סימן צ״ב – האיש שסילק עצמו מפירות נכסי אשתו ומירושתה
סעיף א׳
הכותב או האומר לאשתו בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך אם מכרה או נתנה (א)קיים ואין לו במעות המקח (ב)כלל (הגהות אלפסי) וכל זמן שלא מכרה ולא נתנה הבעל אוכל הפירות ואם מתה יורשה ואם כתב לה כן אחר הנישואין צריך לקנות מידו ואז יהיה מכרה ומתנתה (ג)קיים: הגה ולא מהני סלוקו אלא לאחר אירוסין אבל קודם אירוסין לא מהני סילוק (ר"ן ריש פ' הכותב ורשב"א סי' תתק"ס):
באר היטב (3)
(א) קיים. אפי' לאחר נישואין כבר נתבאר לעיל סי' צ' סעיף י"א שארוסה מכרה קיים אפילו בלא תנאי ואיירי בנכסים שהיה לה בשעת התנאי אבל בנכסים שיפלו לה לאחר מכאן יתבאר בסעיף שאח"ז. ודוק' אם מכרה כבר א"י הוא לערער על המכירה אבל אם לא מכרה יוכל לעכב עי' ב"ש:
(ב) כלל. ואם לקחה במעות קרקע אוכל הפירות ש"ג:
(ג) קיים. הב"י וב"ח וח"מ דייקו מדברי המגיד דמהני הקנין דאין לו זכות אפילו בפירות. והטור חולק וס"ל דלא מהני אלא לענין המכירה. והב"ש כתב דלא פליגי דהטור איירי כשאומר או כותב דין ודברים אין לי בנכסייך. אבל כשלא אמר בנכסייך מהני אפילו לענין הפירות ע"ש:
סעיף ב׳
אם התנה בעודה ארוסה על נכסים שיפלו לה משנשאת שלא יהא לו דין ודברים בהם מועיל ויש מי שאומר שאינו מועיל: הגה סלק עצמו מנכסים י"א שאין הנכסים הכתובים בכתובה (ד)בכלל (מרדכי פ' הכותב בשם ריצב"א) (ואפי' נכסים שנפלו לה אח"כ אינו בכלל) (מהרי"ק שורש י"ג) אא"כ פי' (ה)בהדיא:
באר היטב (2)
(ד) בכלל. כלומר הסילוק מסתמ' קאי על נ"מ ולא על נצ"ב:
(ה) בהדיא. הדין סילוק נתחלק לג' אופנים. א' קודם אירוסין אין לו שום זכות בנכסיה ולא מהני סילוק אפילו בקנין. ואחר הנשואין דידו כידה צריך סילוק בקנין ואז לא מהני סילוק על נכסים שיפלו אח"כ דהא קנין לא חל על דבר שאינו בידה. ובשעת אירוסין דיש לו זכות בנכסים מהני סילוק שלו אפילו על נכסים שיפלו אח"כ ועיין ב"ש ס"ק יו"ד:
סעיף ג׳
כשא"ל בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך אם קנו מידו הרי סילק עצמו מגוף הקרקע ואין לו בנכסיה פירות לעולם ויש מי שחולק בזה:
סעיף ד׳
הוסיף להתנות גם על הפירות שאמר לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אינו אוכל (ו)פירות בחייה אבל מוכרים הפירות ולוקחים בהם (ז)קרקע ואוכל פירותיו: הגה ואם מתה יורשה (טור) וי"א דאין כופין אותה למכור הפירות אלא שאם שיירה פירות ימכרם ויקנה בהם קרקע והוא אוכל פירות (טור בשם הרא"ש):
באר היטב (2)
(ו) בחייה מכרה קיים. אבל אם אמר דין ודברים אין לי בפירות נכסייך אז מכרה בטל כ"כ תוס' כתובות דף נו"ן ע"א ד"ה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכוי ע"ש ועיין מ"ש המרש"א שם ועיין ב"ש:
(ז) קרקע. ואם מכרה הקרקע השניה או הפירות הרשות בידה ח"מ. והב"ש חולק עליו:
סעיף ה׳
הוסיף להתנות עמה שלא יאכל פירות נכסיה ולא פירי פירותיהם לוקחין הפירות וקונים בהם קרקע ולוקחים פירות קרקע זו וקונים בהם קרקע שניה והוא אוכל פירות אלו שהן פירי פירות וכן הדבר תמיד עד שיתנה עמה שלא יהיה לו פירות ולא פירות פירותיהן עד (ח)לעולם ואז לא יהיה לו שום צד פירות בחייה:
באר היטב (1)
(ח) עד לעולם. תרווייהו דוק' עיין בהר"ן:
סעיף ו׳
כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירי פירותיהן ולא הזכיר הפירות י"א שאוכל הפירות ולא פירי פירות וי"א שגם הפירות אינו אוכל:
סעיף ז׳
התנה עמה שלא יירשנה ה"ז לא יירשנה אבל אוכל פירות בחייה וכן אם התנה עמה שאם מתה בלא בנים יחזרו הנכסים לבית אביה הכל קיים בד"א שהתנה עמה קודם (ט)שתנשא בעודה ארוסה או בכותב לה בכתובתה בשעת כניסה אבל אם התנה עמה אחר שנשאה תנאו בטל וירשנה: הגה וע"ל סי' ס"ט והא דלא מהני תנאי לאחר שנשאת דוקא שאמר שלא יירשנה מ"מ אם מחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שיורש ממנה צריך לקיים (הר"ן ריש הכותב בשם הרמב"ן וריב"ש סי' ס"ד וק"ב):
באר היטב (1)
(ט) שתנש'. עיין ב"ש שהעלה אם תפס הבעל י"ל קים לי כהני פוסקים דס"ל דהתנאי בטל:
סעיף ח׳
התנה עמה אחר נישואין שלא יהיו לו דין ודברים בנכסיה ולא בפירי פירותיה עד עולם בחייה ובמותה ה"ז אינו אוכל פירות (י)כלל אבל אם מתה יירשנה: הגה סלק עצמו מנכסי אשתו וגירשה וחזר ונשאה סתם על תנאי הראשון הוא מחזירה (רשב"א סי' תתקס"ב):
באר היטב (1)
(י) כלל. ואם מכרה או נתנה קיים אבל אם מתה יורשה משום דכתב לה אחר הנשואין אבל אם כתב לה קודם הנשואין לשון בחייך ובמותך מסתלק הוא מן הירושה ח"מ ב"ש:
נוסח השולחן ערוך: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ״ו; באר היטב: מהדורת תורת אמת – באמצעות ספריא (נחלת הכלל). השיוך של קטעי השיעור לסעיפים נעשה אוטומטית; "משוער" = יש לבדוק.