סימן קמ״ז – שלא להשביע בשם אלילים של עובדי כוכבים ודיני הזכרת שמה
סעיף א׳
הנודר או נשבע בשם אלילים הרי זה היה לוקה ואסור להזכירה בשמה בין לצורך בין שלא לצורך:
סעיף ב׳
שם חגים שלהם שהם כשמות בני אדם אין חשש להזכירם והוא שלא יקראם כמו שמזכירם אותם העובדי כוכבים בלשון חשיבות. (מרדכי ספ"ק דעבודת כוכבים בשם ראבי"ה והגה' מיימוני ור' ירוחם):
סעיף ג׳
אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם אלילים (ועיין בא"ח סימן (א)קנ"ו ובח"מ ס"ס קע"ו):
באר היטב (1)
(א) קנ"ו. בסופו ועיין בח"מ ר"ס קפ"ב בטור ופוסקים מדין שותפות עם העובד כוכבים. ש"ך:
סעיף ד׳
מותר להזכיר שם אלילים הכתובים בתורה כמו כרע בל קורס נבו העורכים לגד שולחן:
סעיף ה׳
מותר להתלוצץ באלילים: הגה מותר לומר לעובד כוכבים (ב)אלהיך יהיה בעזרך או יצליח מעשיך (רמב"ם בפי' המשנה):
באר היטב (1)
(ב) אלהיך. כתב הט"ז לא דק בהוראה זו דלמדה מדין שביעית והתם שייך לשון זה לומר לישראל דקאי על הקב"ה אבל חלילה לומר לעובד כוכבים בלשון נוכח דהוה מחזיק ידי עובד כוכבים אלא יאמר אלהים יהיה בעזרך וכן הב"ח קבע כן להלכה עכ"ל:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.