור ולחוף ולטבול ויש להחמיר כשתי הדעות עכ"ל ש"ך:
סעיף י״א
במה דברים אמורים בשלא נתעסקה באותו המין אחר טבילה אבל אם נתעסקה בו בין טבילה לבדיקה אינה צריכה טבילה אחרת שאני (יג)תולה אותו במין שנתעסקה בו (יד)אבל אם לא חפפה קודם טבילה אין תולין בו אף על פי שנתעסקה בו אחר טבילה:
באר היטב (2)
(יג) תולה. והש"ך פסק דאין תולין להקל עד שאמרה ברי לי שלא היה עלי בשעת טבילה וכן הוא ממש דעת כל הפוסקים וכן העיקר לדינא וכ"פ הב"ח:
(יד) אבל. והא דכתב בס"ח דאם לא חפפה לא עלתה לה טבילה אפילו לא נמצא עליה דבר החוצץ תירץ הב"ח דמיירי כאן שחפפה ראשה אבל לא כל גופה דבגופה ליכא אלא מנהגא בעלמא ואם טבלה בדיעבד עלתה לה טבילה אבל נמצא עליה דבר חוצץ אפילו דיעבד לא עלתה לה טבילה אע"פ שנתעסקה באותו המין והט"ז מתרץ דג' חלוקות יש בדבר דאם תוך העונה שחפפה טבלה א"צ טבילה אחרת ואם יש עונה צריכה טבילה אחרת אא"כ נתעסקה אח"כ והיינו שעכ"פ אין בין חפיפה לטבילה רק עונה א' אבל אם יש ביניהם הרבה כגון שחפפה בערב שבת וטבלה במ"ש דחפיפה זו לא מקרי קודם טבילה כלל אלא רחוק ממנה אז לא מהני נתעסקה אח"כ וע"כ כתב בזה לא חפפה קודם טבילה ר"ל אלא רחוק ממנה הרבה עכ"ל:
סעיף י״ב
בד"א בשאר כל הגוף אבל בית הסתרים אם לא (טו)עיינה אותם קודם טבילה ואחר טבילה גם כן לא עיינה עד שנתעסקה בדבר החוצץ ואחר כך נמצא בהם מאותו המין תולין להקל:
באר היטב (1)
(טו) עיינה. וכ"ש אם לא חפפה תולין להקל וע"ל סימן קצ"ח דהרוקח חולק ע"ז ופסק שאין תולין להקל. ש"ך:
סעיף י״ג
חפפה קודם טבילה ובין חפיפה לטבילה נתעסקה בדברים החוצצין או שנתנה לבנה (טז)תבשיל הראוי לידבק בה לא עלתה לה טבילה אפילו אם בדקה מיד אחר טבילה ולא מצאה עליה שום דבר חוצץ שאני אומר בעלייתה מהמים נפל ממנה וצריכה טבילה אחרת: הגה מיהו אם בדקה עצמה קודם טבילה וראתה שלא נדבק בה שום דבר אינה צריכה טבילה אחרת (הגהות ש"ד ומרדכי וב"י בשם הרשב"א) אבל מותרת ללבוש (יז)בגדיה בין חפיפה לטבילה ולא תקח תינוק אצלה (ב"י בשם הרמב"ם וע"ל סימן קצ"ח):
באר היטב (2)
(טז) תבשיל. והיכא שהיה ביד בנה תבשיל א"נ היה מלוכלך בטיט ולקחה בנה על ידה ערומה ואח"כ טבלה ולא עיינה נפשה לא עלתה לה טבילה דדמי לנתנה תבשיל לבנה. ב"ח:
(יז) בגדיה. דל"ד לנתנה תבשיל לבנה שאין רגילות להיות על הבגדים דבר לח לידבק בגוף האשה. שם:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.