סימן קל״ג – שלא להשתכר ביין נסך ולא לעשות ממנו סחורה
סעיף א׳
כשם שאסור למכור סתם יינם וליהנות בו כך אסור להשתכר בו לפיכך ישראל שנשכר לעובד כוכבים לעשות לו מלאכה אפילו בסתם יינם או שהשכיר לו חמורו או ספינתו להוליכו בו או מרתיפו להניחו בו שכרו אסור בהנאה ואם נטל ממנו מעות בשכרו שוחק וזורה לרוח או מטיל (א)לים נתן לו פירות יוליכם לים המלח או ישרפם ויקבור העפר בבית (ב)הקברות אפילו לקח בשכרו קרקע או בהמה שאינם נאסרים בהשתחוה להם ועבדן החמירו בהם לאסרם בהנאה: הגה ועיין לעיל סימן קכ"ג דבזמן הזה מקילין לענין היתר הנאה מסתם יינם ולכן אין (ג)להחמיר באלו הדינים רק ביין נסך גמור:
באר היטב (3)
(א) לים. (פי' שוחק ומטיל לים) וכתב הט"ז (וסתם ים משמע כל ים) וא"צ ים המלח כמו דצריך גבי פירות לפי שהפירות הם בעין ובסתם ים הולכין ספינות ושמא ימצאם א' ויהנה מהם:
(ב) הקברות. דשם אין עשוי לזרוע כ"כ ב"י הטעם והב"ח פסק דאם נטל שכרו קודם המלאכה שכרו מותר לאחרים והשיג עליו הש"ך ע"ש:
(ג) להחמיר. מיהו לכתחילה ודאי אין להשכיר עצמו או ביתו וכליו לסתם יינם כ"כ הב"י (בשם א"ח):
סעיף ב׳
השכיר לו חמורו לרכוב עליו אע"פ שהניח לגינו של יין עליו או שהשכיר לו ספינתו להוליך בה סחורתו אף ע"פ שנותן בה גם מאכליו ומשקיו שכרו מותר כיון (ד)שעיקר השכירות לא היה בשביל יין נסך:
באר היטב (1)
(ד) שעיקר. אע"ג דמן הדין יכול להניח עליו לגינו אפ"ה הואיל שאם לא הניח עליו לגינו אינו יכול לומר לו נכה לי משכר הלגין הרי הוא כאילו לא שכרו לכך. ש"ס:
סעיף ג׳
עובד כוכבים ששכר את הפועל ואמר לו העבר לי מאה חביות של שכר במאה פרוטות ונמצאת אחת מהן יין שכרו (ה)כולו אסור כיון שיש ביניהם שוה פרוטה משכר היין נסך שאם היה פחות משוה (ו)פרוטה מותר בדיעבד ואם אמר לו העבר לי כל חבית בפרוטה ונמצא ביניהם חבית של יין שכר (ז)חבית של יין אסור והשאר שכרו מותר (ח)ולכתחילה אסור לעשות כן:
באר היטב (4)
(ה) כולו. כתב הש"ך ולא מהני הולכת הנאה לים המלח כדלקמן סימן קל"ד דאפשר שאילו הודיעו מתחילה שאינו רוצה להעביר לו אותו חבית שמא לא היה שוכרו כלל:
(ו) פרוטה. כתב הט"ז צ"ע שלא חשיב התנא במשנה פ' הזהב דחשיב שם ה' פרוטות הם היה לו לחשוב גם דבר זה דיין נסך אינו אוסר בפחות משוה פרוטה (ובנה"כ תירץ דתנא ושייר ע"ש):
(ז) חבית. כתב הט"ז בזה א"צ לים המלח אלא יניחנו אצל העובד כוכבים ויקבל השאר משא"כ ברישא דכבר נקרא שם איסור הכל בתערובות:
(ח) ולכתחלה. אפי' אין ביניהם שוה פרוטה. ב"י בשם הרשב"א:
סעיף ד׳
היה עושה עמו ביין בחנם (ט)ממשכנים מנכסיו כנגד שכרו:
באר היטב (1)
(ט) ממשכנים. פי' הב"ד יקחו ממנו משכון בעבור הנאתו שיחזיק לו העובד כוכבים טובה על זה וכתב רש"ל קנסא בעלמא הוא עכ"ל הט"ז:
סעיף ה׳
לא יהא ישראל משמש ומוזג לעובד כוכבי' ביין נסך וכן אסור להיות תורגמן לעובד כוכבים למכור יין נסך וכן אסור ליתן יין בכלי ביד עובד כוכבים המכריז להטעימו שכיון שנגע בו העובד כוכבים נעשה יין נסך וכשמכריזו ומטעימו (ס"א ומראהו וכן הוא בב"י ובכל בו) נהנה הישראל מיין נסך:
סעיף ו׳
אפילו אמר לו העובד כוכבים שמור בחנם חבית זו של יין נסך אע"פ שפטור אם נשברה או נאבדה מכל מקום (י)מיצר הוא אם תשבר או תאבד מתוך שמירתו ורוצה הוא בקיומו ואסור:
באר היטב (1)
(י) מיצר. ואף אם העובד כוכבים אומר לו בפירוש שלא יחזיק לו בשביל זה טובה כלל אפ"ה אסור מטעם שרוצה הוא בקיומו עכ"ל הט"ז:
סעיף ז׳
ישראל ששכרו עובד כוכבים לשבר לו חבית של יין נסך אע"פ שרוצה בקיומם שלא ישתברו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם שכרו מותר ותבא עליו ברכה מפני שממעט בתיפלה:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.