סימן קל״א – דין יין כשר שנעשה ברשות עובד כוכבים
סעיף א׳
ישראל שעשה יינו של עובד כוכבים בטהרה כדי שיהא מותר לישראל בין שמכרו לישראל ולא (א)פרע לו מעות בין שלא מכרו לו אלא שהוא מטהרו כדי למכרו ע"י לישראלים אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עובד כוכבים עצמו (ב)והישראל דר בחצר מותר אפילו בלא חותם אפילו אם העובד כוכבים גם כן דר שם ואם אין הישראל דר באותה חצר אם דר (ג)ישראל באותה העיר והבית שהיין בו פתוח לרשות הרבים מותר אם יש לישראל (ד)מפתח וחותם (ה)(ובדיעבד אפילו בחותם אחד כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ל) ואם אין הבית פתוח לרשות הרבים אף על פי שישראל (ו)דר בעיר או בעיר שכולה עובדי כוכבים אפילו הבית פתוח לרשות הרבים אסור אפילו בחותם תוך חותם עד שיהא ישראל יושב ומשמר ויוצא ונכנס הרי הוא כיושב ומשמר במה דברים אמורים כשהיין בבית העובד כוכבים בעליו אבל אם נתנו בבית עובד כוכבים אחר מותר במפתח (ז)וחותם והוא שלא יהא עובדי כוכבים האחר כפוף תחת יד העובד כוכבים בעל היין שאם הוא כפוף תחתיו בענין שאם יבא ליגע ביין אינו רשאי למחות בו הוי כאלו הוא ברשות בעל היין ואם (ח)רוכלי ישראל רגילין לבא לעיר ואין לה חומה דלתים ובריח בענין שיכולים לבא שם בכל שעה שירצו חשוב כישראל דרים שם ואם הבית פתוח לאשפה או שיש בחצר כנגד פתח הבית (ט)חלון פתוח לרשות הרבים או שיש לישראל דקל כנגד פתח הבית חשוב כפתוח לרשות הרבים (וכבר נתבאר סוף סי' ק"ל דחלון פתוח לא מהני רק ביום ולא (י)בלילה) (ראב"ד והגהת אשר"י ממהרי"ח ס"פ ר' ישמעאל ותוס' שם) ואם כתב העובד כוכבים לישראל התקבלתי אם כשיבא ישראל להוציאו אינו (יא)מעכב עליו הרי הוא כיינו ומותר במפתח וחותם (ובדיעבד אפילו בחותם א') אפילו בעיר שכולה עובדי כוכבים ואם כשבא ישראל להוציאו אינו מניחו עד שיתן לו מעותיו דינו כאלו לא כתב התקבלתי: הגה ויש מי שאומר שבחותם תוך חותם מותר בכל (יב)ענין (טור בשם בעל התרומות) ויש לסמוך עליו להתירו בהנאה אבל לא בשתייה (ר"ן בתשובה):
באר היטב (12)
(א) פרע. כתב הש"ך היינו שלא פרע לו כלום אבל אם פרע לו מקצת בענין שיש לישראל חלק בהיין משמע מהרשב"א דה"ל כיינו של ישראל שמונח ביד עובד כוכבים דשרי במפתח וחותם ולדידן בחותם א' בדיעבד:
(ב) והישראל. דחשיב כמו שומר דסגי ביוצא ונכנס כ"כ הפוסקים וכתב בד"מ דוקא שמונח בבית אבל בחצר לא עד שיושיב שומר דכיון שיש לו שייכות ביין ובחצר נגע ולא מרתת וכתב הט"ז ולא הבנתי זה דאדרבה בחצר מרתת טפי מבבית כיון שיש לו שייכות גם בבית עכ"ל:
(ג) ישראל. אפילו ישראל אחר ב"י ופרישה אבל דעת הרשב"א דאפילו בישראל זה לבדו דר בעיר אינו מתיירא ליכנס שם ומזייף ובעינן דוקא ישראלים רבים דרים שם לפי שמתיירא שמא יראהו א' מהם וכן דעת הר"ן ויש להחמיר במקום שאין הפסד אבל בהנאה נראה דשרי אף שלא במקום הפסד ומיהו היכא דאין העובד כוכבים דר בחצר שרי בלא חותם כלל כיון דהוא פתוח לר"ה עכ"ל הש"ך:
(ד) מפתח. ודעת רש"י דאפ"ה אסור דכל שלא כתב לו התקבלתי בענין שאינו יכול לעכבו סבר אי חזי לי לא מפסידנא ואמינא דידי הוא וה"ה פתח פתוח לא מהני כיון שהעובד כוכבים יושב בתוך אותו הפתח ואפילו בשני חותמות לעולם אסור עד שיהא יושב ומשמר ע"כ נראה דאין להקל בזה אלא במקום הפסד. ש"ך:
(ה) ובדיעבד. כתב הש"ך ובמפתח וחותם שרי בהנאה לדידן אפילו באינו פתוח לר"ה ואין שום ישראל דר בעיר וכן בשתיה במקום הפסד מרובה ובט"ז כתב דה"ה מפתח לחוד מהני וע"ל סי' קי"ח וסי' ק"ל מ"ש ע"ז בשם הש"ך ונה"כ ע"ש:
(ו) דר. ואפי' הרבה ישראלים דרים בעיר לפי שאין העובד כוכבים מרתת מליגע כיון שהוא שלו משא"כ ביין של ישראל ברשות עובד כוכבים מותר בחת"ח או בחותם א' בדיעבד דמרתת טפי אבל יוצא ונכנס מהני כאן אע"פ ששהה זמן רב אם לא הודיעו שהוא מפליג כדלעיל ר"ס קכ"ט ש"ך:
(ז) וחותם. ולדידן מותר בחותם א' בדיעבד כ"מ מפוסקים ש"ך:
(ח) רוכלי. ואפילו בלילה מתירא שמא יחשבוהו לגנב ומ"מ בשבתות וי"ט שאין מתירא מרוכלים נראה שצריך שומרים והא דאמרינן לעיל סימן קכ"ט ס"ו דאין אנו בעיניהם בחזקת שומרי שבתות היינו במקום דאיכא פסידא לישראל וזה לא שייך ברוכלין כ"כ הב"י וד"מ:
(ט) חלון. כתב הט"ז ואז מותר אפילו מה שבכל החדר ואע"ג דבסי' קכ"ח ס"ג אינו מותר אלא כנגד הנקבים שיכול לראות שאני התם דנכנס ודאי וסגר אחריו אבל הכא אמרינן חזקה דלא נכנס כלל ע"כ ל"ש נגד הפתח ול"ש בצדדין הכל מותר כ"כ הרשב"א:
(י) בלילה. ואפי' פתח פתוח לר"ה לא מהני בלילה אלא צריך להיות ישן בתוכו. ש"ך:
(יא) מעכב. וכתב ב"י בשם תשובת הרשב"א דדוקא אם כתב לו התקבלתי או שזקפו עליו במלוה הא לא"ה אפילו קנאו ממנו בפני עדים כדרך מקחן של עובד כוכבים שלא יוכל א' מהם לחזור המקח אסורים:
(יב) ענין. אפילו ביינו של עובד כוכבים ברשותו של עובד כוכבים שדר שם ואין הישראל דר שם ועיר כולה עובד כוכבים משום דחב"ח הוי כשומר ומשמע דמפתח וחותם חשיב כחב"ח דהוי כשומר והב"ח השיג על הרב דהיה לו לכתוב דלדידן מותר אפילו בשתיה ואין זה השגה דבכמה דוכתי כתב הרב כה"ג והיינו לפי דין הש"ס ונ"מ נמי לדידן שלא במקום הפסד דאסור בהנאה כדלעיל סי' קכ"ד אפ"ה שרי כאן ועוד נראה דאפילו בזה"ז לא רצה הרב להקל בשתיה בכאן כיון דאם היה ידוע שנגע היה לכ"ע אסור בהנאה מדין הש"ס ומ"מ בהפסד מרובה אפשר דיש להתיר בשתיה. ודע דבכל הסימן זה וכן בכל סי' קכ"ט וק"ל דחיישינן שמא נגע בו עובד כוכבים היינו דוקא במקום דאיכא למיחש שמא נגע בו לשתות או להחליף או לשום הנאה אחרת או שנגע בו דרך מתעסק הא לא"ה לא חיישינן דנגע לנסך ומותר בשתיה במקום הפסד דעובדי כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן כדלעיל סימן קכ"ח ס"ד בהג"ה והרב שלא הגיה כן היינו משום שסמך עצמו אלמעלה עכ"ל הש"ך וכתב בט"ז דאין להקל בזה כלל לשתיה רק לענין לקנותו לכתחלה להרויח בו מותר:
סעיף ב׳
עובדי כוכבים שקונים יין מישראל ומחתימין אותו חותם בתוך חותם ומוליכין אותו כמה ימים בספינה לבדם (יג)מותר: הגה ישראל ועובד כוכבים שטהרו יינו של עובד כוכבים א' (יד)בשותפות והמפתח ביד ישראל אם יש על היין עוד חותם אחד הוי חותם בתוך חותם כמו שנתבאר לעיל סימן ק"ל ולא (טו)חיישינן לשותפות העובד כוכבים (תשובת רשב"א ועיין בב"י ס"ס ק"ל):
באר היטב (3)
(יג) מותר. כתב הש"ך שלא אמרו אלא במטהר יינו של עובד כוכבים שגדל בכרמו שלא טרח בו כל כך ולא הוציא עליו הוצאות ואינו חושש כ"כ אם ירגיש הישראל שיזייף אבל כשמוליך יין למרחוק בטורח גדול והוצאה מרובה וגם קנה אותו חש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף. הרא"ש וטור וכתב הב"ח דהיכא דנהוג להתיר בכה"ג בחותם אחד נהוג:
(יד) בשותפות. ומיירי שפרע ישראל חלקו להעובד כוכבים האחר או שכתב לו התקבלתי בענין שכשבא הישראל אינו מעכב עליו דה"ל יינו של ישראל. ש"ך:
(טו) חיישינן. דל"ד למטהר יינו של עובד כוכבים דלא שרי בחת"ח דהכא שאני כיון דאית לישראל שותפות העובד כוכבים מרתת ונתפס עליו כגנב ולדידן דקי"ל דסגי בחותם א' א"כ אפילו אין המפתח ביד ישראל שרי ומה שהצריך הרב שיהא המפתח ביד ישראל משום דבכה"ג שרי אף לכתחלה ומשמע לי דאפילו היה היין מונח בביתו של עובד כוכבים שותפו שרי דכיון דאית לישראל שותפות בו ה"ל כיינו של ישראל שמונח בביתו של עובד כוכבים ושרי בדיעבד לדידן בחותם א' עכ"ל הש"ך וכ"כ הט"ז דמותר בכאן בהפסד מרובה בחותם א' אלא שכתב שיש ט"ס בדברי רמ"א וכצ"ל ישראל ועובד כוכבים שיש להם יין בשותפות וטיהרו ישראל ונתנוהו בבית עובד כוכבים אחר דאילו כמו שכתוב לפנינו קשה הא המוכר לא מירתת כלל והיה לו להצריך שומר דוקא וגם היאך שייך לשון טהרה אצל עובד כוכבים דנקט רמ"א וטיהרו לשון רבים אלא ע"כ שצריך להגיה כמ"ש עכ"ל:
נוסח השולחן ערוך: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ״ח; באר היטב: תורת אמת 357 – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.